אני לא רואה שאנחנו על סיפה של מלחמת דת. אני גם לא חושבת שאם מישהו מאמין/דתי הוא אוטומטית בצד מסוים. אני מוצאת את עצמי תומכת בשני הצדדים (בהתאם לעניין) בדיון הציבורי הער בנושא. בעיקר חושבת שמדובר בהרבה במהומה על לא מאומה ברוב המקרים (ויש מקרים שהמהומה בהחלט במקומה היא).
אם כבר יש קשר בין הבס"ד לתפיסת העולם שלי, זה בכך שאני לא רואה דרכון זר כביטוח. לכל היותר הוא מהווה עבורי פתח ואפשרות להזדמנויות נוספות.
עם כל הכבוד, דתי וחילוני שרואים אותה הסתברות ל"הדתיים יהיו פה הרוב ויקימו מדינת הלכה", את החילוני זה כנראה יפחיד יותר, ויגרום לו יותר לרצות לשמור את האופציה למדינה אחרת.
2. זה שפות"ש בעלת דעות/עמדות מסויימות לא אומר בהכרח שגם הילדים שלה יהיו בעלי אותם דעות
אמת.
אבל זה כן אומר לאלו תרחישים היא מכינה להם אפשרויות התמודדות נוחות.
1. לא כל הדתיים/מסורתיים הם "בצד השני"
האמת שיש תחושה שזה מה שמנסים לצייר מובילי המאבק מהצד החילוני.
או לפחות לגבי כל מי שדתי. את המסורתיים לדעתי הם עדיין מנסים לגייס לצד שלהם.
אני לא רואה שאנחנו על סיפה של מלחמת דת.
גם אני לא.
תמיד היו ויכוחים בנושאי דת ומדינה, ויש גם עכשיו.
המהלך שקורה פה בשנים האחרונות, זה שהשמאל רוצה לשלוט, אבל כבר מזמן אין לו רוב בנושא המדיני-בטחוני. אז השיטה היא לנסות לגרום לאנשים להצביע על פי דברים אחרים.
ב2011 התחיל מהלך שניסה לגרור את זה לכיוון הכלכלי.
בשנתיים שלוש האחרונות (אולי קצת יותר) יש עניין לדבר על נושאי טוהר מידות ושחיתות ("ביבי מושחת")
בין לבין היה קצת דיבור על "קץ הדמוקרטיה".
עכשיו באופנה זה דת ומדינה, ושיחות על "הדתה" וכדו'.
לטעמי, השמאל צריך להבין שהציבור בפועל כן מצביע לפי מדיני-בטחוני (לא אומר שזה טוב, אלא שזו המציאות), ושאם הוא רוצה לשלוט, הוא צריך לשכנע את הציבור בצדקת דרכו בנושא הזה.
במקום זה, השמאל משכנע את הציבור כמה רע פה (במרומז או בפירוש: תחת שלטון הימין), ואיך אוטוטו לא תהיה ברירה, וכל מי שיש לו קצת שכל ואפשרות יברח לחו"ל. פעם זה היה בגלל מחירי המילקי, אח"כ בגלל קץ הדמוקרטיה, ועכשיו בגלל ה"הדתה".
בפועל, זה לא עובד להם. הציבור אולי מסכים, אבל בקלפי הוא חושב בעיקר על הפלסטינים ואיראן.