עכשיו, תראו לי איך הברוטו (לפני ההנזלה) חשוב. למשל, תנו דוגמא ל-2 קרנות בהן בקרן 1 הברוטו יותר גבוה מקרן 2, ואתה מקבל יותר כסף מקרן 1, למרות שקרן 2 נטו הכסף גדול יותר (נטו = אחרי הנזלה).
זה לא שהברוטו משנה באופן ישיר, אלא שהיתרון לנטו משתנה כתלות בטווח ההשקעה (שזה כמובן תוצאה של הברוטו, כי התשואה המצטברת היא על הברוטו).
לכן, אם המשיכה היא בסכומים קטנים, כלומר הנזלה מדורגת, אז החלק שעובר הנזלה מאוחרת (אם בכלל) ממשיך לצבור יותר תשואה ובזמן מסויים הופך ליתרון נטו.
כלומר, בעיקרון נכון שמה שחשוב זה הסכום אחרי הנזלה, אבל מכיוון שהוא משתנה כתלות בטווח ההשקעה, אז הנזלה חלקית כן משנה את התמונה.
דוגמה מספרית:
השוואה של קרן אירית צוברת לקרן אמריקאית מחלקת.
השקעה מקורית 100. תשואה מחיר של 2.5% בשנה, תשואת דיבידנד של 2.5% בשנה. מס רווחי הון 25% (לקוח הקצה בלבד, בהנזלה). מס דיבידנד ללקוח הקצה 25% (על בסיס שנתי), מס דיבידנד בתוך הקרן הצוברת 15% (על בסיס שנתי).
הברוטו כמובן תמיד גדול יותר באירית (לדוגמה, בסוף השנה ה-25 באמריקאית יש 279, באירית 295; בסוף השנה ה-50 באמריקאית 815, באירית 917; בסוף השנה ה-75 באמריקאית 2378, באירית 2838).
הנטו (בהנזלה מלאה) ב-50 שנה הראשונות גדול יותר באמריקאית, אבל אחר כך זה מתהפך (לדוגמה, בסוף השנה ה-25 באמריקאית מתקבל 254, באירית 247; בסוף השנה ה-50 באמריקאית 713, באירית 712; בסוף השנה ה-75 באמריקאית 2052, באירית 2154).
אבל:
הנזלה מדורגת משמעותה הארכה אפקטיבית של טווח ההשקעה, מה שמטה את היתרון לכיוון האירית.
בהפקדה מדורגת, שימוש ב-LIFO משמעותו קיצור אפקטיבי של הזמן למשיכה, מה שמטה את היתרון לכיוון האמריקאית.
איזון של 2 המגמות האלו הוא כנראה הגביע הקדוש של האופטימיזציה.
**סימולציית אקסל פשוטה, ט.ל.ח.**