רוצה לשתף אתכם במחשבותיי לאחרונה, ואשמח להצעותיכם.
אז מצד אחד אני בהחלט מרגיש במקום טוב בחיי, לפני גיל 40. סגרתי מעגל עם התיאוריה של הסולידית, יישמתי כמה שניתן את התיאוריה כל הכספים שלי, כמובן שזאת דרך חיים ותמיד ניתן לשפר ולעבוד על עצמך, אבל את המסה הקריטית עשיתי (תמיד אפשר להשתפר בהוצאות, דברים שאתה מסוגל לעשות לבד, וכו' וכו') בהערכה עצמית, אני נמצא במקום טוב עם הון עצמי, ונכסים, ועבודה טובה.
כפי שכתבתי בפוסט הקודם, אני נמצא בנקודה שבה הגעתי למיילסטונים שהצבתי לעצמי עד עכשיו (ספורט, ניהול הכספים בצורה סולידית).
וכעת אני נמצא בנקודה שאפשר סוג של "לנוח על הדפנה" זמנית ולחשוב על היעדים הבאים, כי ראיתי שאני מתחיל להרגיש עם הזמן אוקיי מה הלאה, וקצת שיעמום. אז זה מה שהצבתי, יעדים חדשים (קריירה, אהבה). עד עכשיו הקריירה הייתה מאוד נוחה, כי הייתי צריך את הזמן הזה בשביל שאוכל לעבוד בצורה יחסית רגועה, וללמוד את התחומים שרציתי.
ביעדים החדשים, בעיקר בקריירה, כשהתחלתי להעריך את עצמי, מה שנקרא כשהתחלתי לחשוב על זה, קידום או שיפור עמדות, התחלתי להרגיש חוסר ביטחון. זכרונות של טעויות שעשיתי. אני רואה בדיעבד את כל הנקודות שעשיתי בהן טעויות, שאולי האריכו את המסלול שלי, או דברים שהתפשרתי עליהם מתוך פחד וכו' וכו', וזה לא נותן לי מנוח לאחרונה, כמו תיבת פנדורה שנפתחה. אני מוצא את עצמי מתעורר בלילה, עם המחשבות האלה, בלי שאני בוחר בכך, משווה את עצמי לאנשים שלמשל למדו איתי והמסלול שלהם היה ישר וברור, חסכו הרבה אנרגיה אני מניח, ואילו אני דווקא עם נתונים מצויינים (למדתי טוב, פסיכומטרי גבוה, ציונים טובים באוניברסיטה) רואה את עצמי שעברתי מסלול מפרך, אולי מיותר כדי להגיע למשרה טובה. ואני מרגיש עם זה תחושות חרטה, ואפילו האשמה עצמית, שעם נתונים טובים מאוד, עברתי לפעמים גיהנום ומסלולים מיותרים.
אני יודע שלא יעזור להתסכל לעבר, אני יודע שכרגע אני נמצא במקום טוב מאוד בחיי, אולי בזכות חלק ממה שעברתי (אולי לא הייתי פוגש את אותם חברים שיש לי, או אותם אנשים שבסוף הובילו אותי לכאן, לסולידית, דרך חיים שונה). אולי הייתי עכשיו עם משרה עוד יותר טובה, אבל עם ראש בזבזני עד סוף חיי ולא באמת מסוגל לחסוך. אני לא יודע.
למרות כל זאת, הפצע הזה נפתח, דווקא מתוך כוונה לשפר את התחום, שעד עכשיו היה תחת תחבושת והייתי צריך זמן לסדר תחומים אחרים בחיי. ועכשיו שאני פותח את זה, המוגלה הפנימית והתחושות האלה יוצאות. אולי זה טוב, כי כשבאים לעשות ניתוח קודם מנקים את המוגלה שהצטברה, ואולי זה טבעי שאיך שבאתי לחשוב על שיפור בתחום הזה, כל מה שהדחקתי כי לא חשבתי על זה יוצא.
לסיכום, אשמח להארות ואינסייטים. לסיכום - אני נמצא מצד אחד במקום טוב מאוד בחיי, עם הזמן שיפרתי תחומים בחיי שרציתי לשפר, ופיתחתי מערכות לנהל תחומים אלה מתוך שיפור עצמי. ועכשיו לקראת היעדים החדשים, בהתפתנות אליהם, במיוחד בקריירה אני מרגיש חרטות, השוואות, וכן קינאה לאנשים שמסלולם היה טבעי וקל יותר (אולי מהצד אני לא יודע), וזה מפריע לי להתמקד במטרות עצמן, יוצר לי רעש לא קל.
תודה על הקריאה.