מה שכתבת זו הסתה קשה לרצח עם. לפי החוק הישראלי מה שכתבת בכלל לא חוקי, ואני תוהה אם כללי הפורום מרשים להסית לג'נוסייד. בכל אופן זו הזדמנות להציב לך מראה מול הפנים - כבר 58 שנים הפלסטינים נמצאים תחת משטר אפרטהייד שמפלה אותם לרעה בכל זכויות היסוד שלך הן מובנות מאליהן. לפני כן טבחנו בהם בסדרה של אירועי טבח אכזריים. טבח כפר קאסם, לדוגמה, בכלל היה נגד כפר שלא עוין לישראל. טבחו בהם סתם כי הם ערבים. הרוצחים הישראלים הרגו יותר מ40 נשים וילדים וקיבלו חנינה. המפקד קיבל קנס של לירה אחת. ממליץ לך לראות גם את הדוקומנטרי על טבח טנטורה, שהתרחש במהלכו גם מקרה אונס קשה של אחת מבנות הכפר. ככל הנראה מאות נקברו מתחת למגרש החניה בחוף טנטורה. מי שנשאר בחיים הועלה על אוטובוס וסולק מכאן.
האם לפי הקריטריונים שהצבת בעצמך בתגובה שלך, אזרחי מדינת ישראל הם, כפי שאתה בעצמך כתבת, "בני מוות" או "בני חיים"?
אני לא מציין את הדברים האלה בשביל לרמוז מה הפתרון הראוי, אלא נטו בשביל להבין למה החלטת שאתה בן חיים והם בני מוות.
טבח כפר קאסם הוא עלילת דם. אתה מוזמן לראות הרצאות של ד"ר אורי מילשטיין שראיין את אחד האנשים שהעלילו אותו.
אני לא מכיר את טבח טנטורה ולא יודע אם הוא התקיים. אני כן מכיר פרשיות אונס שהיו בקום המדינה אבל הן היו מעטות. בטוח שגם היו מעשי טבח ושאר פשעי מלחמה. היו גם מעשי טבח של ערבים ביהודים מין הסתם, אפשר לקרוא על זה אפילו במאמרים של "הארץ", על תהלוכות עם ראשים כרותים בסל, שכנים שטבחו בשכנים, ושאיפות למחות מפה את היהודים עוד הרבה לפני קום המדינה. בזמן לחימה וגם אחריה מתבצעים כל מיני פשעי מלחמה, זה קרה וקורה כל הזמן בין עמים לוחמים.
יחד עם זאת, אני חושב שההשוואה חוטאת למציאות ומפספת את העיקר. יש הבדל בין ה7.10 לבין מטוס שעולה לשמים ומטיל פצצה והורג אלף איש רק כדי להרוג אותם (כמו שלדוגמא עשו דיקטטורים כמו קדאפי). יש הבדל בין ה7.10 לבין צבא שמוציא להורג בירי לראש אלפי אנשים. יש אפילו הבדל בין ה7.10 לבין מחנות השמדה נאצים שהשמידו בשיטתיות מיליוני אנשים, ופיתחו שיטות פסיכולוגיות שמאפשרות לאנשים נורמטביים לרצוח המונים מבלי לחוות את הטראומה והבעיות הנפשיות שהדבר גורר.
ה7.10 היה 6000 אנשים (לפי הדיווחים האחרונים), שעוברים בית בית, בוזזים, כורתים איברים, אונסים, רוצחים בדרכים הכי אכזריות שהדעת מעלה, מעלים את זה לאינטרנט, מתגאים בזה, מעוררים אקסטזה בקרב הציבור שלהם שמתחיל לרקוד ברחובות. אפילו בימיי הביניים לא היתה כזו התבזות והתבהמות כזו. מעשי הטבח לא שודרו אז בלייב לקרובי המשפחה, ילדים, נשים, ולא נחגגו כמו היום המאושר בחייה של האומה. אני בטוח שאם היתה להם האופציה אותו הדבר היה קורה בכל חלקי הארץ. אומה שמסוגלת לייצר אירועים שכאלו, להתגאות בהם, לחגוג אותם, וכמובן לשאוף לשחזר אותם, מבחינתי ראויה להשמדה, גירוש ובהינתן היכולת כיבוש מוחלט לכמה דורות ודנאציפיקציה. זהו אקט של שימור עצמי. בכנות, אני בז לך וליפי הנפש שלא רואים את זה, ששכחו תוך זמן כ"כ קצר מה היו התחושות בימים הראשונים של הטבח, כשסוף סוף ראינו מזה ניצחון פלסטיני, לא על פני חודשים או שנים, אלא בסה"כ ב12 שעות מסכנות. וכנראה תשכח שוב בפעם הבאה שזה יקרה.
למען הסר ספק אני לא חושב שישראל צריכה לבצע רצח עם של האוכלוסיה העזתית. אני לא חושב שצריך לרצוח ילדים קטנים שדעתם טרם התגבשה, כמו גם כל מי שהתנער ממעשי הטבח של הפלסטינים (הפלסטינים, לא חמאס שרצח, אלא הפלסטינים. אסופת השבטים הבזויה הזו שהתקבצה לה פה בשטח האדמה הזה לאורך השנים, אבל ממש ממש לא רק חמאס). כל השאר, מי שרקד ברחובות, מי שחש גאווה, מי שגידל את ילדיו לשנאה יוקדת, האספסוף הזה שהעלה לשלטון את הגורמים שמשרתים את תאבת הרצח שלו (ולא, החמאס לא "תפס" את השלטון, הפלסטינים בחרו בו בחירה מלאה, ואפשרו לו להמשיך לשלוט, בדיוק כמו שבישראל בוחרים בביבי שוב ושוב באופן חופשי, אין שום הבדל. השלטון הוא בבואה של רצונו של העם. זה נכון בישראל וזה נכון באירן וברוסיה ובסין ובכמעט כל מקום בו קיים שלטון של מעטים על רבים. אפילו בצפון קוריאה, שפיתחה את אומנות השליטה בהמונים לרמות קיצוניות במיוחד, עדיין השלטון שואב את כוחו מהסכמת הכלל. אין דרך אחרת), כל השאר ראויים בדיוק לדברים האלו. אנחנו לא עושים אותם לא בגלל שזה לא הדבר הנכון והמוסרי לעשות, אלא בגלל שפשוט אין לה את היכולת לכך. כנ"ל כיבוש לדורות ודנאציפיקציה.
אלו כולן אופציות ולידיות, מוסריות, צודקות, נכונות ובריאות. זה לא אומר שאין אופציות אחרות שמסתתרות מעבר לפינה ואולי יכולות אפילו לכפות על הצדדים שלום קר. הדוגמא של השלום בין שבט הטוטסי להוטו אחרי הטבח ההמוני ברואנדה תמיד מהדהדת לי על איך מתוך מעשי טבח נוראיים יכולה להתפתח מציאות יחסית שלווה.
שלום כמו בין הצרפתים והגרמנים אחרי הקזת הדם ההדדית שהיתה ביניהם במשך מאות שנים? כנראה שאכן אחוז קטן.
האם הרוב המכריע היה שמח למחיאת כף שתעלים אותנו? אולי. אני בטוח שגם רבים אצלנו, ככל שמדובר בפלשתינים וגם אצל עמים אחרים, היו שמחים לגלות מחיאת כף פלאית כזו.
ועדיין יש הבדל בין מי שלעמדתו יש לצוד יהודים למי שמבין שבלית ברירה צריך לחיות זה לצד זה עם הסדר כלשהו שיפחית את החיכוך ואולי בטווח הארוך יביא להסכם. ישראל בשנים האחרונות עושה ככל יכולתה כדי להעצים את הסוג הראשון, ה"נכס" בשפת חברי הממשלה שלנו.
לפלסטינים ניתנו אינספור הזדמנויות לשלום עם ישראל. הושקע בהם כסף כמו 10 תוכניות מרשל. הם יכלו לבנות גן עדן ברצועת עזה. במקום זאת הם בחרו בפיתוח מכונה להשמדת עם במקרה הגרוע, ובדיקטטורה מושחתת (שלא מין הנמנע שמתכוננת לטבח דומה) כמו ברשות הפלסטינית במקרה הרע. הם אף פעם לא היו מוכנים לוותר על הרצון לחזור לכל ארץ ישראל. זה מה שהם בעצמם אומרים. אני לא מאמין שהם אף פעם רצו בכלל מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינה יהודית. אני חושב שעצם הרעיון הוא עלבון עבורם. מבחינתם כולנו מתנחלים. אולי מתישהו אחרי עוד כמה מלחמות חורמה שכאלו, עם חילופי דורות ומי יודע מה עוד, נוכל לחתום על הסכם שלום. אלוהים יודע שקרו דברים מוזרים יותר, שוב פעם, השלום הנוכחי בין ההוטו לטוטסי.