אם אני מבין את הטענה שלך נכון, אז זה פשוט חלק מחבילת השכר וזה לא באמת משנה אם הוא מביא לך את זה בתור פרמיה לאופציות רכש או כתוספת למשכורת (עדיף כנראה כתוספת למשכורת).
במקומות שהייתי זה תלוי מתי באמצע התקופה אתה עוזב.
אם עבדת במשך יותר מחצי מהתקופה אז אתה מקבל מניות (בסוף התקופה) לפי הכסף שהפרשת.
אם עבדת פחות מחצי תקופה אתה מקבל החזר של הכסף במזומן למשכורת.
השיקול העיקרי לחברה הוא הגדלת התמריץ לעובד לסייע בעליית ערך החברה.
מבחינת העובד יש כאן דווקא הגדלת סיכון כי הוא מושקע במניות של חברה שממילא הוא חשוף לביצועיה כעובד. מצד שני, אם אכן אפשר למכור כל מספר חודשים, החשיפה לא עצומה.
אתה מייצר ביקושים וסחירות למניה, חברות גדולות תקציב ה שכר הוא בין 15-25 אחוז, אם 0.15-0.25 אחוז מהתקציב מייצר ביקושים זה לטובת בעלי המניות (הגדולים) בונוס לא בהכרח יתן אותו אפקט ...
10-15% מהברוטו זה יותר מ-10-15% מהנטו ... . אני חוזרת וטוענת שאין כל טענה נגד ESPP שמחזיקה מים. הניירת והטירחה הם אפס, והם גם שיעור טוב בכלכלה. כל מי שטוען שזה לא כדאי מתבקש להציג אלטרנטיבה של מה הוא יעשה עם הכסף, ונעשה השוואה אחד נגד השני בצורה מחושבת ומדויקת.
אני מעריך שאכן ברוב המוחלט של המקרים את צודקת לחלוטין וזה משתלם.
רק לצורך הדיון, הנה דוגמה למקרה (מוכר לי ואמיתי) שעשוי להיות גבולי: מנהל שרק כרבע מהשכר שלו הוא במזומן והשאר במניות, כך שהתקרה נמוכה. ה- ESPP חייב במס אמריקאי (לפי הבנתי) ולכן מסבך (מעט קט) את הדיווח. כלומר שהרווח בתוחלת פחות מחצי אחוז (במקום שני אחוז) וההסדר דורש דיווח בשתי מדינות.
האלטרנטיבה מה לעשות עם הכסף: לא יודע... לפנק את המשפחה בפלאפל?
דרך אגב, יש כאן מישהו שיכול לספר על מיסוי אזרח אמריקאי על ESPP?
אין הבדל ביחס למיסוי הישראלי.
ההנחה שנותן המעסיק היא הכנסה רגילה (כמו משכורת), ועליה מדווחים בשנה שנתקבלה.
כשמוכרים את המניות, מדווחים על רווחי הון (ביחס למחיר הקנייה המלא של המניה, לא המוזל).