מדהים אותי כל פעם מחדש כמה החיווט שונה אצל כל אדם.
אתה יכול, גם להיות סטודנט שוב וגם רווק
ברווק הוא יכול להתכוון גם ל- בלי ילדים…אתה יכול, גם להיות סטודנט שוב וגם רווק
אני מרוצה מחיי היום, אבל כשהייתי סטודנט רווק היה יותר טוב
לגמרי!
נהפוך הוא, הרגשתי טוב עם מה שאני עושה תוך כדי התהליך ולא בדיעבד.
אצלי התחושה הזו הייתה בטיול אחרי הצבא.
אבל האחריות הזו באה עם בונוס מדהים. אהבה בין הורה לילדיו.
+1
זה מנגנון טבעי שכשאני חושבת על ההווה אני רואה (בעיקר) את חצי הכוס המלאה וכשאני נזכרת בעבר ושואלת את עצמי האם הייתי מוותרת על חצי הכוס המלאה של ״הכאן ועכשיו״, אני משום מה (אוטומטית) מתמקדת בחצי הכוס הריקה של העבר.בהסתכלות אחורה, בכל שלב בחיי, כשהייתי חושבת/או היו שואלים ״לאיזה גיל תרצי לחזור״, התשובה שלי עם עצמי הייתה - לגיל שלי עכשיו. ולא הצלחתי להבין איך כל גיל/שלב בחיים נהיה יותר טוב מקודמו. מניחה שזה ההגדרה של ״שמח בחלקו״...
הטיול שלנו היה מאד משמעותי לחיינו בדיעבד ויש לנו המון אנקדוטות ושמות שאנחנו זוכרים כבר 35 שנה, אבל מעבר לחוויות הטובות היינו צריכים לעבור מסע זוגי קשוח שכמעט נגמר בפרידה (אין כמו 24/7 רק עם עצמנו במשך כמה חודשים כדי לגלות את ההבדלים שמפריעים לנו) וגם את זה אנחנו זוכרים.
ברור שיש נטיה אנושית לזכור חוויות יוצאות דופן, ופחות לזכור שיגרה. במיוחד סכנות שניצלנו מהן או הפתעה מצחיקה או משהו ואוו!
דווקא לפי מה שאת משדרת כל היום בכתיבה {הנפלאה} שלך
⌄
⌄
⌄
למילה דאגה יש שתי משמעויות. אחת במובן של לטפל ואחת במובן של לחשוש.
