אני מרגיש שאנשים שגולשים יותר בסמרטפון פחות טובים בתקשורת אנושית תוך כדי הסתכלות על הבעות הפנים קריאת רגשות והבנה של הצד השני.
א. מה זה "יותר"?
מה הגבול? מי שמבצע מעל 30% מהתקשורת שלו באמצעים טכנולוגיים? או שאתה סופר את זה לפי דקות?
ב. מרגיש זה נחמד, אבל זה לא באמת אומר הרבה. יכול להיות שזה סתם בגלל שאתה "נגד" תקשורת אלקטרונית אז המוח שלך אוטומטית מחפש תירוצים ומנסה למצוא בזה דברים רעים שלא בהכרח קיימים במציאות.
ג. נניח ומה שאתה אומר נכון (ואני ממש לא בטוח שהוא נכון), אתה בטוח שהגורם הוא שימוש בתקשורת טכנולוגית ולא הפוך?
כלומר יכול להיות שמראש יש קבוצה של אנשים שפחות טובים בקריאת הבעות פנים (ולפי מחקרים, אכן יש לא מעט אנשים כאלה). הגיוני שהאנשים הללו יעדיפו תקשורת אלקטרונית על פני תקשורת פנים אל פנים, כי בתקשורת אלקטרונית אין להם את אותו החיסרון מול אנשים שכן יודעים לקרוא הבעות פנים.
ד. מי אמר שתקשורת בהבעות פנים זה מה שחשוב?
בעידן של היום, היכולת לתקשר דיגיטלית בצורה טובה היא הרבה יותר חשובה לדעתי. מי שאין לו סמרטפון בהכרח יהיה הרבה פחות טוב בתקשורת דיגיטלית.
תקשורת ברשת וגם נהיגה כאשר לא רואים את הפנים של האחר רדודה ותוקפנית יותר במקרים רבים.
עדיין לא נתקלתי בשני אנשים שניהלו שיחה ברשת ומשם עברו ישר למכות.
לעומת זאת נתקלתי בלא מעט מקרים של אנשים שניהלו שיחה פנים-אל-פנים והתחילו ללכת מכות מיד אחריה.
אז לא בטוח שזה נכון להגיד שתקשורת ברשת היא יותר תוקפנית.
לגבי רדידות, זה הרבה יותר תלוי אם מי אתה מדבר מאשר איך אתה מדבר.
ברור ששיחות פומביות שפונות לקהל רחב (בין אם כתבה בעיתון, נאום בחירות של פוליטיקאי או תגובות בטמקא) יהיו רדודות.
לעומת זאת שיחות בפורומים מצומצמים (1:1 או קבוצות קטנות של אנשים) ובפורומים מקצועיים הם הרבה פחות רדודים.
כל זה לא רלונטי למדיה שבוא התקשורת מתבצעת.
אני אתן לך דוגמא - אצלי בעבודה יש ישיבות צוות שבהם אנשים מדברים, יש אנשים שבאים למשרד ומדברים פיסית אחד עם השני, ויש גם אפשרות להתכתב בסלאק או באימייל.
אני יכול להגיד לך בודאות שהתקשורת הדיגיטלית (סלאק/אימייל) היא הרבה הרבה פחות רדודה (והרבה פחות תוקפנית) מאשר התקשורת שמבצעים פנים-אל-פנים או בישיבות.
