D
Deleted member 1990
שלום לכם חברי הפורום,
מקווה ששלומכם טוב בימים טרופים אלה.
אני בן 32, מאורס, מאזור המרכז, עובד כאח מוסמך באחת המחלקות בבית חולים גדול במרכז הארץ (אנסה לשמור קצת על עמימות).
הדרך שבה הגעתי לתחום היא סיפור בפני עצמו - לא נרחיב על זה כאן.
הנקודה היא שנשבר לי.
לא שהשכר הוא עד כדי כך גרוע - אני עובד 100% משרה, עובד ערבים, סופ"שים, לילות ויכול להגיע גם ל-30K (ברוטו כמובן) אם אקרע את עצמי, אבל זה לא באמת איכות חיים והחוכמה היא לא להרוויח כסף ע"י מכירת הזמן שלך אלא ע"י מכירת הכישורים שלך. המערכת הציבורית שאני נמצא בה מרגישה לי כ"כ ארכאית ולא קשורה לעולם העבודה של שנת 2026. בכל פעם שאני רואה אנשים ממתינים ליד המסוף של העברת הכרטיס כדי שהשעה תתחלף ל-15:00 והם יוכלו להעביר אותו - אני מבין שאני כבר צריך להתקדם הלאה.
תנאי העבודה הם כמובן לא תנאים - הרבה פעמים אין לך בכלל זמן לשבת אפילו רבע שעה עם כוס קפה ולנוח קצת, שלא לדבר על עכשיו במצב של מלחמה שהמחלקות עברו במתכונת חירום לחניונים התת-קרקעיים בשטח בית החולים.
הנקודה מבחינתי ששברה את גב הגמל היתה שאמרו לנו מהנהלת בית החולים שבימים אלה אין אפשרות לצוותים רפואיים לטוס לחו"ל לחופשה עקב הנחיות משרד הבריאות. אמנם נכון שכמעט ואין טיסות יוצאות מישראל כרגע, אבל בהחלט יש אנשים שמצאו את הדרך לטוס ע"י מעבר לסיני/טיסה קצרה לאתונה/רומא וכו' ומשם הלאה - אבל מאחר ואני איש צוות רפואי אני צריך להיענש ולהישאר בארץ. מבחינתי הגיעו מים עד נפש.
להישאר במקצוע אני לא מעוניין, לא בהורדת אחוזי משרה, לא במעבר לקהילה, לא בלעשות ביקורי בית ובטח לא להמשיך לרפואה כמו שלא מעט אנשים שאלו אותי עד היום. לא מעוניין להיות מטפל ולהישאר במערכת הזאת יותר. יש כמובן את האופציה של לעבור להיות תועמלן/נציג רפואי בחברות פארמה או ציוד רפואי, אבל השכר ההתחלתי נמוך (אזור ה-12-14K, עם רכב וכו' שכמובן דרוש מעצם התפקיד) ועולה בצורה מאוד איטית עם הזמן. כמובן שתמיד מתחילים מלמטה בכל תחום, אבל אני לא יודע אם אני אוכל לחיות עם שכר כזה לאורך זמן במציאות הכלכלית של ימינו, בטח כשהתכנון שלי זה להתחתן, להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם, שאלו דברים שמן הסתם יגדילו את ההוצאות דרמטית.
מה שמוביל אותי לנקודה הבאה - הסבה להייטק. "הייטק" זה כמובן מושג רחב שכולל בתוכו הרבה תפקידים, אבל לפני שאני צולל פנימה ומבין לאיזה תפקיד בדיוק אני מכוון הייתי שמח לשמוע את דעתכם המלומדת ולהבין מה הסיכויים שלי לחדור לתחום, ובאילו דרכים. לחזור לאקדמיה, בגילי, זו אופציה שהיא לא על הפרק. במצבי אני צריך לנקוט בפעולות שיובילו לתוצאות בשטח מהר יותר. מה שמשאיר את האופציה של למידה עצמית (מאוד קשה ודורש משמעת ברזל, בטח בגילי וכשאין לך כלל רקע בתחום), וכמובן - קורסי הסבה למיניהם, הידוע שבהם הוא אינפיניטי לאבס, שמציע קורסים סופר-אינטנסיבים לבעלי תואר ראשון שנמשכים באזור ה-8 חודשים, ללא עלות, עם התחייבות להשמה בסוף התהליך ו"גזירה" מהמשכורת שתרוויח בשנתיים הראשונות. בואו נניח לצורך העניין שהמקום בכלל יקבל אותי לשורותיו (או מקום דומה לו) - ישנן עדיין כמה בעיות מבחינתי:
1. במציאות של היום שגם בוגרי תואר ראשון במדעי המחשב מאוניברסיטאות מתקשים למצוא משרה ראשונה גם אינפיניטי לא יכולים להבטיח השמה. כמובן שבמצב שבו הם לא ימצאו לי משרה לאחר פרק זמן מסוים אני אהיה משוחרר מהחוזה שלהם, אבל אז נשאלת השאלה מה יהיו הסיכויים שלי להיכנס להייטק בתקופת משבר כזו אל מול בוגרי תואר.
2. גם אם המקום יצליח למצוא לי משרה - עדיין מדובר בשנתיים של שכר נמוך, ושההשמה היא בעיקר בחברות בטחוניות - האם הניסיון במקומות כאלה יהיה ניסיון "איכותי"?
3. את החשש העיקרי שלי שמרתי לסוף - בסופו של דבר אם מסתכל על ההסבה הזו מדובר בפרק זמן סופר-אינטנסיבי, שאי אפשר לעבוד בו (או בקושי לנהל חיים), בנקודת זמן סופר קריטית מבחינתי של חתונה ורצון להביא ילדים. כמובן שיש לי רזרבות בצד ואוכל לעבור את פרק הזמן הזה בלי לעבוד, אבל עדיין יש בי את החשש מפני לבצע צעד כזה בטיימינג הנוכחי, שכמו שכבר אמרתי מי יודע אם בכלל יישא פרי. לא בהכרח חשש רציונלי - אבל חשש שרציתי לשתף.
הייתי שמח לשמוע את דעתכם/ן, חברות וחברי הפורום, בתור כאלה שמכירים את התעשייה, מכירים את המצב שבו היא נמצאת כרגע, ואולי יוכלו לתת איזה טיפ, איזו הכוונה, איזו נקודת מבט שלא חשבתי עליה. השורה התחתונה היא שאני מרגיש שאני מסוגל ליותר, שאני רוצה איכות חיים גבוהה יותר, יותר זמן עם המשפחה והילדים העתידיים שלי ופחות להיות עבד של מערכת ציבורית שלא שמה עליי.
נסיים בתפילה שהשקט ישוב במהרה למחוזותינו ונוכל כבר להיכנס לרכב או להתקלח בשקט בלי החשש שהאזעקה תפתיע אותנו באמצע!!!
מקווה ששלומכם טוב בימים טרופים אלה.
אני בן 32, מאורס, מאזור המרכז, עובד כאח מוסמך באחת המחלקות בבית חולים גדול במרכז הארץ (אנסה לשמור קצת על עמימות).
הדרך שבה הגעתי לתחום היא סיפור בפני עצמו - לא נרחיב על זה כאן.
הנקודה היא שנשבר לי.
לא שהשכר הוא עד כדי כך גרוע - אני עובד 100% משרה, עובד ערבים, סופ"שים, לילות ויכול להגיע גם ל-30K (ברוטו כמובן) אם אקרע את עצמי, אבל זה לא באמת איכות חיים והחוכמה היא לא להרוויח כסף ע"י מכירת הזמן שלך אלא ע"י מכירת הכישורים שלך. המערכת הציבורית שאני נמצא בה מרגישה לי כ"כ ארכאית ולא קשורה לעולם העבודה של שנת 2026. בכל פעם שאני רואה אנשים ממתינים ליד המסוף של העברת הכרטיס כדי שהשעה תתחלף ל-15:00 והם יוכלו להעביר אותו - אני מבין שאני כבר צריך להתקדם הלאה.
תנאי העבודה הם כמובן לא תנאים - הרבה פעמים אין לך בכלל זמן לשבת אפילו רבע שעה עם כוס קפה ולנוח קצת, שלא לדבר על עכשיו במצב של מלחמה שהמחלקות עברו במתכונת חירום לחניונים התת-קרקעיים בשטח בית החולים.
הנקודה מבחינתי ששברה את גב הגמל היתה שאמרו לנו מהנהלת בית החולים שבימים אלה אין אפשרות לצוותים רפואיים לטוס לחו"ל לחופשה עקב הנחיות משרד הבריאות. אמנם נכון שכמעט ואין טיסות יוצאות מישראל כרגע, אבל בהחלט יש אנשים שמצאו את הדרך לטוס ע"י מעבר לסיני/טיסה קצרה לאתונה/רומא וכו' ומשם הלאה - אבל מאחר ואני איש צוות רפואי אני צריך להיענש ולהישאר בארץ. מבחינתי הגיעו מים עד נפש.
להישאר במקצוע אני לא מעוניין, לא בהורדת אחוזי משרה, לא במעבר לקהילה, לא בלעשות ביקורי בית ובטח לא להמשיך לרפואה כמו שלא מעט אנשים שאלו אותי עד היום. לא מעוניין להיות מטפל ולהישאר במערכת הזאת יותר. יש כמובן את האופציה של לעבור להיות תועמלן/נציג רפואי בחברות פארמה או ציוד רפואי, אבל השכר ההתחלתי נמוך (אזור ה-12-14K, עם רכב וכו' שכמובן דרוש מעצם התפקיד) ועולה בצורה מאוד איטית עם הזמן. כמובן שתמיד מתחילים מלמטה בכל תחום, אבל אני לא יודע אם אני אוכל לחיות עם שכר כזה לאורך זמן במציאות הכלכלית של ימינו, בטח כשהתכנון שלי זה להתחתן, להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם, שאלו דברים שמן הסתם יגדילו את ההוצאות דרמטית.
מה שמוביל אותי לנקודה הבאה - הסבה להייטק. "הייטק" זה כמובן מושג רחב שכולל בתוכו הרבה תפקידים, אבל לפני שאני צולל פנימה ומבין לאיזה תפקיד בדיוק אני מכוון הייתי שמח לשמוע את דעתכם המלומדת ולהבין מה הסיכויים שלי לחדור לתחום, ובאילו דרכים. לחזור לאקדמיה, בגילי, זו אופציה שהיא לא על הפרק. במצבי אני צריך לנקוט בפעולות שיובילו לתוצאות בשטח מהר יותר. מה שמשאיר את האופציה של למידה עצמית (מאוד קשה ודורש משמעת ברזל, בטח בגילי וכשאין לך כלל רקע בתחום), וכמובן - קורסי הסבה למיניהם, הידוע שבהם הוא אינפיניטי לאבס, שמציע קורסים סופר-אינטנסיבים לבעלי תואר ראשון שנמשכים באזור ה-8 חודשים, ללא עלות, עם התחייבות להשמה בסוף התהליך ו"גזירה" מהמשכורת שתרוויח בשנתיים הראשונות. בואו נניח לצורך העניין שהמקום בכלל יקבל אותי לשורותיו (או מקום דומה לו) - ישנן עדיין כמה בעיות מבחינתי:
1. במציאות של היום שגם בוגרי תואר ראשון במדעי המחשב מאוניברסיטאות מתקשים למצוא משרה ראשונה גם אינפיניטי לא יכולים להבטיח השמה. כמובן שבמצב שבו הם לא ימצאו לי משרה לאחר פרק זמן מסוים אני אהיה משוחרר מהחוזה שלהם, אבל אז נשאלת השאלה מה יהיו הסיכויים שלי להיכנס להייטק בתקופת משבר כזו אל מול בוגרי תואר.
2. גם אם המקום יצליח למצוא לי משרה - עדיין מדובר בשנתיים של שכר נמוך, ושההשמה היא בעיקר בחברות בטחוניות - האם הניסיון במקומות כאלה יהיה ניסיון "איכותי"?
3. את החשש העיקרי שלי שמרתי לסוף - בסופו של דבר אם מסתכל על ההסבה הזו מדובר בפרק זמן סופר-אינטנסיבי, שאי אפשר לעבוד בו (או בקושי לנהל חיים), בנקודת זמן סופר קריטית מבחינתי של חתונה ורצון להביא ילדים. כמובן שיש לי רזרבות בצד ואוכל לעבור את פרק הזמן הזה בלי לעבוד, אבל עדיין יש בי את החשש מפני לבצע צעד כזה בטיימינג הנוכחי, שכמו שכבר אמרתי מי יודע אם בכלל יישא פרי. לא בהכרח חשש רציונלי - אבל חשש שרציתי לשתף.
הייתי שמח לשמוע את דעתכם/ן, חברות וחברי הפורום, בתור כאלה שמכירים את התעשייה, מכירים את המצב שבו היא נמצאת כרגע, ואולי יוכלו לתת איזה טיפ, איזו הכוונה, איזו נקודת מבט שלא חשבתי עליה. השורה התחתונה היא שאני מרגיש שאני מסוגל ליותר, שאני רוצה איכות חיים גבוהה יותר, יותר זמן עם המשפחה והילדים העתידיים שלי ופחות להיות עבד של מערכת ציבורית שלא שמה עליי.
נסיים בתפילה שהשקט ישוב במהרה למחוזותינו ונוכל כבר להיכנס לרכב או להתקלח בשקט בלי החשש שהאזעקה תפתיע אותנו באמצע!!!