שלום לכולם, הייתי רוצה לקבל דעות/תגובות על מצב קצת הזוי שנוצר לי.
בקצרה אספר שאני חי על תקציב נמוך הרבה לפני שהכרתי את האתר הזה ולפי כלל 4 האחוזים יכולתי ממש לפרוש היום אבל החלטתי להמשיך לעבוד עוד קצת כדי להגדיל את מרווח הביטחון ובינתיים הורדתי משרה לחצי וממשיך לחסוך ולהשקיע, העבודה שלי גמישה ומאפשרת את זה ויש לי המון זמן פנוי לתכנן ולהתעסק בהשקעות וגם לעשות דברים אחרים שמעניינים אותי.
ואז הגיע המלכוד. לא פחות ולא יותר הוא הגיע מההורים שלי.
הם רוצים נכדים. מאוד רוצים. כל כך רוצים שהם מוכנים ללכת רחוק לצורך העניין, כמה רחוק? הנה:
הם מוכנים לתת לי במתנה את כל הרכוש שלהם! היום, וללא כל תנאי. רק תביא לנו נכדים.
במהלך כל שנות ה20 שלי לא חשבתי על זה יותר מדי, חשבתי שזה יבוא לי לבד בעתיד. אבל הנה, ״הגיע הזמן״ ואני לא מוצא את עצמי חושב על זה בכלל, משום מה לא כזה דחוף לי להקים משפחה כרגע, אולי בעתיד זה ישתנה.
מעבר לכך, רק אני יכול ״להביא להם את האור הזה״ (ככה הם מגדירים את העניין) האחים האחרים במשפחה לא רלוונטיים עקב מצב מורכב שאין מה להרחיב עליו כי זה לא משהו שישתנה ואני האופציה היחידה. וההצעה פשוט הזויה. הם מוכנים להעביר את הדירה שלהם על שמי (5 חד׳, עיר מרכזית) ולהעביר לי חסכונות שיש להם בבנק ומבטיחים לעזור ולתמוך מתשלומי הפנסיה ומה לא. לא מעניין אותם לטייל, לא לבלות, ולא להחליף את הרכב. רק רוצים לראות שלפחות ילד אחד יתחתן ויקים משפחה. זה כל מה שהם רוצים ובשביל זה הם חיים. אנחנו משפחה די רגילה מבחינה כלכלית, עבודות קבועות, רכבים ממוצעים, דירה ענקית שממש במקרה נקנתה בזול במקום הנכון כשעוד היה שקל ישן ושני הוריי עבדו כל חייהם במשרות מלאות וגידלו אותנו בכבוד.
בכנות תמיד חשבתי שאחרי גיל 30 כבר לבד ארצה להתחתן ולהביא ילדים לעולם, אבל בינתיים זה לא קרה. כן הייתי רוצה, אולי עוד חמש שנים או 10 שנים, תמיד אפשר הרי אבל היום מעניין אותי לעשות דברים אחרים. וכבר התחלתי לעשות אותם! אני עם רגל אחת בפרישה עם תוכניות שרציתי לממש והתחלתי לעבוד על זה ואני מרוצה מאוד מההתקדמות האישית שלי. להכניס עכשיו לתמונה תינוק או שניים זה לוותר על דברים אחרים שמעניינים אותי שברור שאי אפשר לעשות עם ילדים קטנים ומצד שני גם ההורים וגם הדודים אומרים לי שבעתיד לא יהיה לי כוח וזה קשה להתרוצץ סביב ילדים קטנים בגיל מבוגר ושעכשיו זה הזמן, אני בא מרקע שבו להתחתן מוקדם ולהביא ילדים לעולם זה הדבר הראשון שצריך לעשות ואח״כ כל השאר, כולם כולל כולם במשפחה עשו את זה ורק אצלנו זה התפקשש וכל חג/אירוע/התכנסות בהם הנכדים של כולם מתרוצצים וקופצים ההורים שלי מתמלאים בעצב, מסתירים את זה יפה ופורקים אח״כ את הכל כשאנחנו לבד. קשה לי עם זה מאוד וכמובן שהייתי רוצה לראות אותם מאושרים אבל אני מפחד לוותר על שנים יקרות ויפות בחיי שתכננתי למלא בכל טוב. אני לא יודע אם זה הוגן כלפיהם ככה לתת להם לחיות בעצב ובחוסר של הדבר שהכי קיוו וציפו לו במשך כל החיים ומצד שני אם זה יהיה הוגן כלפי עצמי להקריב את כל מה שתכננתי. אין כאן באמצע, או שאני עוזב את מה שרציתי לעשות ומתפנה להקים משפחה או שאני ממשיך בשלי ומשאיר אותם באוויר עד שאחליט לעשות את זה, מתוך ידיעה שרע להם כל עוד אני לא מביא ילדים. מבחינה כספית ההצעה הזאת לוקחת אותי הרבה מעבר למה שהייתי צריך כדי לפרוש סופית ועוד להמשיך להשקיע (אני יכול להשכיר את הדירה הם יעברו לדירה קטנה יותר ולהשקיע את ההפרש כראות עיניי, הצעה שלהם!) וסכומי כסף לא מבוטלים בבנק שללא קשר כרגע למי הם שייכים צריכים להיות מושקעים, דיברנו לא פעם גם על זה והתגובה שלהם היתה שהם סומכים עליי להשתמש בכסף בתבונה כי הם רואים שבעצמי צברתי את ההון שלי לבד ובלי שום עזרה על ידי הרבה עבודה ומעט בזבוזים, כי תמיד הקפדתי לשלם את כל ההוצאות שלי, אח״כ להשקיע את הסכומים שקבעתי ורק בסוף לבזבז קצת. ככה זה תמיד היה ותמיד שיתפתי אותם בענייני כספים, כמה אני מרוויח, כמה משלם על כל דבר וכו׳ אפילו שאני לא גר בבית עוד מתקופת הלימודים.
זה פשוט מוגזם שהם רוצים להקריב כל כך הרבה רק בשביל ״לראות נכדים״.
אני במלכוד, כי תכננתי להמשיך להשקיע ולחיות חופשי כלכלית ועכשיו למעשה אני יכול לקבל לבעלותי סדר גודל כזה של רכוש, יותר מלשלש את השווי הנקי שלי אם זה בסדר להציג את זה ככה וללא ספק יותר ממה שאני צריך כדי לחיות. רק שזה בא עם שינוי כיוון מוחלט מצידי בחיים. מישהו אחר היה אומר מה יש לך לחשוב בכלל אבל צריך לזכור שבתור אדם עצמאי ולבד יש לי שליטה מלאה ומוחלטת על כל שקל שאני מוציא, עם ילדים השליטה הזו קטנה כי הבלת״מים אינסופיים. כל הורה לילדים קטנים יכול לאשר את זה.
תודה שקראתם עד כאן ואשמח לקבל כל תגובה ודעה על הסיטואציה הזו, גם מהורים וגם מאל הוריים שיכולים לשתף מנסיונם
בקצרה אספר שאני חי על תקציב נמוך הרבה לפני שהכרתי את האתר הזה ולפי כלל 4 האחוזים יכולתי ממש לפרוש היום אבל החלטתי להמשיך לעבוד עוד קצת כדי להגדיל את מרווח הביטחון ובינתיים הורדתי משרה לחצי וממשיך לחסוך ולהשקיע, העבודה שלי גמישה ומאפשרת את זה ויש לי המון זמן פנוי לתכנן ולהתעסק בהשקעות וגם לעשות דברים אחרים שמעניינים אותי.
ואז הגיע המלכוד. לא פחות ולא יותר הוא הגיע מההורים שלי.
הם רוצים נכדים. מאוד רוצים. כל כך רוצים שהם מוכנים ללכת רחוק לצורך העניין, כמה רחוק? הנה:
הם מוכנים לתת לי במתנה את כל הרכוש שלהם! היום, וללא כל תנאי. רק תביא לנו נכדים.
במהלך כל שנות ה20 שלי לא חשבתי על זה יותר מדי, חשבתי שזה יבוא לי לבד בעתיד. אבל הנה, ״הגיע הזמן״ ואני לא מוצא את עצמי חושב על זה בכלל, משום מה לא כזה דחוף לי להקים משפחה כרגע, אולי בעתיד זה ישתנה.
מעבר לכך, רק אני יכול ״להביא להם את האור הזה״ (ככה הם מגדירים את העניין) האחים האחרים במשפחה לא רלוונטיים עקב מצב מורכב שאין מה להרחיב עליו כי זה לא משהו שישתנה ואני האופציה היחידה. וההצעה פשוט הזויה. הם מוכנים להעביר את הדירה שלהם על שמי (5 חד׳, עיר מרכזית) ולהעביר לי חסכונות שיש להם בבנק ומבטיחים לעזור ולתמוך מתשלומי הפנסיה ומה לא. לא מעניין אותם לטייל, לא לבלות, ולא להחליף את הרכב. רק רוצים לראות שלפחות ילד אחד יתחתן ויקים משפחה. זה כל מה שהם רוצים ובשביל זה הם חיים. אנחנו משפחה די רגילה מבחינה כלכלית, עבודות קבועות, רכבים ממוצעים, דירה ענקית שממש במקרה נקנתה בזול במקום הנכון כשעוד היה שקל ישן ושני הוריי עבדו כל חייהם במשרות מלאות וגידלו אותנו בכבוד.
בכנות תמיד חשבתי שאחרי גיל 30 כבר לבד ארצה להתחתן ולהביא ילדים לעולם, אבל בינתיים זה לא קרה. כן הייתי רוצה, אולי עוד חמש שנים או 10 שנים, תמיד אפשר הרי אבל היום מעניין אותי לעשות דברים אחרים. וכבר התחלתי לעשות אותם! אני עם רגל אחת בפרישה עם תוכניות שרציתי לממש והתחלתי לעבוד על זה ואני מרוצה מאוד מההתקדמות האישית שלי. להכניס עכשיו לתמונה תינוק או שניים זה לוותר על דברים אחרים שמעניינים אותי שברור שאי אפשר לעשות עם ילדים קטנים ומצד שני גם ההורים וגם הדודים אומרים לי שבעתיד לא יהיה לי כוח וזה קשה להתרוצץ סביב ילדים קטנים בגיל מבוגר ושעכשיו זה הזמן, אני בא מרקע שבו להתחתן מוקדם ולהביא ילדים לעולם זה הדבר הראשון שצריך לעשות ואח״כ כל השאר, כולם כולל כולם במשפחה עשו את זה ורק אצלנו זה התפקשש וכל חג/אירוע/התכנסות בהם הנכדים של כולם מתרוצצים וקופצים ההורים שלי מתמלאים בעצב, מסתירים את זה יפה ופורקים אח״כ את הכל כשאנחנו לבד. קשה לי עם זה מאוד וכמובן שהייתי רוצה לראות אותם מאושרים אבל אני מפחד לוותר על שנים יקרות ויפות בחיי שתכננתי למלא בכל טוב. אני לא יודע אם זה הוגן כלפיהם ככה לתת להם לחיות בעצב ובחוסר של הדבר שהכי קיוו וציפו לו במשך כל החיים ומצד שני אם זה יהיה הוגן כלפי עצמי להקריב את כל מה שתכננתי. אין כאן באמצע, או שאני עוזב את מה שרציתי לעשות ומתפנה להקים משפחה או שאני ממשיך בשלי ומשאיר אותם באוויר עד שאחליט לעשות את זה, מתוך ידיעה שרע להם כל עוד אני לא מביא ילדים. מבחינה כספית ההצעה הזאת לוקחת אותי הרבה מעבר למה שהייתי צריך כדי לפרוש סופית ועוד להמשיך להשקיע (אני יכול להשכיר את הדירה הם יעברו לדירה קטנה יותר ולהשקיע את ההפרש כראות עיניי, הצעה שלהם!) וסכומי כסף לא מבוטלים בבנק שללא קשר כרגע למי הם שייכים צריכים להיות מושקעים, דיברנו לא פעם גם על זה והתגובה שלהם היתה שהם סומכים עליי להשתמש בכסף בתבונה כי הם רואים שבעצמי צברתי את ההון שלי לבד ובלי שום עזרה על ידי הרבה עבודה ומעט בזבוזים, כי תמיד הקפדתי לשלם את כל ההוצאות שלי, אח״כ להשקיע את הסכומים שקבעתי ורק בסוף לבזבז קצת. ככה זה תמיד היה ותמיד שיתפתי אותם בענייני כספים, כמה אני מרוויח, כמה משלם על כל דבר וכו׳ אפילו שאני לא גר בבית עוד מתקופת הלימודים.
זה פשוט מוגזם שהם רוצים להקריב כל כך הרבה רק בשביל ״לראות נכדים״.
אני במלכוד, כי תכננתי להמשיך להשקיע ולחיות חופשי כלכלית ועכשיו למעשה אני יכול לקבל לבעלותי סדר גודל כזה של רכוש, יותר מלשלש את השווי הנקי שלי אם זה בסדר להציג את זה ככה וללא ספק יותר ממה שאני צריך כדי לחיות. רק שזה בא עם שינוי כיוון מוחלט מצידי בחיים. מישהו אחר היה אומר מה יש לך לחשוב בכלל אבל צריך לזכור שבתור אדם עצמאי ולבד יש לי שליטה מלאה ומוחלטת על כל שקל שאני מוציא, עם ילדים השליטה הזו קטנה כי הבלת״מים אינסופיים. כל הורה לילדים קטנים יכול לאשר את זה.
תודה שקראתם עד כאן ואשמח לקבל כל תגובה ודעה על הסיטואציה הזו, גם מהורים וגם מאל הוריים שיכולים לשתף מנסיונם
