סבתא שלי נפטרה, לצערי הרב ולצערה, במהירות רבה ממחלה קטלנית. ממש עד ימיה האחרונים, בשנות השמונים לחייה, היתה צלולה, פעילה ועצמאית, ונהנתה מהחיים. גם היה לה מספיק כסף לדאוג לעצמה לטיפול מצוין. ועדיין, הילדים שלה באו איתה לרופאים, עזרו לה לעבור דירה, באו איתה לייעוצים עם אנשי מקצוע, באו להרים אותה כשנפלה על המדרכה, ועוד. אני חושבת שאת מדמיינת רק תסריטי אימים (שגם מהם אני לא בטוחה שאפשר להמלט, אפילו אם מתכננים זאת מראש), אבל לא לוקחת בחשבון שלפעמים גם כאת קשישה עצמאית צלולה ואמידה, את עדיין זקוקה ללא מעט עזרה. כי עם הגיל דברים נהיים קשים יותר, מאבדים ביטחון, חושבים לאט יותר, נופלים יותר, וכשנופלים זה לא קל לקום וההבראה לוקחת זמן רב, וגם אנשים מסביבך יותר נוטים לראות אותך כחלש ולפעמים לנצל את זה - למשל אנשי שירות מתייחסים פחות בכבוד, גנבים ורמאים רואים בך מטרה, ואנשי מקצוע מדברים אלייך כאילו שאת ילדה קטנה גם כשאת אישה אינטליגנטית. כסף - יכול לקנות טיפול, אבל לא יכול לקנות אדם שתוכלי להאמין בו באופן מוחלט. לדוגמא, האם היית נותנת למטפל/ת גישה לחשבון הבנק שלך? ועם זאת לפעמים כשאת קשישה, זה נחוץ כדי לעזור לך בפעולות שכבר קשה לך לעשות לבד. גם אני מקווה שלא אצטרך להיות עול על ילדי, אבל אני מסתכלת סביבי ואני רואה מה קורה כשאנשים מזדקנים, והם לעתים קרובות צריכים עזרה מאנשים שאוהבים אותם.
), כך שאת לא באמת חייבת הסבר למישהו.
