קוראת את הבלוג לא רחוק מתחילת היווסדו.
זה התחיל מקבלת פיצויים לאחר תאונת דרכים. ההרגל של לשרוף את הכסף בקניון היה נראה פתאום לא הדבר הנכון לעשות.
לילה אחד נכנסתי לפורום ניהול כלכלת משפחה בתפוז ובמשך כמה חודשים הייתי מרותקת אליו.
לאחר כמה פעמים שעלה נכנסתי לסולידית ושלוש שנים שאפשר מכורה.
במהלך שלוש השנים האלה התמקדתי בעיקר בפישוט חפצים, ולחסוך. זה המון זמן, וזה עוד לא הסוף.
עדיין בא לי את המעיל עור ב800 שקל ועדיין יש לי שקית בגדים שקשה לי לתת. אבל נתתי בערך 100 שקיות לצדקה ואמא שלי בלחץ ורבה איתי שאני מרוקנת את הבית, אבל תכלס לעולם יותר לא נסתכל על המחברות מכיתה א אז בשושו אני זורקת.
אני עובדת בשכר מינימום, (כרגע גם לא). אמנם אני קוראת את הבלוג כבר שנים אבל לא מצליחה להשתלט ולעכל את כל החומר של שוק ההון. ההתעסקות במינימליזם מרגיעה את החרדה, אבל כן, אם פעם חשבתי שאיזה כיף שאני הכי צעירה ועוד יש לי סיכוי עכשיו אני קוראת על כל המהנדסים המסוקסים בני ה26 עם חסכונות מפלצתיים וזה די מבאס לומר את האמת
מלחיץ אותי שאני יודעת שאני צריכה (ויכולה!) להתמקח עם הבנק אבל מפחדת ללכת ולגמגם ולעשות מעצמי צחוק.
או שאני נכנסת לאתר של הבורסה רואה את הטבלאות ולא יכולה לשאת את חוסר ההבנה ויוצאת.
אחת המטרות שלי היא להיות מוכרת נעימה ואמינה אבל תותחית. ולבסס על העניין את צבירת ההון, אבל בתור בחורה רגישה וביישנית מאד זו משימה לא קלה.
אבל למרות תחושת הoverwhelmed שמעכבת אותי אני לא מוותרת ועוד במשחק.
אני מניחה שגם פרפקציוניזם לא מוסיף.
אז אני ממשיכה בעבודה בשכר מינימום, לא מתכננת ללמוד בקרוב. מנסה לאט לאט להרכיב את הפאזל של תיק.
אני אמנם לא בחורה טיפשה אבל המידע הזה מציף אותי ולכן בלית ברירה האסטרטגיה שלי היא-
התמדה וסבלנות.
מעניין אותי אם יש פה עוד אנשים שתחושת חרדה מעכבת אותם אבל לא גורמת להם לוותר.
זה התחיל מקבלת פיצויים לאחר תאונת דרכים. ההרגל של לשרוף את הכסף בקניון היה נראה פתאום לא הדבר הנכון לעשות.
לילה אחד נכנסתי לפורום ניהול כלכלת משפחה בתפוז ובמשך כמה חודשים הייתי מרותקת אליו.
לאחר כמה פעמים שעלה נכנסתי לסולידית ושלוש שנים שאפשר מכורה.
במהלך שלוש השנים האלה התמקדתי בעיקר בפישוט חפצים, ולחסוך. זה המון זמן, וזה עוד לא הסוף.
עדיין בא לי את המעיל עור ב800 שקל ועדיין יש לי שקית בגדים שקשה לי לתת. אבל נתתי בערך 100 שקיות לצדקה ואמא שלי בלחץ ורבה איתי שאני מרוקנת את הבית, אבל תכלס לעולם יותר לא נסתכל על המחברות מכיתה א אז בשושו אני זורקת.
אני עובדת בשכר מינימום, (כרגע גם לא). אמנם אני קוראת את הבלוג כבר שנים אבל לא מצליחה להשתלט ולעכל את כל החומר של שוק ההון. ההתעסקות במינימליזם מרגיעה את החרדה, אבל כן, אם פעם חשבתי שאיזה כיף שאני הכי צעירה ועוד יש לי סיכוי עכשיו אני קוראת על כל המהנדסים המסוקסים בני ה26 עם חסכונות מפלצתיים וזה די מבאס לומר את האמת
מלחיץ אותי שאני יודעת שאני צריכה (ויכולה!) להתמקח עם הבנק אבל מפחדת ללכת ולגמגם ולעשות מעצמי צחוק.
או שאני נכנסת לאתר של הבורסה רואה את הטבלאות ולא יכולה לשאת את חוסר ההבנה ויוצאת.
אחת המטרות שלי היא להיות מוכרת נעימה ואמינה אבל תותחית. ולבסס על העניין את צבירת ההון, אבל בתור בחורה רגישה וביישנית מאד זו משימה לא קלה.
אבל למרות תחושת הoverwhelmed שמעכבת אותי אני לא מוותרת ועוד במשחק.
אני מניחה שגם פרפקציוניזם לא מוסיף.
אז אני ממשיכה בעבודה בשכר מינימום, לא מתכננת ללמוד בקרוב. מנסה לאט לאט להרכיב את הפאזל של תיק.
אני אמנם לא בחורה טיפשה אבל המידע הזה מציף אותי ולכן בלית ברירה האסטרטגיה שלי היא-
התמדה וסבלנות.
מעניין אותי אם יש פה עוד אנשים שתחושת חרדה מעכבת אותם אבל לא גורמת להם לוותר.