עצמאות כלכלית ממשכורת של מורה? האמנם?

[Since_2013]

היי לכם
אני קורא ותיק מאוד של הבלוג, ממרום גילי (24). בשבועות האחרונים אני בלבטים דיי משמעותיים, ולכן אני חושב שפתיחה של יומן מסע תעזור לי לחשוב. ובנוסף יהיה נחמד לקבל תגובות וביקורות. אנסה להיות תמציתי.
לפני שנה וכמה חודשים, כשהבנתי שלטייל בעולם זו לא אופציה (תזכורת לעוד הרבה שנים: קורונה), באופן טבעי פניתי לשלב הבא ב"מירוץ"- לימודים. דיי מהר הבנתי שאני רוצה ללמוד משהו שקשור במדעים. ולאחר מכן דיי מהר "הבנתי" (כנראה בהשפעת הסביבה) ש"כדאי" שזה יהיה תחת הכותרת "הנדסה". נרשמתי. התקבלתי. התחלתי ללמוד (אחד המוסדות היותר נחשבים בארץ ללימודים מהסוג הזה). אני לא מצטיין, וגם לא נוראי. בקיצור- לאחר נסיון של שנה אני מאמין שעם עבודה קשה אסיים את התואר.

אז מה הבעיה?

אני לא רואה את עצמי עובד בהייטק. או בכל גוף תעשייתי כזה או אחר. או בכל עבודה בה המחשב הוא חברך הטוב ביותר. יש לי סיבות אישיות רבות. הבטחתי להשתדל להיות תמציתי. אני נמשך מאוד לעבודה עם אנשים. ובפרט רואה את עצמי בתחום ההוראה. יש לי תשוקה רבה לכך, ולדעתי גם אהיה מורה/איש חינוך טוב ואהנה בעבודה. לא התעלמתי מהנטייה הטבעית שלי בבחירת תחום לימודים. אבל אמרתי לעצמי משהו בסגנון "טוב, צריך כסף (=הייטק) ואז אתפנה לתחומים אחרים, גם אם הם רווחיים פחות". וזה מסתדר לי יפה עם נטייתי (הבאמת טבעית) לתחומים מדעיים. אני בטוח שחלק מהקוראים הם הייטקיסטים לשעבר/בהווה שנהנים מהשכר הגבוה שקיבלו בעבור הזמן שהשקיעו...
אך האם זו הדרך היחידה?
רגע. ציינתי כבר שאני קורא ותיק? המתכון שלמדתי הלא הוא: תסבול (או לא תסבול) בתחום שמכניס הרבה כסף במשך 10-20 שנה (תלוי בגורמים רבים...). תחסוך ותשקיע תוך כדי, ואז תצא לחופשי. (אני מלא הערכה לבלוג הנפלא, כמובן שזו הצגה פשטנית, והיא מובאת רק לצורך הבהרת המחשבות שלי). אבל רגע. עצור. 10-20 שנה זה לא מעט זמן. אני בעצמי רק בן 24, מאיפה אני יודע מה ומי אהיה בעוד 10 או בטח 20 שנה? ואותן שנים- אלה שנים בהן אולי ארצה להקים משפחה. האם אני רוצה להיות בקריירה הייטקיסטית תובענית ותחרותית תוך כדי?
או שאולי אני יכול ללכת בדרך אחרת?
האם נכון להוליך את עצמי לתעשיות וקריירה שאני יודע שאסבול מעצם הרעיון שבהן אני נמצא?
האם נכון לסיים את התואר בהנדסה כדי "לפתוח דלתות" ואז להחליט מה אני באמת רוצה? האם סתם אין לי כח לעבוד קשה ואני רוצה תואר קל יותר? (אגב- לא ציינתי- האלטרנטיבות שלי כרגע הן מעבר לתואר בהוראה של מתמטיקה או פיזיקה). מה שמנע ממני לעשות זאת לפני שנה וכמה חודשים הוא זה שהמעבר מכיוון ההייטק/תעשייה להוראה הוא "קל". לעומת זאת מעבר מהוראה להייטק הוא בלתי אפשרי (?). אבל אני בכלל לא רוצה את החלק הראשון הזה של הקריירה. וזה מחזיר אותי לשאלה- האם החלק ה"הייטקיסטי" (כשם כולל לכל קריירה עם הכנסה גבוהה מאוד מהממוצע) הכרחי לעצמאות כלכלית? ואז חוזר לשאלה בסיסית יותר- האם עצמאות כלכלית היא בכלל מטרה?

נראה לי שמיציתי את החלק הזה של השיתוף. כעת אעבור לחלק שבאמת מתמקד בנושאים כלכליים- כיאה לפורום הזה. לשם כך נניח שגם אם עצמאות כלכלית היא לא מטרה בפני עצמה, אני עדיין מאוד נמשך לרעיון של לא להיות תלוי במשכורת עד גיל 67 ואז באיזו קרן פנסיה יחידה שלא התעניינתי בכמה היא תכניס לי. או בקיצור- אני מתחבר לחופש שהעצמאות הכלכלית מביאה עמה, ולכן מעריך מאוד את כל הנאמר בבלוג. בנוסף אני חסכן מטבעי, מסתפק במועט, ולא רודף אחרי סמלי סטטוס.
אני רואה ערך בלשתף מעט מספרים כדי לתת לכם קצת תחושה (מה גם שכבר עשיתי את זה בפעם הקודמת והראשונה בה כתבתי בפורום- בשאלה משעממת על דמי ניהול). ההתנהלות הכלכלית שלי כנער ועד היום (נגיד... כ-8 שנים) יוצרת אצלי תחושה שיש לי "כישורים סולידיים" נאותים. להלן סדרי גודל:
חיסכון של כ40K תוך כדי התיכון, מעבודה פיזית בשתי ידיי...
חיסכון של רוב המשכורת כחייל בשירות חובה (30K). חיסכון של רוב המשכורת כקצין בקבע של 16 חודשים (130K). מענק שחרור (כ-20K). בשנת הקורונה בה הייתי משוחרר וטרם התחלתי ללמוד- חיסכון של כ 40K מעבודות שונות. דמי אבטלה שנחתו מהשמיים בשנה האחרונה (כ-35K). רווח על הנייר של כ 90K מהשקעות סולידיות מ2015 ועד היום (נכנסתי בשנים טובות כפי שאתם יודעים). הגענו לשווי (על הנייר) של 385K... כיום גר בשכירות דיי זולה. שכר לימוד ממומן ברובו ממלגה. יש גם סיוע חודשי לא מבוטל מההורים שיימשך בשנותיי הסטודנטיאליות, ובעתיד יהיה סיוע נקודי וגדול יותר מההורים... אבל זו לא הנקודה. רציתי לכתוב קצת מספרים כדי "לחשוף" את היכולת הגבוהה מהממוצע לגילי (אני חושב...) לחסוך. נראה לי שהצלחתי בכך בערך פי 4 (הערכה גסה) מהממוצע המקביל אליי עם רקע דומה. וכל זאת, חשוב לי לומר, נעשה באופן טבעי (אמנם עם היכרות מתמשכת עם הבלוג), אבל ללא מאבק עצמי, ללא תחושת דיכוי, וכולל מערכות יחסים וקשרים חברתיים....

אז נגיד ושרדתם עד כאן, והשתכנעתם שניחנתי באופי סולידי למהדרין. השאלה שאני שואל את עצמי היא האם האופי ויכולת ההתנהלות הכלכלית שלי יכולים לפצות, אולי באופן חלקי, על "בלוק" קריירה אבוד שבו ארוויח הרבה מעל הממוצע? האם אני יכול להרשות לעצמי ללכת אחרי תחושת הבטן ונטיותיי הטבעיות לקריירה בתחום ההוראה והחינוך ולא לוותר על שאיפתי להיות במצב כלכלי טוב מאוד ואולי גם עצמאי הרבה לפני יציאה לפנסיה על פי חוק?

האם ברשותכם אפשר לסטות רגע מהמטרה העילאית של הבלוג שהיא ברורה מאוד - עצמאות כלכלית לפי כלל ה 300 או ה 400 - ואולי לשים לעצמי מטרה אחרת- למצוא עיסוק שלא תהיה לי בעיה להמשיך לעבוד בו עד גיל יחסית מאוחר (מאמין ביכולות שלי גם לנהל/להתפתח לכיוונים שאני לא בהכרח חושב עליהם כרגע ולאו דווקא להישאר עם טוש ולוח מול תלמידי כיתה י"א 2 במשך 35 שנה), ואולי לצבור לאורך השנים עצמאות כלכלית חלקית? כלומר, סתם דוגמה להמחשה, מצב בו בגיל 45 חצי מהוצאות המחייה שלי/של משפחתי העתידית ממומנות מפרות השקעותיי וחצי עדיין תלוי בשכר מעבודה שאני אוהב? אני הרבה יותר מתחבר למחשבה הזאת בהשוואה למחשבה על גיל 45 עם עצמאות כלכלית מלאה אבל עם חור של 15 שנה בחיים בקריירה בתחומים שלא אהבתי, בפיתוחים טכנולוגיים או ביצירת מוצרים שאין לי כל עניין אישי בהם (כן, ואין לי איזו בעיה מוסרית להשקיע בהם תוך כדי בצורה של השקעה במניות. אם לא אני ארוויח חלק מפירות הצמיחה הגלובלית אז פשוט מישהו אחר ירוויח יותר...) ועם ילדים שהם כבר לא ילדים בלי ששמתי לב.

מישהו חווה התלבטות דומה? כמובן שאני לא מחפש "פתרונות" בדמות כמה שורות של יישות פורום אנונימית. אלא בעיקר לשתף ואולי לשמוע כיוונים למחשבה של מנוסים ממני במשחק המשונה הזה שנולדנו לתוכו בעל כורחנו ומנסים ליצוק בו תוכן ומשמעות במשך איזה 80-90 שנה
המשך, אם יהיה עניין ציבורי או אישי, יבוא.

 

[Since_2013]

אגב הכותרת רק נועדה ליצור עניין בכך שאנשים ישלימו לעצמם את הסיפור בראש, ואז יתפלאו איך מישהו כבר הגיע לעצמאות כלכלית ממשכורת של מורה.

 

[Solid seat]

אין לבחור בן ה24 שכותב את ההודעה היום שום דרך לדעת מה יחשוב הבחור הזה בגיל 30, 40 או יותר.

בעיקר - אין לו מושג איך נראה שוק העבודה. לא כל מי שמסיים תואר מדעי/מדמ"ח יושב מול מחשב כל היום. לעומת זאת הוראה זה תחום הרבה הרבה יותר שוחק מאשר רוב משרות ההייטק, יש סיבה שמורים רבים נשברים בעשור הראשון לעבודה בתחום ההוראה, מעבר לשכר המעליב שהם מקבלים.

ראשית: תגדיר מה אתה רוצה לעשות באופן חיובי, ואז תנסה להגיע לשם, במקום לשלול דברים שאתה כנראה לא יודע איך הם במציאות.

אחרי שהגדרת לאן אתה רוצה להגיע, ובנית מסלול לשם - אפשר להתחיל לחשוב על רמת השכר/תפקיד נדרש.

דוגמה: נניח שתגיע להיות pre/post sale בחברה. זה אדם שאמור להיות מאוד מאוד טכני, אבל סוג העבודה שלו היא עבודה צמודה עם לקוחות. זה עונה על הקריטריונים שלך?

לגופו של עניין - אל תרתום את סוס הקריירה למרוץ לעצמאות כלכלית. קריירה זה מרתון, לא ספרינט. גם עצמאות כלכלית יכולה להיות מרתון ולא ספרינט. זה בסדר גמור להתעשר לאט.

 

[רוני]

האם נכון להוליך את עצמי לתעשיות וקריירה שאני יודע שאסבול מעצם הרעיון שבהן אני נמצא?

היי
אם יש לך אפשרות לעבוד בהייטק תוך כדי שאתה סובל, אני חושב שזה עדיף על פני הסבל
שיגרם לך לכל החיים אם תבחר בתחום פחות מניב ובסטטוס של משפחה תמצא את עצמך בלופ הישרדותי כלכלי במשך חיים שלמים.

אני כותב מתוך ניסיון אישי, במשך 27.5 שנים הייתי בעל עסק בתחום שסבלתי בו מתוך בחירה כלכלית ואחריות למשפחתי,
בדיעבד הייתי חוזר על בחירה זו שוב.

 

[המהנדל]

ציינת שאתה אוהב לעבוד עם אנשים, אבל לא ציינת עם איזה אנשים.
מהיכרותי האישית עם מורים והייטקיסטים, מדובר בשתי אוכלוסיות שונות במהותן, פשוט 180 מעלות. אה, ותוסיף את העובדה שבנוסף למורים אחרים אתה תצטרך לעבוד צמוד עם בני נוער...

לעניין מקצוע ההוראה, זהו כנראה המקצוע הכי מתגמל שאינו טכנולוגי. שעות עבודה מועטות וגמישות, ובנוסף חופשות בלי סוף הופכות את המקצוע לאטרקטיבי בעיקר עבור אמהות צעירות, אך מספר השעות במשרה "מלאה" נמוך (120-136 שעות). אם אתה מורה שרוצה להשיג הכנסה חודשית גבוהה, תהיה חייב לעבוד במשרה נוספת (צהרונים וקייטנות), מה שמסרבל במעט את העניין.
החיסרון היחיד הוא שאתה לא יכול לבחור מתי לקחת יום חופש.

 

[KFC Uerdingen 05]

לא, לא, לא ולא!

לא, כי אתה צריך לרדוף אחרי הרצונות והחלומות שלך ולא של אף אחד אחר.

ולא, כי הסיפור של הסולידית (ההתייחסות לסולידית תיאורטית מהבנתי מקריאת כתביה כאן, אין לי כמובן שום הכרות איתה) הוא שלאחר שכבר עבדה במקצוע מסויים הגיע למסקנה שעבודתה וככלל החיים כעובדת שכירה מאוד לא מספקים אותה, בלשון המעטה. לבחור מראש ב"דרכה של הסולידית", כלומר-לבחור מראש במקצוע שלא יספק אותך על מנת להשתמש בדרך המילוט שמצאה הסולידית מהאומללות זה טפשי לחלוטין. אני בספק רב אם אפילו הסולידית עצמה בהסתכלות בדיעבד היתה בוחרת בחירה כזאת.

ולא, כי "עצמאות כלכלית" היא ססמת פרסום טובה, אך לא יותר. בלחיות בשלב הצבירה כמה וכמה שנים בסד אילוצים של "תקציב העצמות היבשות" בשביל להפסיק לעבוד ולחיות עוד 50 שנה אח"כ באותו סד אילוצים, עם יכולת מאוד מוגבלת להגיב לקטסטרופות ותקווה שבשוק ההון מה שהיה הוא מה שיהיה זה הרבה פחות "עצמאות" כלכלית מאשר לחיות כמורה טוב עם תארים מתקדמים ובטחון תעסוקתי שרובנו לא יכולים לחלום עליו.

ולא כי אנשים אינטיליגנטים וכשרוניים, בטח עם נטייה לתחום הטכני, שרוצים לעסוק בהוראה יכולים כיום להתקיים ממש לא רע מהתחום. אתה לא בוחר בחיים של עוני ודלות.

 

[בת העמק]

אני כותב מתוך ניסיון אישי, במשך 27.5 שנים הייתי בעל עסק בתחום שסבלתי בו מתוך בחירה כלכלית ואחריות למשפחתי,
בדיעבד הייתי חוזר על בחירה זו שוב.

אני הפוך ממך, במשך עשרות שנים עברתי מעבודה לעבודה כל פעם שנמאס לי ומיציתי את העניין, מתוך הבנה אישית שאין סיבה לסבול.
את הילדים לימדתי לחסוך ולהשקיע מגיל צעיר, וזאת מתוך האחריות כהורה לגדל ילד עצמאי שיודע לכלכל את עצמו. בדיעבד גם אני הייתי חוזרת על זה, מה שאומר שזה כנראה תלוי תובנות סובייקטיביות.

ואולי לשמוע כיוונים למחשבה של מנוסים ממני במשחק המשונה הזה שנולדנו לתוכו בעל כורחנו ומנסים ליצוק בו תוכן ומשמעות במשך איזה 80-90 שנה

את התוכן והמשמעות תצטרך לגלות בעצמך.
לגבי ההתלבטויות, לך עם ההעדפה האישית שלך. הבת שלי משתכרת מינימום וחוסכת 30% מזה (לא גרה בבית מגיל 23), הבן שלי משתכר הרבה, מוציא הרבה ועדיין חוסך ומשקיע לא מעט. הבת חיה חיים צנועים ופשוטים, הבן חי את הלייף סטייל. הבת כבר עברה איזה 5 עבודות בחייה, הבן נשאר על אותו המסלול מאז הצבא. שניהם מרוצים מחייהם ולא מצליחים להבין איך השני מסוגל לחיות ככה

האם עצמאות כלכלית היא בכלל מטרה?

בפורום הזה לא מקדמים בהכרח פרישה מוקדמת אלא חוסן כלכלי. כלומר, היכולת לעבוד בתחום ובכמות הזמן הרצויה לך מתוך ההבנה שיש לך מספיק כסף כדי לא להפוך עבד של העבודה.

 

[optimum]

שני דברים:
1) אין לך מושג אם אתה תהנה או תסבול בהייטק ואין לך מושג אם תהנה או תסבול בתור מורה, פשוט כי לא עבדת לא בזה ולא בזה. הקביעה שלך ש"פה אני אסבול ופה אני אהנה" מבוססת בעיקר על סטיגמות שהדבקת לכל אחד מהמקצועות ואין להם באמת קשר למציאות.

2) השכר נקבע בסופו של דבר מהדרישה של המקצוע שלך בשוק.
זה לא מעניין אף אחד אם אתה נהנה או לא, אם זה מה שנותן לך סיפוק בחיים או לא או אם אתה אוהב לעבוד עם המחשב או לא.
הדבר היחיד שמעניין אנשים אחרים זה כמה התפקיד שלך שימושי לתעשייה.
תעשה משהו שהעולם באמת צריך ומוכן לשלם לך כסף תמורתו, ולאו דווקא מה שמסב לך הנאה ואושר.
שאלת אם זו הדרך היחידה להגיע לעצמאות כלכלית - והתשובה היא כן.

 

[האזרח הקטן]

דבר ראשון, נראה שאנשים שלא מגיעים מתחום ההייטק מציירים לעצמם במקרים רבים תמונה מסויימת שהיא לא בהכרח נכונה של איך נראית העבודה בהייטק - של חבורת גיקים שיושבת כל היום מול המחשב וכותבת קוד ולא מדברת עם הסביבה. אז ראשית, בחברות הייטק יש מגוון רחב של מקצועות ותחומים, מפתחים, מנהלי מוצר, אנליסטים, צוותי הטמעה, מנהלי לקוח, תמיכה טכנית ועוד. כל תפקיד שונה לגמרי זה מזה וגם בין חברות שונות אותה הגדרת תפקיד תיראה אחרת. חלקם זה יותר העבודה מול אנשים וחלקם זה יותר העבודה מול המערכת עצמה. גם אצל מפתחים, לא יושבים כל היום מול המחשב וכותבים קוד, כפי שמצטייר לפעמים. עבודת הפיתוח כוללת הבנה של איזושהי בעיה, חקירה שלה לעומק, דיונים עם אנשים אחרים שמכירים את סוג הבעיה או את המערכת, חקירה של פתרונות אפשריים, ניסוי של פתרון מסויים, הטמעה שלו, בקרה שהוא אכן נותן מענה, הדרכה לצוותים אחרים ועוד. במילים אחרות, אם לא תרצה שהמחשב יהיה החבר הטוב ביותר שלך, הוא לא יהיה גם אם אתה בהייטק.

דבר נוסף, בסקאלה שבין הוראה להייטק יש עוד הרבה מקצועות, שיכולים לשלב שכר טוב (לפחות ביחס להוראה) עם דברים שאתה רוצה לקחת מההוראה. מציע שתחשוב על עוד תפקידים לפני שאתה בוחר דווקא במקצוע קשה ולא מתגמל כספית כמו הוראה.

 

[המהנדל]

לגבי ההתלבטויות, לך עם ההעדפה האישית שלך. הבת שלי משתכרת מינימום וחוסכת 30% מזה (לא גרה בבית מגיל 23), הבן שלי משתכר הרבה, מוציא הרבה ועדיין חוסך ומשקיע לא מעט. הבת חיה חיים צנועים ופשוטים, הבן חי את הלייף סטייל. הבת כבר עברה איזה 5 עבודות בחייה, הבן נשאר על אותו המסלול מאז הצבא. שניהם מרוצים מחייהם ולא מצליחים להבין איך השני מסוגל לחיות ככה

אולי תביאי את הבת שלך לפה (לפחות לפוסט אורח)?

בפורום הזה לא מקדמים בהכרח פרישה מוקדמת אלא חוסן כלכלי. כלומר, היכולת לעבוד בתחום ובכמות הזמן הרצויה לך מתוך ההבנה שיש לך מספיק כסף כדי לא להפוך עבד של העבודה.

בדיוק!

שני דברים:
1) אין לך מושג אם אתה תהנה או תסבול בהייטק ואין לך מושג אם תהנה או תסבול בתור מורה, פשוט כי לא עבדת לא בזה ולא בזה. הקביעה שלך ש"פה אני אסבול ופה אני אהנה" מבוססת בעיקר על סטיגמות שהדבקת לכל אחד מהמקצועות ואין להם באמת קשר למציאות.

לכאורה, על פי נטיות העבר אפשר להצביע על זיקה לתחום. לאדם בעל חוש טכני מפותח כנראה יהיה יותר קל להיות מתכנת/מהנדס (וכנראה גם יהנה מזה), ומנגד, למישהו שהדריך בעבר יתכן ויהיה יותר קל להיות מורה.

2) השכר נקבע בסופו של דבר מהדרישה של המקצוע שלך בשוק.
זה לא מעניין אף אחד אם אתה נהנה או לא, אם זה מה שנותן לך סיפוק בחיים או לא או אם אתה אוהב לעבוד עם המחשב או לא.
הדבר היחיד שמעניין אנשים אחרים זה כמה התפקיד שלך שימושי לתעשייה.
תעשה משהו שהעולם באמת צריך ומוכן לשלם לך כסף תמורתו, ולאו דווקא מה שמסב לך הנאה ואושר.
שאלת אם זו הדרך היחידה להגיע לעצמאות כלכלית - והתשובה היא כן.

בדיוק! פות"ש צריך לשאול רק באיזה מחיר...

דבר ראשון, נראה שאנשים שלא מגיעים מתחום ההייטק מציירים לעצמם במקרים רבים תמונה מסויימת שהיא לא בהכרח נכונה של איך נראית העבודה בהייטק - של חבורת גיקים שיושבת כל היום מול המחשב וכותבת קוד ולא מדברת עם הסביבה.

שנה וחצי של "אתה סתם לוחץ על המקלדת!" "אתה בכלל מבין את מה שאתה כותב?" "איך אתה מסוגל לעבוד עם רקע שחור?!" "המסך שלך שבור? מה זה כל הצבעים האלה?!"

 

[גרהם]

כדאי להפריד בין ההתלבטויות לטווח הקצר למחשבות לטווח הארוך.
הידע שלך לגבי מה השכר אליו אתה יכול להגיע, ההתאמה וההנאה שלך מכל מקצוע ואפילו מה יהיו ההעדפות של סינס2013 בעוד 20 שנה, די מוגבל.
אם אכן תהנה מהוראה, תוכל להגיע לשכר יפה עם תואר מהנדס. הוראה היא תחום רחב מאשר משרה של מורה בתיכון.
אבל, מאחר שכרגע הידע שלך מוגבל, נראה לי ששינוי הכיוון האקדמי יהיה טעות. עם תואר בהנדסה והשלמה קלה מאד של תעודת הוראה, לא תתקשה להכנס לתחום ההוראה. עם תואר בהוראה, אני מניח שהאפשרויות שלך בהייטק יהיו מוגבלות (לא אפס).
ומילה לגבי פרישה מוקדמת, שכרגע מאד לא רלוונטית מבחינתך ומבחינת השיקולים שלך, בעיני. הרוב המכריע של האנשים שיכולים להרשות לעצמם פרישה מוקדמת, בוחרים להמשיך לעבוד עם היתרון של חוסר תלות במקום העבודה כדי להתקיים, אבל רחוקים מאד מפרישה מוקדמת (רוב מי שאני מכיר בסטטוס הזה עובד קשה).

 

[גרהם]

לכאורה, על פי נטיות העבר אפשר להצביע על זיקה לתחום. לאדם בעל חוש טכני מפותח כנראה יהיה יותר קל להיות מתכנת/מהנדס (וכנראה גם יהנה מזה), ומנגד, למישהו שהדריך בעבר יתכן ויהיה יותר קל להיות מורה.

זה נכון, אלא שבעולם העבודה יש משתנים רבים שלא מוכרים למי שהדריך בתנועת נוער או פירק מחשב בתיכון.
כתבת על אחד מהם (סוג האנשים איתם אתה עובד) ויש עוד רבים - עבודה במשרד ממוזג או בחוץ, מקום אחד או תנועה ממקום למקום, מידת האינטרקציה עם אנשים אחרים, מידת נוקשות הנהלים במקום העבודה, שעות עבודה גמישות, תחושת ערך ואפילו שליחות בתפקיד ועוד ועוד. עם כל הכבוד, גם אדם בעל מודעות עצמית גדולה מאד, יתקשה מאד להעריך את הפרמרטים האלו ביחס אליו לפני שנכנס לשוק העבודה.

 

[breezblock]

בלת״ק -
הייטק זה לא רק לכתוב קוד.
רוב התפקידים בהייטק לא עוסקים בקוד בכלל.
יש תפקידי מכירות, פיתוח עסקי, עיצוב ואפיון, משאבי אנוש, הדרכה וניהול ידע, מחקר, שיווק ועוד ועוד ועוד.
אם הייתי יודע בגיל 24 מה שאני יודע היום, לא הייתי מהסס לרגע. הייתי הולך לאן שמשלמים.
היום זה בהייטק. פשוט ככה.
בשנים האחרונות זה הענף הכי מפנק ומעניין שיש בתעשייה בארץ.
תעזוב אותך מכל האגדות על השעות הארוכות. לך תעשה כסף ותעבוד בעבודה נוחה.

 

[drx]

"טוב, צריך כסף (=הייטק) ואז אתפנה לתחומים אחרים, גם אם הם רווחיים פחות".

כסף לא שווה הייטק. יש עוד תחומים מכניסים תודה לאל. כמו כן הייטק לא שווה כתיבת קוד. יש מספיק חברות בהייטק שבהן לתוכנה יש תפקיד משני.

האם עצמאות כלכלית היא בכלל מטרה?

לא בהכרח. חשוב להציב מטרות ריאליות ורוב האנשים כנראה לא מסוגלים להגיע לזה.

הגענו לשווי (על הנייר) של 385K...

בהחלט יפה לגילך! ואם תמשיך ככה וגם תהיה רווק כל חייך תגיע לדעתי לעצמאות כלכלית.
הבעיה היא... שרוב האנשים, לפחות מחוץ לפורום הזה, מקימים בסוף משפחה ומנהלים משק בית משותף. זה הופך את היציאה לעצמאות כלכלית למסובכת הרבה יותר. לקיים משפחה ממשכורת של מורה ולהצליח לחסוך זה כבר עניין אחר. אני חושב שבמצב הזה עצמאותם או אי עצמאותם הכלכלית תהיה מאוד תלויה בהכנסה של הצד השני או בהורים של שניכם.

אם תעבוד במקצוע מכניס, זה בהחלט מפשט ותהיה יותר תלוי בעצמך ופחות באחרים.

תהיה חייב לעבוד במשרה נוספת (צהרונים וקייטנות)

הכסף נמצא בשיעורים פרטיים. 100-150 לשעה בהכנה לבגרות במקצוע מדעי. בהחלט יכול לעזור לך כלכלית.

שאלת אם זו הדרך היחידה להגיע לעצמאות כלכלית - והתשובה היא כן.

מכיר זוג של גננת ומורה שהגיעו לעצמאות כלכלית. עשו את זה ע"י השקעות חכמות בנדלן שהתחילו לפני 20-30 שנה. מכיר גם מתווך נדל"ן שהתחיל בעסקאות נדל"ן לפני 10 שנים עם כסף קטן יחסית שחסך( בערך מה שיש היום לפותח השרשור) והיום הוא איש עשיר. היום יותר קשה לעשות כסף ככה, אבל בטח שיש הזדמנויות כלכליות גם למי שלא מצוייד במשכורת גבוהה.

 

[optimum]

מכיר זוג של גננת ומורה שהגיעו לעצמאות כלכלית. עשו את זה ע"י השקעות חכמות בנדלן שהתחילו לפני 20-30 שנה. מכיר גם מתווך נדל"ן שהתחיל בעסקאות נדל"ן לפני 10 שנים עם כסף קטן יחסית שחסך( בערך מה שיש היום לפותח השרשור) והיום הוא איש עשיר. היום יותר קשה לעשות כסף ככה, אבל בטח שיש הזדמנויות כלכליות גם למי שלא מצוייד במשכורת גבוהה.

אתה יכול לעשות את ההון שלך ממכירה של הזמן הפנוי שלך או ממכירה של סיכון.
אם השוק צריך מישהו שיקח סיכונים פיננסים ואתה מתנדב לעשות את זה, אז ראוי שתרוויח מכך.

 

[בת העמק]

לאדם בעל חוש טכני מפותח כנראה יהיה יותר קל להיות מתכנת/מהנדס (וכנראה גם יהנה מזה)

עבודה במשרד ממוזג או בחוץ, מקום אחד או תנועה ממקום למקום, מידת האינטרקציה עם אנשים אחרים, מידת נוקשות הנהלים במקום העבודה, שעות עבודה גמישות, תחושת ערך ואפילו שליחות בתפקיד ועוד ועוד

ענית במקומי, גרהם.
אני לא מכירה הרבה אנשים טכנים כמו הבן זוג, ישתבח שמו לעד.
עבודה במשרד היתה מייבשת אותו לגמרי, תן לו אוויר פתוח, הסתובבות בכל מיני חורים בארץ על אופנוע, ערך ומשמעות לעבודה ומפגש עם אנשים שונים ומגוונים כל יום - האדם מאושר ופורח. זה שהוא גם מפרנס בכבוד זה בכלל בונוס

 

[גרהם]

ענית במקומי, גרהם.
אני לא מכירה הרבה אנשים טכנים כמו הבן זוג, ישתבח שמו לעד.
עבודה במשרד היתה מייבשת אותו לגמרי, תן לו אוויר פתוח, הסתובבות בכל מיני חורים בארץ על אופנוע, ערך ומשמעות לעבודה ומפגש עם אנשים שונים ומגוונים כל יום - האדם מאושר ופורח. זה שהוא גם מפרנס בכבוד זה בכלל בונוס

האם הוא היה תמיד כזה או שרק כשהתבגר?
לאדם צעיר בחברה שלנו מאד לא פשוט לקבל החלטה ללכת לתחום פחות "נחשב" ופחות ריווחי (בתוחלת), אבל שמתאים לאופיו ונטיותיו (להבדיל מכישוריו) הרבה יותר.

 

[דרורה]

מצב בו בגיל 45 חצי מהוצאות המחייה שלי/של משפחתי העתידית ממומנות מפרות השקעותיי וחצי עדיין תלוי בשכר מעבודה שאני אוהב? אני הרבה יותר מתחבר למחשבה הזאת בהשוואה למחשבה על גיל 45 עם עצמאות כלכלית מלאה אבל עם חור של 15 שנה בחיים בקריירה בתחומים שלא אהבתי,

מתחברת לכיוון הזה.
מכירה אנשים עם משכורות של מורה או סכום דומה שחוסכים הרבה ונהנים מהעבודה. (ואין הבטחה ש 15 שנים של עבודה בהייטק יספיקו לפרישה עם זוגיות וילדים. בהרבה מההפרש יזכה מס הכנסה אם כי יישאר גם לך..)

אני לא מצטיין, וגם לא נוראי. בקיצור- לאחר נסיון של שנה אני מאמין שעם עבודה קשה אסיים את התואר.

אז תסיים את התואר לדעתי. לא תצטער.
גם כמורה יהיה לך יתרון, וגם הידיעה שאתה מורה מבחירה ולא מכורח, והאפשרות לשנות את דעתך כי נמאס לך או כי אתה רוצה להרוויח יותר, שווים את זה.
(לא צריך להיות דווקא מצטיין בלימודים כדי להצליח בתחום. יש עוד תכונות אופי שחשובות להצלחה)

 

[משה]

עדיף להתחיל במקצוע רווחי ואז לעבור להוראה.

לחסוך x שקלים בגיל 20 שווה הרבה יותר מאשר לחסוך x שקלים בגיל 40.

אתה מדבר מחוסר ניסיון מוחלט. רגע לפני שאתה מבצע החלטות משנות חיים תנסה לעבוד כמורה לחצי שנה - שנה. זה לא פיקניק.

גילוי נאות - עובד כמורה למדעים בתיכון ובחטיבה. בימים אלו אני עובד על מעבר לתחום אחר. אני אוהב ללמד ודי טוב בזה אבל ההתעסקות במשמעת מוציאה לי את המיץ.

מצד שני אחד היתרונות בהוראה זה שיש המון זמן פנוי שיכול לשמש כמיני פרישה / כדרך לפתח מקורות הכנסה נוספים.

החודשיים האחרונים היו מאוד נחמדים מבחינתי. הקמתי גינה, טיפלתי בהמון משימות נוספות, השגתי מקור הכנסה נוסף (מדריך בחוגים מקוונים) ועוד

יש להוראה יתרונות אבל אי אפשר להתעלם מהעלות שבבחירת המקצוע הזה. יש סיבה שרוב המורים החדשים עוזבים בעשור הראשון

 

[איש ירח]

הי, אנחנו משפחה עם הרבה מאד מורים (אנחנו עצמנו זוג מורים) אז הנה השנקל שלי:
קודם כל, אדגיש כי הגעה לעצמאות כלכלית או לפחות חוסן כלכלי לא מחייב בהכרח הכנסה גבוהה. אלא מיקוד. ואחרי שאמרתי את זה, אשתף קצת בצורה שאצלנו רואים את הדברים:
הוראה היא מקצוע קשה אבל גם מתגמל. השנים הראשונות הן קשות יותר כי עיקר ההשקעה הוא בשנים הראשונות והשכר יחסית נמוך. אח"כ כבר יותר קל ואז מוצאים את הנישה, את בית הספר ומערכי השיעור ברובם כבר מוכרים. גם השכר כבר קופץ. אם אתה מלמד מקצוע בתיכון, אפילו אם זה לא מתימטיקה או אנגלית אלא לשון, אתה מקבל גם תוספת בגרויות שנכנסות ומתווספות למסגרת השעות בתלוש למרות שאתה לא מלמד בפועל. אם אתה מלמד מקצועות "שווים" אז אתה יכול גם לתת שיעורים פרטיים. אנחנו ויתרנו על זה כי ראינו שיש לנו עומס אדיר והעדפנו להשקיע בילדים ובזמן פנוי ולא בתוספת הכנסה.
לאחר כמה שנים, אתה יכול להוסיף גם בדיקת בגרויות בקיץ ולממן עם זה את החופשה השנתית. אנחנו ויתרנו על זה כי כמות המס שאנחנו משלמים מוציאה לנו את החשק.
יתרונות: אין צורך בקייטנות/קייטנות המשך התחנפות לסבא וסבתא ביולי-אוגוסט ויש זמן פנוי.
הדבר המרכזי שצריך לשים לב אליו הוא באיזה אוכלוסיה אתה עובד. יש כאלה שמעדיפים אוכלוסיות מבוססות ו-"שקטות" ויש כאלה שמחפשים "אקשן". וגם, מי הנהלת בית הספר. זה, לדעתי הפקטור הכי חשוב ברווחה ובהצלחה של מורה, בייחוד חדש. אם אתה עובד תחת מנהל טוב ומקבל חניכה טובה מרכז מקצוע בהתחלת העבודה, זה שווה המון. מצד שני, כשאתה מורה למתימטיקה, מחשבים או פיזיקה, תמיד תמצא בית ספר ואתה יכול לבחור איפה לעבוד (למנהל לעומת זה, יש פחות מבחר...) כך שאם נפלת שנה אחת אתה יכול לעבור מקום עד שתמצא מקום שטוב לך.
בסוף, השכר הוא אפילו יותר מסביר ואפשר להגדיל אותו עוד אם רוצים. אם אתה אוהב את זה ולא רואה את עצמך בהיי טק, זו אופציה טובה מאד שיש לה גם הרבה יתרונות באיכות החיים (לא בשלוש שנים הראשונות). אצלנו, יש הרבה דוקטורים למדעים שעשו את ההסבה ולא מסתכלים אחורה.
בהצלחה!