סתם תהייה: נניח ועוד 150 שנה, חברת general robots מכריזה על רובוט שיכול לבצע כל משימה, ומחירו שקול ל-1000$ של ימינו.
תוך פחות משנה, מיליוני עובדים מוחלפים ברובוטים, רווחי התאגידים מתפוצצים, ומניית GR מזנקת אל על.
מה עכשיו?
יש לך מיליוני אנשים ללא עבודה, שמוחים ודורשים לחם.
עכשיו, נחזור 3000 שנה לאחור-לימי רומא העתיקה. ברומא העתיקה, עבודה נחשבה לעונש מידי שמיים. האליטות החזיקו בעבדים, אשר ביצעו עבורם כל מטלה קשה ומשעממת, בשעה שהם דנים בנושאי היום יום, מבלים, מתרחצים ואוכלים.
בערכים של ימינו, נראה כי מדובר בחיי בטלה, אבל לא ולא-אנשי רומא העתיקה ידעו לצקת תוכן לתוך חיי היום יום שלהם-אומנות, ספורט, בילויים חברתיים ולמידה מילאו את יומם.
בפרט המידע הזה, נזכר נשיא ארה"ב בשנת 2170 לספירה. הוא מחליט ליצור מערכת רווחה חדשה, שמבוססת על UBI.
כל אזרח אמריקאי זכאי ל-X דולרים מדי חודש, ו-Y דולרים נוספים עבור כל ילד עד הילד ה-Z.
הנוסחא שקובעת את X, Y, Z מבוססת על צמיחת הכלכלה האמריקאית, האי שיוויון ושאר פרמטרים כלכליים.
המצב לא מושלם, אבל מחזיר לאדם הממוצע את כוחו לצרוך. עם הזמן, המחאות מתפוגגות, הסדר חוזר להרגלו, והמצב משתנה: משק קפיטליסטי לחלוטין, אבל עם רצפת רווחה. עדיין קיימים הומלסים, ולא כל העוני נעלם, אך המצב טוב יותר מאי פעם. היוזמה הפרטית חוגגת, כי אנשים מוכנים ליטול יותר סיכון עם ידיעה כי לחמם מובטח להם, ושיעורי הצמיחה עולים.
רובוטים לא חייבים להיות המחליפים שלנו, או הקולגות שלנו. הם יכולים להיות הכלי שלנו לעבר יצירת עושר גדול עם מינימום השקעה אנושית-סוג של מינוף, אבל לא אחד פיננסי, אלא מינוף של כוח העבודה. מהנדס מפקח אחד יכול להיות אחראי לעקוב אחרי AI אחת, שבתורה עוקבת אחרי מיליוני רובוטים מסביב למדינה.
אני רואה כאן פתח לתרחישים דיסטופיים (כמו עם כל טכנולוגיה-כמו האטום-שיכול לשמש כמקור אנרגיה נקייה, או ככלי השמדה המונית) אבל גם פתח לתרחישים אוטופיים יותר מאי פעם. כמו שהעולם היום הוא האוטופיה של אתמול, המחר עשוי להיות האוטופיה של היום.
לא רואה טעם לפסימיות.