התמודדות עם מעבר לרמת הוצאות של משפחה

[משתמש בלי זהות]

מאד מאד תלוי בסביבה, ובמיוחד בסביבה שאתה רוצה להידמות אליה.

זה הנקודה הכי קריטית
אם הרף של הסביבה גבוה אין לך ברירה אלא להתאים את עצמך לכך
אתה לא רוצה שילדיך ירגישו מוזנחים...

 

[היודע]

לילדים שלי אני קונה כל שנה חדש ב8K

בטוח מישהו ימסור משהו שמתאים גם בשבילי... ובגמחים יש מבחר עצום של שמלות וסגנונות, לפעמים זה הרבה יותר נוח מאשר להתחיל מאפס עם תופרת.

פשוט גישת שונות לחיים, אין פה ויכוח מהותי.

 

[בת העמק]

אם הרף של הסביבה גבוה

אני מנחשת שאתה ואני מודדים רף באופן שונה מאד

 

[YPV]

שמעתי פעם הרצאה מרתקת על אסטרטגיות ייצור, שיווק ומכירה של מוצרים וצעצועים לילדים.

הנתח הזה מתחלק באופן מובהק לשני סגמנטים שונים לחלוטין לפי פרמטר אחד: מי מקבל את החלטת הרכישה. ההורה או הילד עצמו? כל אסטרטגיית הייצור, התמחור, המיתוג והשיווק נגזרת אך ורק מהחלוקה הזו.

ולעניינינו, עד גיל 3-4 בערך, כל ההחלטות נמצאות ב-100% בשליטת ההורים. לתינוק או לפעוט אין שום מושג מה זה מותג, מה זה "סט", או אם העגלה והבגדים נקנו בבוטיק או הגיעו משכנים. הבושה, הסטטוס או הרצון ברושם בגילאים האלה שייכים אך ורק למבוגרים. מעבר לגיל הזה, כשהילד מפתח מודעות חברתית ורוצה מה שיש לחברים, כאב הראש בהחלט משתנה, ואיתו גם הדיון והמורכבות התקציבית.

אבל הפוסט המקורי עסק בדיוק בשלב הראשון. תינוק ראשון, עגלה, רכב גדול יותר ודירה מרווחת "לטווח ארוך". ושם אין שום לחץ חברתי של הילד, אלא רק הרגלים, חששות והחלטות של ההורים עצמם.

 

[האגיפטולוגית]

פשוט גישת שונות לחיים, אין פה ויכוח מהותי.

הדיון הוא בכל זאת בפורום מינימליזם בבלוג הסולידית...

 

[שלומו]

זה הנקודה הכי קריטית
אם הרף של הסביבה גבוה אין לך ברירה אלא להתאים את עצמך לכך
אתה לא רוצה שילדיך ירגישו מוזנחים...

זאת באמת נקודה חשובה.
א לבחירת קבוצת הייחוס יש השלכות כלכליות
ב גם לאחר בחירת הייחוס יש אפשרות לגמישות אישית. אנחנו קנינו טיטולים ומגבונים כמעט רק של חברות זולות כאשר כל הילדים האחרים במעון היו עם האגיס. חשוב גם נפשית לייצר דימוי עצמי שלא תלוי במותגים. כדאי גם לנסות לחנך את הילדים לזה.

דרך אגב חוץ מיד 2 והעברת בגדים בתוך המשפחה אפשר לחסוך גם על ידי קנייה של מבצעי חיסול ועודפים עם קופונים. או ללכת לחניות זולות כמו דקטלון וBיגוד ולהזמין באינטרנט במבצעי חיסול.

ההשקעה הממוצעת שלי בילד בשנה בביגוד והנעלה היא 1000 ש"ח. אני מעריך שיד שניה חוסך לי 500 ש"ח וקנייה חכמה לעומת קנייה רגילה עוד 1000 ש"ח. כלומר לא קשה לי לראות איך מוציאים על ילד 1 3000 ש"ח בשנה אם לא מנסים לחסוך וקונים כל מה שצריך בתחילת העונה.

 

[pushkash]

תודה רבה לכולם על התגובות!

כן ,מזדהה. גם אני משלם יותר ויותר כל שנה.
האם אתה בחובות? האם אתה מוציא יותר ממה שאתה מכניס? יש לך קרן חירום, תיק השקעות, ניהלת משא ומתן על הורדת עמלות? יש לך רישום מסודר על מה הכסף יוצא?
אם התשובה היא כן, מצבך לא כזה גרוע.
אם אתה לא בחובות, ומצליח לחסוך (גם אם לא הרבה) אז אין עם זה בעיה. כסף נועד להשתמש בו ואתה מספק רמת חיים טובה למשפחה שלך, צריך גם להנות מהדרך.
אם אתה מוציא יותר מדי, אז אין מנוס, צריך להתחיל לראות מה אפשר לצמצם.

אנחנו לא בחובות, יש לנו חסכונות, גם השקעות וגם קרן חירום נזילה.
ככה שהמצב שלנו סביר.
אבל עדיין, אני לא מסתכל על הסכומי היחסי אלא על ההוצאות האבסולוטיות.

ההוצאות בילד ראשון קופצות לרוב ללא שום פרופורציה לצרכים האמיתיים. כתבת שקניתם "ציוד איכותי לילד", וזו בעיניי דוגמת מיקרו קלאסית. עגלה ב-3,000–5,000 ש"ח ועגלה שמוסרים בחינם בקבוצת הורים שכונתית עושות בדיוק את אותה העבודה (לפעמים המשומשת אפילו נוחה ועמידה יותר).

כאן הרעיון היה בעיקר בשבילנו משהו שיהיה לנו נוח, קל לפרק, קל להכניס/להוציא וכו׳
האם זה היה בהכרח הכי משתלם? לא בטוח
האם רכב גבוה שמאפשר להכניס ולהוציא את הילד יותר בקלות שווה את זה? לא בטוח בכלל

עשינו את זה כי הייתה לנו את האפשרות הכלכלית. אבל הנקודה הקריטית היא שאם לא הייתה לנו את האפשרות הזו, היינו מוצאים פתרונות אחרים, ולא מתעקשים על אותה רמת נוחות במחיר של שחיקת העתיד או הלוואות.

ברור שבשביל זה עובדים קשה ומרוויחים, וכסף נועד לשרת את החיים ולא להפך. במיוחד בשנים האינטנסיביות האלה. החוכמה היא רק לא לבלבל בין "הכרח אובייקטיבי" לבין "החלטה מודעת לקנות נוחות", ולהישאר תמיד במצב שבו אתם שולטים בתקציב ולא שהנוחות שולטת בכם.

אני כל כך מסכים איתך!
אני מרגיש ששכחנו שזאת בחירה ולא הכרח, כמו שכתבתי ״חייבים״ ולא ״רוצים״.
מזכיר לי עובד בחברה שלי שאמר שהוא לא מבין איך משפחות ברמת הכנסה נמוכה יותר בכלל מסתדרות.
הוא לא מבין שהוא מראש בעל הכנסה גבוהה יותר ולכן מאפשר לעצמו יותר, משפחות אחרות פשוט לא.
למשל אנחנו שילמנו כמה אלפי שקלים על סלקל וכסא בטיחות לרכב.
אבל כשאני הייתי ילד ואחי נולד לא היה את כל זה כי פשוט לא היה לנו רכב

בתור רווק פרנואידי שמריץ סימולציות להנאתי וחושב על העתיד, בכמה ההוצאות גדלות מרווק סולידי לתא משפחתי חציוני?

בתור רווק 5-8 בחודש.
בזוגיות אחרי שגרים ביחד 11-13 בחודש.
אחרי שמתחתנים ומאחדים חשבונות 19-20 בחודש.
אחרי שיש ילדים 24-25 בחודש בקלות.

עצה פרקטית
רישום הוצאות מסודר.
גם בלי פילוח לפי קטגוריות, סכום בסוף חודש, לוותר על דברים, כלום.
חסכת בזה 20% [מינימום] -בצריכה שוטפת, ז״א לא שכ״ד/משכנתא/חשבון חשמל, כן?
תנסה

אני רושם את כל ההוצאות ומסכם אותם באדיקות בכל חודש וכל פעם נחרד מחדש.
אני יודע שאנחנו חיי במדינה יקרה ושאי אפשר להשוות את זה לשנים קודמות.
אבל פשוט לא נראה לי סביר להוציא כל כך הרבה כסף.
מה יהיה כשהמשפחה תתרחב?
אני מנסה למצוא איפה לחסוך אבל כל פעם יש משהו.

שמעתי פעם הרצאה מרתקת על אסטרטגיות ייצור, שיווק ומכירה של מוצרים וצעצועים לילדים.

הנתח הזה מתחלק באופן מובהק לשני סגמנטים שונים לחלוטין לפי פרמטר אחד: מי מקבל את החלטת הרכישה. ההורה או הילד עצמו? כל אסטרטגיית הייצור, התמחור, המיתוג והשיווק נגזרת אך ורק מהחלוקה הזו.

מסכים, קראתי בזמנו את הספר של כהנמן שבו הוא הסביר שהורים מוכנים לשלם המון בשביל להימנע מסיכון של 0.01% רק כי הם רוצים לעשות הכל לטובת הילד.
או לשלם יותר על כסא בטיחות טוב יותר למרות שמבחינה בטיחותית כולם עומדים בדיוק באותו תקן.

 

[משה]

אחרי שיש ילדים 24-25 בחודש בקלות.

מוציא הרבה פחות בחודש ואני עם שני ילדים. אני בטוח שיש איפה לקצץ.

מצד שני, כמו שכבר נאמר בשרשור, חיסכון אינו המטרה אלא איכות חיים. אין בעיה להוציא הרבה רק להיות מודעים לבחירות שלנו ולעלות שלהן

 

[בת העמק]

שמעתי פעם הרצאה מרתקת על אסטרטגיות ייצור, שיווק ומכירה של מוצרים וצעצועים לילדים.

אני רואה מה קורה בבית של הבן שלי, צעצועים ובובות בלי סוף.
אני לא סובלת גודש בכלל (כנראה בעיה של ויסות חושי) אבל אני גם רואה ממש כמה מועט העניין של הנכדונת בכל המהבהבים למיניהם.
בעלי ואני בקושי קנינו לה משהו, בעיקר ספרי ילדות קלאסים ב"סיפור חוזר" ודברי יצירה שמחכים לה בבית שלנו. וגם לקחנו חלק מהגודש שיהיה אצלנו.
אז מה כן? קודם כל עשיתי הרגל מאז שהיתה תינוקת להביא בכל ביקור 2-3 בלונים פשוטים, לנפח ולשחק איתה בבית. וגם בקבוק קטן של בועות סבון שנותן לנו שעות של הנאה משותפת. בכל ביקור אנחנו לוקחים אותה לטיולון שבו מראים לה (ונותנים לה למשש ולהריח) עלים, פרחים, עצים, נמלים, חיפושיות... בגיל שנתיים היא כבר התחילה מיוזמתה לחבק ולנשק עצים

 

[אקסטרה]

סתם שאלה ילדים בגיל 7+ לא מתביישים בכך?

אני זוכר כשהייתי יל'ד ומדי פעם לקחנו הייתי ממש מבויש למרות שהורי חיו בפשטות מוחלטת
לילדים שלי אני קונה כל שנה חדש ב8K

קונה חדש לתחושה הטובה - לא לצורך אמיתי
חנויות יד 2 - בגדים במצב מעולה נראה כמו אחרי שימוש של כמה חודשים
הכי טוב זה שילוב חדש ויד 2 מצד אחד יש ל את התחושה הטובה ומצד שני אתה חוסך די הרבה

 

[עלה ירוק]

מתאים למי שיש ילד אחד אולי
למי יש שניים ומעלה ורוצה סט?
תחתונים? גופיות? נעליים- בכלל מומלץ?
וסתם שאלה ילדים בגיל 7+ לא מתביישים בכך?

אני זוכר כשהייתי יל'ד ומדי פעם לקחנו הייתי ממש מבויש למרות שהורי חיו בפשטות מוחלטת
לילדים שלי אני קונה כל שנה חדש ב8K

אני קונה לילדים קבוע בסופי עונה.
לא רואה טעם להוציא על בגד חדש מהעונה כשאפשר לקנות בשליש מחיר.
אני חוסכת ככה אלפי שקלים בשנה, ולגדולים זה ממש לא מפריע. הפוך - הם לגמרי איתי שזה בזבוז.

הם מקבלים בגדים חדשים - אני אף פעם לא לוקחת מיד שניה. אבל משלמת עליהם מחיר זול. הרעיון הוא לזכור להתארגן מראש בלי להתעצל, ועם השנים גם מקבלים מיומנות לדעת איזו מידה צפויה להיות טובה.

 

[משתמש בלי זהות]

אני מנחשת שאתה ואני מודדים רף באופן שונה מאד

לא הבנתי , תוכלי להסביר?

 

[בת העמק]

לא הבנתי , תוכלי להסביר?

כתבת על סביבה עם רף גבוה, אני מניחה שהתייחסת לרף גבוה של צרכנות וניראות.
מבחינתי ולתפיסתי, סביבה עם התעסקות בצריכה וניראות היא סביבה נמוכה מבחינת עניין שיש לי בה ולכן אשתדל לא לחיות בה ובטח לא לחקות אותה.

 

[חתול_רחוב]

כתבת על סביבה עם רף גבוה, אני מניחה שהתייחסת לרף גבוה של צרכנות וניראות.
מבחינתי ולתפיסתי, סביבה עם התעסקות בצריכה וניראות היא סביבה נמוכה מבחינת עניין שיש לי בה ולכן אשתדל לא לחיות בה ובטח לא לחקות אותה.

לסביבה יש לא מעט השפעה על הפרט, לא כולם יכולים לנתק את זה. אני שמתי לב שמעבר למרכז מאזורי הפריפריה גורר גדילה ישירה בהוצאות ה"נוספות". אני לא מתכוון על דיור (מן הסתם המחיר עולה) וארנונה, אלא "מס מגורים במרכז". לפעמים אפילו ברשתות המזון האוכל יקר יותר במרכז לעומת הפריפריה. יוצאים יותר, משלמים יותר על מסעדות, מוציאים יותר על חוגים, הרצאות, הצגות למיניהם, אופנה גם. הסביבה לעיתים יותר צרכנית. אנשים לא תמיד לוקחים את זה בחשבון. לגדל משפחה במרכז הארץ יכול להיות הרבה יותר יקר מיקנעם, והפער הוא לא רק בדיור, אלא בכל המסביב ובסטטוס שהסביבה מכתיבה. פתרון אחד הוא ללמוד להתעלם מרעשי הרקע וסמלי סטטוס, פתרון נוסף הוא למצוא אזור מגורים עם סביבה פחות צרכנית.

 

[Homer]

יוצאים יותר, משלמים יותר על מסעדות, מוציאים יותר על חוגים, הרצאות, הצגות למיניהם, אופנה גם.

זה לא נשמע לי כמו מס, זה נשמע כמו שיפור ברמת החיים אף אחד לא מכריח אנשים שגרים במרכז לצרוך תרבות, או ארוחת ערב שהיא לא חביתה וסלט. במילים אחרות, אני לא חושב שזה השפעה של הסביבה על האנשים, זה תוצר של מה שאנשים רוצים. זה שיש הרבה אופציות זה בדיוק הסיבה שאנשים רוצים לעבור לגור בעיר הגדולה, והעיר הגדולה היא מה שנותן לאנשים את האופציות ליזמות.

 

[משתמש בלי זהות]

מבחינתי ולתפיסתי, סביבה עם התעסקות בצריכה וניראות היא סביבה נמוכה מבחינת עניין שיש לי בה ולכן אשתדל לא לחיות בה ובטח לא לחקות אותה.

גם אם החברה בה אני חי משקיעה בנראות בצורה מוגזמת לדעתי ( וזה דעתי)
לצד השני של המטבע (חברה שמזניחה בנראות ) יש גם חסרונות שאני לא רוצה לספוג.
יש גם חברות באמצע הסקלה, אבל ברוב המקרים הם לא מתאימים מסיבות אחרת...

 

[אלוקים לא משחק בקוביות]

גם אם החברה בה אני חי משקיעה בנראות בצורה מוגזמת לדעתי ( וזה דעתי)
לצד השני של המטבע (חברה שמזניחה בנראות ) יש גם חסרונות שאני לא רוצה לספוג.
יש גם חברות באמצע הסקלה, אבל ברוב המקרים הם לא מתאימים מסיבות אחרת...

זה ממש לא משנה היכן כל אחד מאיתנו ממוקם בסקאלה, זה "המסובב". הסיבה היא דטרמיניסטית וזורקת כל אחד מאיתנו על מקום שונה בסקאלה. מידת היכולת לנוע בתוכה, גם היא נכפתה עלינו באופן דטרמיניסטי.

המסקנה - צריכים לעשות מה שביכולתנו לעשות, לא לקפוא על השמרים, אבל להבין גם כשזה מצליח וגם כשזה נכשל - זה אף פעם לא באמת היה תלוי בנו. אז מדוע לא לקפוא על השמרים אם כך? כי היכולת להתדרדר לגמרי תלויה בנו. היכולת להתקדם - לא.

מה שכתבתי כאן נכון לשיראל של 2026, אין שום הכרח שכך זה יהיה בעתיד. מקווה מאוד שאביט על תגובה זו בעתיד ואומר לעצמי "אילו שטויות נכתבו כאן". כרגע הכיוון הוא הפוך, מביט על תגובות מוטיבציוניות ומעודדות בנוסח בחירה חופשית מהעבר, ומבין עד כמה הצעירים כלואים בקונספציה שלא באשמתם.

 

[חתול_רחוב]

זה לא נשמע לי כמו מס, זה נשמע כמו שיפור ברמת החיים אף אחד לא מכריח אנשים שגרים במרכז לצרוך תרבות, או ארוחת ערב שהיא לא חביתה וסלט. במילים אחרות, אני לא חושב שזה השפעה של הסביבה על האנשים, זה תוצר של מה שאנשים רוצים. זה שיש הרבה אופציות זה בדיוק הסיבה שאנשים רוצים לעבור לגור בעיר הגדולה, והעיר הגדולה היא מה שנותן לאנשים את האופציות ליזמות.

אז אולי כאן אנחנו חלוקים.. לא מכיר הרבה אנשים שעוברים למרכז כדי להתקרב לקאמרי או לגשר, או כי הם אניני טעם ורוצים לחוות קולינריה ברמה גבוהה. את כל אלה אפשר להשיג גם במגורים במרחק שעה מת"א ולהגיע פעם בחודש/שבוע לבילוי. אנשים עוברים כדי להתקרב להורים / או להתרחק מההורים - כל אחד ומה שהוא מחפש. מכיר מעבר למרכז כדי למצוא יותר תעסוקה או לקצר נסיעות לעבודה. אבל לדעתי, הרוב עובר כחלק מנדידה לעיר הגדולה משיקולי סטטוס ופופולריות

 

[Homer]

גדלתי בחיפה, עברתי למרכז כי שם מצאתי עבודה. כשרק עברתי לפני 20 שנה זה היה הרבה יותר כיף מאשר לגור בחיפה. בעיני זה לא סמל סטטוס לגור במרכז, זה באמת כיף לאנשים שאוהבים שיש להם את האופציה לצאת להמון מקומות ולהכיר הרבה אנשים ולא שוב ושוב לאותו פאב ולראות את אותם פרצופים.

 

[משה]

השיקולים שלי למעבר עתידי למרכז זה קרבה למקומות עבודה ואיכות מערכות החינוך.

אתן אנקדוטה קטנה. אני גר בשומרון ובסוכות חיפשתי פעילויות חינמיות לילדים באתר הזה. במרכז היו המון פעילויות ואצלנו כמעט ולא היה כלום.

יש יתרון עצום לגודל לאוכלוסיה שגרה בצפיפות. הרבה יותר קל לארגן שפע של פעילויות כי תהיה מסה גדולה של אנשים כדי להצדיק את זה.

זה לא אומר שאני צריך להנות מכל יתרונות המרכז כדי לעבור. ברים והופעות לא מעניינים אותי אבל כיף לי שיש פעילויות לילדים, עבודה איכותית במרחק רכיבה ומערכות חינוך טובות יותר.