כל הטיעון מתייחס לעולם שלפניי הפרישה וזה כבר נאמר לך למעלה.
כזכור הטיעון המרכזי: על מנת לצאת לעצמאות כלכלית יש לייצר תזרים המכסה את ההוצאות השוטפות.
אם ניקח 95% מההון ונקבור אותו תחת משכנתא בשיעור מימון גבוה מהכנסה הפוטנציאלית של נכס כזה, נכס זה יהיה למעשה התחייבות, הגורעת מהתזרים. במידה ומדובר בדירה זולה בעלת תשואה גבוהה, היא תחשב מבחינתי כדירה להשקעה.
5% הנותרים מההון גם עם יושקעו מאוד בתבונה, לא ישנו את עקומת התמורה של הפרט, שתראה במקרה זה העדפה מובהקת לטובת התצרוכת ע"ח ההשקעה.
לסיכום: דירת מגורים בעלת תשואה הנמוכה מ 4%, היא מוצר צריכה יחד עם שמלה מזארה, מטבח של הביטאט ופומרניין ב10,000 ש"ח...
כן, וגם אם לא נלקחה משכנתא. למה? מכיוון שיש פה תשואה אלטרנטיבית שניתן היה לערוך עם 95% מהכסף.
ועל מנת להקדים תרופה למכה בענייני נחת. שוב אדגיש, המאמץ להגיע לעצמאות כלכלית אינו מופנה לקהל הרחב, אלא רק למי שבחר בו. טענתי פה שעיקר המאמץ המחשבתי בלצאת מהמרוץ צריך להעשות קודם כל בבחינה המדוקדקת של לאן ההון הראשוני (והגדול) הולך. דירת מגורים לרוב בימינו, פשוט קוברת אותו.