המחאה היא לא על עצם חקיקת החוקים, אלא על זה שלא עוצרים ומגיעים להסכמה של כלל הציבור.
כמובן שחקיקת בליץ כמו עכשיו רק מלבה את האש.
לדעתי המחאה היא על חקיקת חוקים (ושינויים משמעותיים בחוקים בסיסיים) שאינם לטובת העם והמדינה אלא לטובת מגזר ספציפי ואו חקיקה פרסונלית.
כמובן חקיקה פרסונלית רחבה מספיק מובילה לכך שיש אנשים שהם מעל החוק כלומר דיקטטורה וחקיקה מגזרית נרחבת מובילה לעריצותו על שאר חלקי העם.
הרי לקבוע במכרזים שהסמכה של הרבנות שקולה לתואר רלוונטי בנושא יביא לעבודה לא מקצועית במקרה הטוב.
לקבוע שלימוד תורה שקול לשירות לאומי ואו לשירות צבאי בלי הגדרה של מספר מוגבל של מכסות לעילויים בתורה (בדומה לספורטאים מצטיינים) זה פגיעה בכל הנושאים בנטל.
לקבוע מינויים פולטיים של שופטים במקום הגדרה של קריטריונים מקצועיים מוביל לפגיעה בקיום משפט צדק ולפגיעה בהפרדת הרשויות.
לאפשר לחברי כנסת לקבל מימון חיצוני מתרומות ולא מקרן ממשלתית מוביל לשחיתות.
לרצות לבטל את סעיף מרמה והפרת אמונים מסעיף העונשין במקום להגדיר אותו בצורה יותר טובה רק מכשיר את השחיתות.
ואני מניח שיש עוד לא מעט חוקים כאלה, כל עוד לא יעשה שום מאמץ כדי לשנות את החוקים כך שיהיו לטובת כל העם אני לא רואה איך המחאה מפסיקה.
ומדובר על הרבה מאוד חוקים שהקואליציה בכנסת מנסה להעביר כרגע.
אבל יהיה קשה להביא שוב חצי מיליון מפגינים למשך חודשים כאשר החוקים עוברים בקצב איטי
למה שהמחאה תפסיק כל עוד לא מתקבלת בהירות שהחוקים המועברים הם לטובת העם?
בסוף צריך להגיע להסדר חדש.
ברור שצריך פתרון אחר שכולל גם הגבלות מתאימות על בית המשפט.
אבל לא יכול להיות שאותו פתרון יהיה לטובת מגזר או אדם ספציפי תוך כדי שהוא רומס חלק משמעותי בעם ואיתו את מוסדות המדינה.
וכל עוד הפתרון המוצע נכנס להגדרה הזו כנראה הכל רק יחמיר.