האם אני במצב כלכלי טוב?

[brest]

אלא אם כן אתה @Tal M , אדם שמעיד כי הוא לא מתכוון להיות אחראי כלכלית על עוד אנשים, אין לו בעיית דיור, הוא לא מתכוון לקנות רכב, הוא חוסך 70 אחוז מההכנסה שלו. התנהלות כזאת לחלוטין חסינה מיוקר המחייה.
מה שכן, @Tal M , הגדלת ההכנסה יכולה בהחלט לעזור עם בלתמים ולהקטין משמעותית את הסיכונים. מעבר לזה, קיצצת את רוב שומני החיים.
אגב, ממה שאני יודע, רכשת מקצוע שמכניס די יפה. עם רמת ההוצאות שלך, כל חודש שבו אתה עובד יכול לממן כמה וכמה חודשי בטלה

נסכים לא להסכים עם הגישה הזאת. אפשר לקחת את זה לכל תחום.

הרגליים שלי אמנם לא עובדות, אבל אין לי צורך כי אני במיטה כל היום רואה טלוויזיה. גם אין לי רצון לקום אף פעם כי טוב לי בשכיבה ועמידה מבחינתי זה בזבוז זמן. שלא נדבר על ריצה שנראה כמו דבר מיותר לגמרי. לא ממהר לשום מקום.

האם אני נכה? מה מצב הרגליים שלי לדעתכם?

תודה

 

[אנא-אל]

התגובה שלך גרמה לי להבין שזה שרשור מטופש

חבל לי שזה מה שגרמתי לך להרגיש.
גם כרית ביטחון שמנה זו מטרה.

 

[רוני]

אני נחשף למקרים רבים של אנשים במצב כלכלי רע. ואני פשוט לא רוצה להגיע לשם.

כדי לא להגיע לשם אתה צריך להפוך מפסיבי לאקטיבי, להגדיר יעד (אחרת אתה הולך לאיבוד) ולפעול להשיג את היעד.

יש לי בעיה עם הגישה שלך לחיים, התחושה שלי שאתה מפחד להתמודד עם העולם, חוסר ביטחון, מפחד לטעות..... תפסיק לפחד, תתאמץ, צא מהבית של ההורים, תכיר בת זוג, חברים, תחייה, תעשה, תהנה, תנסה דברים, לעיתים גם תסבול, זה לא כל כך נורא זה מחשל.

למה לוותר על החיים בגיל כל כך צעיר תשנה גישה, תתמודד עם הפחדים.

 

[חתול לילה]

יש לי אח אחד שיגור בבית הזה אם יתחתן
הבית גדול מספיק כדי שנוכל לחיות כולנו יחד.

אני מצטער על הגישה הקודרת בתשובה שלי.
בעניינים כספיים לא תמיד אפשר לסמוך על אחים (חפש קצת באינטרנט על מאבקי ירושה ועסקאות אחרות בין אחים שהשתבשו).
אני ממליץ לך לכוון למצב שבו אתה תלוי רק בעצמך, ולא באחיך או אשתו לעתיד.

חוץ מזה, איך אפשר להיות חשמלאי בלי רכב? תגיע באופניים עם ארגז הכלים לעיר אחרת?

לדעתי החיים שלך שבירים. כעת הכל נראה בסדר אבל כל זעזוע לא צפוי ידרדר אותך מהר.

 

[אנון נימוס]

אתה תלוי ברצון הוריך לממן את הקיום שלך ובאי השבירות שלהם כל עוד הם חיים
ובהנחה שיורישו לך (חצי מרכושם אחרי מותם)

מספיק שאחד מהתנאים מתקיים אז אתה מפסיק לחסוך, כדאי לך לחשוב איך אתה חוסך יותר (לא על חשבון הוריך) ואיך אתה מרוויח יותר.

 

[breezblock]

אתם חושבים ש42 אלף בשנה לחיסכון זה הרבה בשביל אדם במצבי או שאני צריך להתאמץ קצת יותר?

לדעתי אתה צריך להתאמץ יותר.
אתה אדם צעיר, בריא וללא שום הוצאות מיוחדות.
חיסכון של 42K בשנה, לפי תפיסת העולם שלי, זה מעט מאוד, ואני בגילך שאפתי להרוויח ולחסוך הרבה יותר - כשבמקביל כבר מזמן מזמן לא חייתי בבית הורי ולא הסתמכתי עליהם.

 

[בחירה]

חסר נתון מאוד חשוב: האם אתה משלם חשבונות? האם אתה משלם חשמל מים מזון וארנונה כשותף שווה בבית שבו אתה גר. כי אחרת - אתה תינוק מגודל.

בעיניים שלי זה בסדר לגור עם ההורים אם אתם משק בית של שלושה מבוגרים שווים שנושאים יחד בכל הזכויות החובות. אתה משתתף שווה בהוצאות על מזון, בבישולים, בנקיונות או בתשלום עליהם? בביטוח הדירה, בתשלום על תיקונים, ועל גינון, או ועד בית אם יש? מכבס לעצמך... אם אתה לא שותף שווה אתה פרזיט שעוד לא התבגר.
ההורים שלך כאילו תומכים בך, אך למעשה מאפשרים לך להשאר נכה רגשית.
אני מציעה לך לצאת משם, לפחות לתקופה מסוימת. להתנסות באחריות ובעצמאות. אם אחרי שנתיים של מגורים מחוץ לבית עדיין תרצה לחזור. תעשה את זה בידיעה שזאת בחירה של עוצמה ולא של פחד מהחיים. נכון, כנראה תחסוך פחות כסף בשנתיים האלה, אבל תראה מה זה יעשה לאופי שלך!!

 

[ביולוג ירושלמי]

אני עוד מעט בן 29 וסך החסכונות שלי לא כולל פנסיה הם 50 אלף שקל.

אם תשאל אותי, בתור אדם מאוד ריאלי, ובתור אחד שעדיין "מחובר" לשכבות היותר עניות ופריפריאליות כלכלית באוכלוסיה - המצב שלך טוב מאוד.
אתה לא חייב כסף לבנק? אין לך מינוס בחשבון? אין לך הלוואות על גבי הלוואות? - מעולה!
אתה עובד ומרוויח משכורת? - מעולה!
אתה בריא? - מעולה!
אתה חסכן, מחושב ולא מנצל כל הזדמנות לבזבז? - עוד יותר מעולה!
זה בדיוק כמו שגלזגו כתב:

באופן כללי - כנקודת פתיחה, גיל 29 עם חיסכון של 50 אלף (בנוסף לפנסיה) הוא מצב טוב. אם תדבוק בתכניות שלך לעתיד מצבך מזהיר. צפה בלתמ"ים והתפתחויות בתפישת העולם כדברים שיכולים לקרות.

אתה בהחלט בדרך הנכונה, וגם אם המצב הכלכלי שלך כרגע לא מדהים ("רק" 50K - אבל בעודף, ללא שום חוב!!!), בעוד שנתיים-שלוש של חיסכון שכזה אתה כבר תהיה במצב הרבה יותר מעולה מרוב האוכלוסיה. בעוד 5-7 שנים אתה תהיה במצב הרבה יותר מעולה מהרוב המוחלט של האוכלוסיה.
זאת תחת הנחות שרשמת - לא שוכר דירה, לא מתחתן, לא מביא ילדים לעולם, לא רוכש רכב, לא טס לחו"ל (?).
אני מניח שכל מה שתצטרך להוציא עליו כסף זה ספיד סטיק וקצף גילוח
לא מעט חברים שלי בגילי (בסביבות גיל 21 פלוס מינוס 14 עד 19 שנים לכאן ולכאן), נמצאים בשוק העבודה כבר קרוב ל- 13 שנים בצורה רצופה וכמעט שאין להם שקל על התחת מסיבות שונות ומשונות.
חסכונות? אולי. היה עדיף לו לא היו להם חובות.
רובם גרו אצל ההורים עד גילאי 28-30. רובם לא עשו תואר ולכן לא ביזבזו כסף על תשלומי תואר ושנות חיים על עבודות סטודנטים מסריחות. לעניות דעתי בגיל 35 היה אמור להיות להם בסביבות ה- 300K בצד בהנחת חסכון חודשי של 2K בחודש. בלי ריבית ובלי תשואה ובלי כלום.
גירושים עם 2 ילדים... אורייניות פיננסית זוועתית ונמוכה... צרכניזם מודרני-מערבי רגיל וממוצע... בזבזנות רגשית קלאסית... החלפת רכב כל כמה שנים (מכירת הישן שהתיישן והוספת כמה עשרות אלפי שקלים לרכב משומש חדיש יותר)... לאף אחד מהם אין נכסים (נניח בית, למרות שבית הוא התחייבות ולא נכס).
אלו ש"הסתדרו" פחות או יותר, למדו תואר, התחילו לעבוד, התחתנו (ממוצע של 2-3 ילדים), שקועים עד צוואר במשכנתאות חונקות על דירות פריפריה מופקעות מחיר שהם קנו לא מזמן (בשנתיים האחרונות) בשארית כספם או בזכות סכומים מופלצים ומופרכים שהם לקחו מההורים.
כל אחד ומה שעושה לו טוב. אני לא יותר טוב מהם.

אישית קראתי את ההודעה שלך וקיבלתי תסכול.

למה?????

אני מרגיש שהמצב שלי היה יכול להיות טוב בהרבה לו רק הייתי מתחיל לחסוך לפני כמה שנים.

בסדר... חרטה על העבר? זה מה שיועיל לך עכשיו?
הרי יכלת גם לחסוך את דמי הכיס החל מגיל 12! ואת מעות החנוכה מגיל 16 ואת דמי פורים מגיל 19.
אתה בן 29 לא בן 57! יש כאלו שמתעוררים הרבה הרבה יותר מאוחר.
תשמח שהתעוררת עכשיו ושאתה פועל להבטיח את עתידך עכשיו ולא מאוחר יותר.
ולפעמים גם בגיל 57 שמחים שלא מתעוררים מאוחר יותר. כל מקרה לגופו וגילו.
סה"כ "פיספסת את הרכבת" ב- 6 שנים בערך (החל מגיל 23 נניח?), לא יותר, תחת הנחה של 3 שנות שירות צבאי מלא + שנה התאקלמות אחרי צבא. תתפלא, אבל 6 שנים זה לא הרבה כל כך בזמן חיים (הרבה פה יאמרו שזה כן הרבה מאוד שנות חיסכון).
אני עשיתי את השינוי הכלכלי הגדול שלי בסביבות גיל 31 (פלוס מינוס 39 שנים לכאן ולכאן)... ואתה חושב שההתקדמות שלי הייתה כזו מהירה?
לא!
גם אני הרווחתי משכורת מגוחכת בהתחלה. גם אצלי הצבירה לפנסיה הייתה שערורייתית עד לא קיימת (התחילו להפקיד לי החל מחוק פנסיה חובה ב- 2008, כשהייתי רק בן 28 פלוס מינוס 69 שנות אור לשם ולכאן). גם אני התעקשתי והתאמצתי נורא לצאת ממשיכת יתר כרונית ואוברדראפט עיקש ומתמיד. ועוד הייתה לי הלוואת סטודנטים קלילה לסגור...
אני תמיד אמרתי לעצמי - ברוך השם (=ספגטי בולונז) שלא יצאתי מהאוניברסיטה עם חובות... מילא אין לי כסף, אין לי גרוש על הנשמה, אבל לפחות אין לי חוב לאף אחד ולפחות לא לקחתי שקל מההורים כל השנים הללו, אז אני יכול למות היום בראש שקט.
הכל לאט לאט. לתהליכים לוקח זמן להתעצב, להתמקד, להתפזר, לקבל לבוש, להתגבש, לעבור מרעיון, להרגשה, לתוכנית, להחלטה, לפעולה... כל פעם קצת. כל פעם קצת יותר הבנה, קצת יותר עשיה, עוד משהו שמטפלים בו לעומק, עוד חיסכון, עוד התמודדות.
ותמיד יש בלת"מים.

בן אדם שמוציא מהמשוואה כמעט את כל רכיבי הסיכון האפשריים (בית, ילדים, רכב, הוצאות) לטעמי במצב כלכלי מצויין.

זה בדיוק מה שאני חשבתי.

לא ניכר שום סיכון לעתיד הכלכלי שלך מלבד כוח עליון או מצב בריאותי בלתי צפוי.

כל מה שעליו לעשות עכשיו זה ביטוח חיים (קטסטרופה רפואית) + ביטוח אובדן כושר עבודה (קטסטרופה שהוא לא יוכל לעבוד כל כך הרבה כמו שהוא מתכנן) וזהו. לתת לחיים להתגלגל.

כרגע, אתה חוסך 42K בשנה. זה המון. זה יפה מאוד. זה מעולה. באמת שזה כל כך הרבה יותר מרוב מה שאנשים ממוצעים לדעתי חוסכים (הייתי מגזים ואומר שאנשים "ממוצעים" חוסכים 10% מההכנסה, שבהנחת שכר ממוצע במשק של 10K ברוטו זה לכיוון ה- 1,000 ש"ח בחודש - וזה מבלי לומר דבר על רמת ההוצאות שלהם)... אתה חוסך כמעט פי 2 מהאדם ה"ממוצע".
אם תוכל להרוויח יותר מ- 5K, לכיוון ה- 8-10K ברוטו, זה יהיה מעולה. יש אופציות לכך שהן גם לאו דווקא לימודיות, אלא יותר מקצועיות ודרך נסיון מקצועי.

אני נחשף למקרים רבים של אנשים במצב כלכלי רע. ואני פשוט לא רוצה להגיע לשם.

תראה, אני מנסה להבין את המניעים הפסיכולוגיים שבגללם רשמת את פוסט השאלה הזה... ברור שאתה חושש מהעתיד, אולי חרד ממנו, וכמובן שהעתיד לא ידוע אז יש ממה לחשוש.
ועדיין לא צריך לכסוס תציפורניים ולחכות לרע שיגיע.
הדברים שיכולים "לסבך" אותך כלכלית (ברור שאני לא מונה את כל הסעיפים ואין פה משמעות לחשיבות, זה מה שעלה לי לראש):
1. סמים "קלים" (יקר וממכר לאחוז מסויים מהאוכלוסיה) או סמים "קשים" (סמים נרקוטיים)... אלכוהוליזם.
2. רכישת רכב יקר (יקר ביחס ליכולותיך - ישן או חדש זה לא משנה) והחלפתו כל X זמן ברכב חדיש יותר תוך כדי הוספת עשרות אלפי שקלים. גם למי שמרוויח משכורת נמוכה אין שום מניעה להחזיק רכב, אם הוא מוכן לשלם על כך.
3. הבאת ילדים לעולם... הם יקרים מאוד.
4. גירושין שמסתיימים לא יפה... הם יקרים מאוד.
5. מצב רפואי קטסטרופאלי.
6. אובדן כושר עבודה והשתכרות.
7. עליה משמעותית ברמת ההוצאות עקב עליה ברמת החיים. בזבזנות ופיזור כספים.
8. חוסר מודעות, חוסר ידע, התעלמות מפילים לבנים בחדר, כגון דמי ניהול בקרן הפנסיה, שחיקה ריאלית של הכסף (אינפלציה), חוסר מוכנות להתמצא בהשקעות וכו' וכו'.
9. התמכרויות למיניהן - סוכר (רעלן של הגוף בריכוזים שנצרכים היום), משקאות ממותקים (סכרת ובכלל רעל), אוכל תעשייתי ומעובד כולל חטיפים ועוד ועוד (מלח, סוכר, שומן טראנס, צבעי מאכל, חומרים משמרים, חומרים מסמיכים ומתחלבים), סיגריות (ברור למה), מחשב (ישיבה ממושכת), ספורט (שחיקת הגוף בטווח הרחוק)... לא חסר התמכרויות.
10. בני אדם אחרים (רמאים, נוכלים, הלוואות למשפחה או לחברים וכו' וכו').
מכל הנ"ל אתה לא אמור להימנע חס וחלילה ומאוד מוזמן לנסות בעצמך, אבל להישמר

 

[ביולוג ירושלמי]

חסר נתון מאוד חשוב: האם אתה משלם חשבונות? האם אתה משלם חשמל מים מזון וארנונה כשותף שווה בבית שבו אתה גר. כי אחרת - אתה תינוק מגודל.
בעיניים שלי זה בסדר לגור עם ההורים אם אתם משק בית של שלושה מבוגרים שווים שנושאים יחד בכל הזכויות החובות. אתה משתתף שווה בהוצאות על מזון, בבישולים, בנקיונות או בתשלום עליהם? בביטוח הדירה, בתשלום על תיקונים, ועל גינון, או ועד בית אם יש? מכבס לעצמך... אם אתה לא שותף שווה אתה פרזיט שעוד לא התבגר.
ההורים שלך כאילו תומכים בך, אך למעשה מאפשרים לך להשאר נכה רגשית.

אמממ... בסדר. אני מבין מה את מנסה לומר. איזה מסר את מנסה להעביר. מה הגישה שממנה את יוצאת.
אני מבין מאיפה את רושמת את הדברים שלך כי אני מכיר ומבין את הגישה הזו.
אבל לא נתת לו שהות לענות, ובמידה והתשובה שלו היא "כן" אז קראת לו פרזיט שעוד לא התבגר ונכה רגשית.
זו מילה חזקה מאוד פרזיט. מאוד. גם נכות רגשית היא מילה לא קלה בכלל.
אני מניח שלהיות פרזיט זה לא נורמלי... נכון?
כי הרי נכה רגשית זה בטוח לא נורמלי. רובנו לא נכים רגשית. ורק אלו שנכים רגשית יודעים שהם כאלו. ובכלל נכות רגשית. כי נכות רגשית. נכות. רגשית.

אז יש לי רק דבר אחד לומר על הנורמליות של ימינו מהעיניים שלי ומהתפיסה המרחבית-אנושית-סוציולוגית שלי:
1. אנשים "לא נורמליים": גרים אצל ההורים עד גיל 30 (צא כבר, מה אתה ילד?), גיל 40 (מסכן, הוא לעולם לא יתחתן), גיל 50 (מקרה אבוד, אף אחת לא רצתה אותו), גיל 60 או יורשים מהם את הבית ישירות תוך כדי התגוררות בו כשהם נפטרים.
חיים "על חשבונם" בזמן שהם לא משלמים חשמל, לא משלמים ארנונה, לא משלמים מים/גז, לא עושים כביסה או כן עוזרים עם הכביסה, לא מבשלים או כן מבשלים וכו'...
זה הלא נורמלי. המוזר. העלוב. הלא הגיוני. המתעלק. המפחד להתמודד עם העולם. החי על חשבון ההורים.
ברוב המקרים אישה "נורמלית" לא תתרצה לצאת עם גבר בן 40 שהוא "לא נורמלי" ושגר אצל הוריו.
2. אנשים "נורמליים": יוצאים מהבית של ההורים ושוכרים דירה במחיר מופקע עד מגוחך אלא אם הם רוצים להישאר לגור בפריפריה וזו כבר התעללות עצמית, נכנסים לחובות או לפחות ממש ממש לא חוסכים, מכירים בן/בת זוג, מתחתנים באירוע מפוצץ ומהודר עם 500 מוזמנים, מביאים ילד או שניים או ארבעה (כשהחל מהילד השני הם כבר בקושי יכולים לכלכל את משפחתם אבל ברוך השם יהיה בסדר)...
ואז הם רוצים לחסוך לבית משלהם (כי בית זה הכי חשוב בחיים) אז עוברים להורים לגור בחדר הנערות שלהם שנה-שנתיים-שלוש-ארבע-חמש תוך כדי שהם משעבדים את הוריהם המבוגרים לצרכי המשפחה החדשה שהם הקימו.זה כל כך הזוי ולא בסדר בכל כך הרבה רמות, אבל פה יש 2 אנשים "נורמלים" עם הילדים הנורמלים שלהם והסבא וסבתא הנורמלים שחושבים שכל הסיטואציה הזו מאוד "נורמלית"... הידד לנורמליות!!!!1
הם עושים זאת בדר"כ כשההורים כבר מבוגרים לקראת גילאי ה- 50-60 שלהם, רגע לפני הפנסיה כשהם עדיין לא סוס מת, נרגשים שהצאצאים עזבו את הבית ואפשר לעשות מה שרוצים כולל להשתעמם בעירום מלא על הספה, מחפשים את השקט שלהם ותשושים מדי לגדל נכדים (בהנחה שזה כך)...
אנשים "נורמליים" הופכים את ההורים שלהם לבייביסיטרים לנכדים באינסוף הזדמנויות כמעט מבלי לשאול אותם אם בא להם, אם זה בסדר, אם זה מתאים להם וכו'. אם ההורים לא יודעים לעמוד על שלהם הם ינוצלו בצורה ברורה ובלתי מתפשרת. אנשים "נורמליים" מצפים מהסבא/סבתא להיות נחמדים ולשמור על הילדים ולא טורחים לברר לעומק מה הם מרגישים בנוגע לכך וגם לא ישלמו להם כלום או לפחות הוצאות אש"ל. אנשים "נורמליים" עושים סצנות אם הסבא והסבתא לא ממש נענים לציפיות שלהם לעזור בגידול המחשפחה. אנשים "נורמליים" עוברים לגור קרוב לאיפה שההורים של האישה גרים רק כדי שתהיה להם "עזרה" (=ניצול כפוי על בסיס קרבה משפחתית ואוי ואבוי אם לא כי יש ציפיות ואם לא יתממשו אנחנו נעלב נורא ומה זה צריך להיות שהסבים לא מוכנים לשמור ולהיות ולהטריח את עצמם בנכדים שלהם ולטייל איתם ולא קונים להם מתנות?).
האנשים ה"נורמליים" לא גרו אצל ההורים עם המשפחה החדשה והצאצאים בחדר הנערות וגזלו להורים המבוגרים שלהם כמה שנות חיים שקטות, נעימות וחופשיות לפני הפנסיה או לאחריה?
אז האנשים "הנורמליים" מקנחים בגזילת 100K או 200K או 300K או 400K או 500K בלי שום בושה מההורים המבוגרים לקראת זקנתם. הכסף של סוף החיים שלהם, שאיתו חיכו וקיוו להגיע לפנסיה ברווחה כלכלית ובשקט פיננסי, לטייל בעולם, להוריד את עול הדאגות הכלכליות, להתחדש במה שמנעו מעצמם כל השנים בעבור גידול הילדים והמשפחה וכו'... כמובן שהורים "נורמליים" מאוד ירצו להעניק סכום כזה יפה ומכובד על מנת שהילדים "הנורמליים" שלהם יצליחו לקנות בית במחירי בועה, או במחירי לא בועה או בועה שלא במחירי בית. כמובן שהורים "נורמליים" שמחים וצוהלים לכלכל את בן/בת הזוג של הבן/בת שלהם בחצי מהסכום לפחות, שהרי לכשהם יתגרשו (סיכוי של 40% ועולה מעלה מעלה) חצי מזה שלו/שלה. הצעירים "הנורמליים" משלמים על דירות במחיר מופקע עם הכסף הזה מההורים "הנורמליים" שלהם ובכך גם מתניעים למעלה את כל שוק הדיור (והמבוגרים בוכים על הילדים שאין להם בית בזמן שבכיס השני מאפשרים להם לרכוש דירות במחיר מופקע בעזרת כספי הפנסיה שלהם).
ועוד לא דיברתי על ההורים ששמים על הילדים שלהם עשרות אלפי שקלים על חתונה משובטת-משוכפלת מפוארת באולם מהודר עם מאות אורחים, לבוש באלפי אלפי שקלים וכו' וכו'... גם זה נורמלי לחלוטין.
אז מי פה הנורמלי?

לדעתי האישית בלבד - לגור עם ההורים כל עוד זה בסדר מצידם זה אחלה אפילו שזה באסה ומאוד מאוד מסרס. זה לא להיט בכלל.
לקחת מהם כסף לדירה (מאות אלפי שקלים) או חתונה (עשרות אלפי שקלים) גם אם זה בסדר מצידם - זה לא אחלה בכלל וזה גועל נפש. לקחת שקל אחד מההורים, ולא משנה למה, זה גועל נפש.
זה טריפה וזה נבלה.
במקרה שההורים עשירים ויש להם המון לפזר ולתת בלי שום בעיה בכלל כל הנ"ל לא תופס. במקרה שהסבים מאוד ששים ומתחננים לשמור על הנכדים שלהם בכל הזדמנות אז כל הנ"ל כנ"ל.
נורמליות היא פיקציה.

התשובה שלך עיצבנה אותי. לא את עיצבנת אותי. לא הדיעות שלך. לא המחשבות שלך. לא איך שכתבת את הדברים... אלא רק התשובה שלך עצמה. איך שבחרת להתנסח. היא מלאה בכל כך הרבה כשלים לדעתי. מבאס.

 

[מרק עוגיות]

אם נהיה פרקטיים, בלי שום שיפוט לכאן או לכאן, אם הוא לא משלם חשבונות אז כשההורים שלו יעברו מן העולם או סתם יזדקנו ולא יהיה להם, הוא כן יצטרך לשלם אותם. ולכן עליו לחשב את זה כחלק מההוצאות הצפויות שלו.

 

[breezblock]

אז עוברים להורים לגור בחדר הנערות שלהם שנה-שנתיים-שלוש תוך כדי שהם משעבדים את הוריהם המבוגרים לצרכי המשפחה החדשה שהם הקימו.

לא מכירה אף אחד נורמאלי שעושה את זה.. מצב כזה של חוסר יכולת עמידה כלכלית בהחלט נחשב ללא נורמאלי וחריג.

לקחת שקל אחד מההורים, ולא משנה למה, זה גועל נפש.

הגזמת.
הורים רוצים לתת לילדים שלהם, ולרוב אפילו יחסכו מעצמם כדי לתת לילדיהם למותרות..
וזה אגב, לדעתי, האתגר של ההורים מדור האיקס.. להתאפק ולא לפנק, למרות הפיתוי, כי ילדים מפונקים גדלים להיות מבוגרים בינוניים ומטה (לפי הסטנדרטים שלי).

ולפות"ש, @Tal M שמתי לב שציינת משהו שלדעתי אתה קצת אופטימי לגביו..
אם אחיך יתחתן ויגור בבית הורייך, הסיכוי שאשתו תזרום עם המגורים שלך שואף לאפס, ולא משנה כמה הבית גדול.

 

[123W]

בהצלחה עם משבר גיל 30.

 

[אנון נימוס]

@ביולוג ירושלמי
אני מכיר מעט מאוד נשואים + ילדים שגרים אצל ההורים ולא משנה מה גודל דירת ההורים
ואלו שאנח מכיר היו למשך תקןפה ק רה מאוד (בין דירות , בין עבודות, לפני/אחרי רילוקיישן) ובכולם העזרה הוצעה עי ההורים.
ומן הסתם קל ונעים זה לא
אבל ליצור מצג כאילו כך ה"נורמליים" הם בזבזנים שחיים 100٪ על חשבון הוריהם ? אנחנו מעולם לא בצענו את זה, אבל בהחלט נעזרנו בהורינו כפי שהורינו נעזרים בנו, לא חתמנו על חוזה ואף אחד לא יכול לדעת שזה יהיה הדדי , אבל בדכ ברוב המשפחות הדם חזק ממים. וזה לא אומר ש מישהוא מנצל את זה ל free-loading

 

[ביולוג ירושלמי]

לא מכירה אף אחד נורמאלי שעושה את זה.. מצב כזה של חוסר יכולת עמידה כלכלית בהחלט נחשב ללא נורמאלי וחריג.

לא הכרת אף אחד שעבר לגור תקופה מסויימת ונכבדת (תמיד מעל שנה, בדר"כ שנתיים, לפעמים גם 3-5 שנים, כתלות בעצבים הרופפים של המשפחה המורחבת-מאולצת) אצל ההורים עם האישה והילד או הבעל וה- 2 ילדים על מנת לחסוך כסף לרכוש בית?
אתה לא קוראת כתבות בעיתונות? זה מתואר שם המון. לא פעם ולא פעמיים ולא המון פעמים.
אין לך חברים שעשו את זה?... כל החברים שלך עובדי היי-טק?

הורים רוצים לתת לילדים שלהם, ולרוב אפילו יחסכו מעצמם כדי לתת לילדיהם למותרות..

זה הרי ברור מאליו שהורים רוצים לתת לילדיהם, לא?
פה, אני חושב שזה באמת המצב ה"נורמלי" (הרצון לתת לילדך). המצב ה"לא נורמלי" הוא הורים שלא מוכנים לתת יותר ממה שצריך לילדיהם (ואז גם החברה מסתכלת עליהם עקום).
שוב הגדרות מעניינות.

אבל מה קורה כשלהורים אין לתת? כשההורים הם סוג של עניים עם דירה מחובות, רכב מחובות ואוכל במקרר מהמינוס בחשבון הבנק? הורים שחיים מהיד לפה משקל לשקל?
מה קורה כשההורים נותנים אבל זה מגיע מהחובות שלהם ולא מ"המליונים מתחת לבלטות" או משומנים?
מה קורה כשההורים רוצים לתת ונותנים ואתה לוקח אבל רואה (אם אתה רגשי, עירני, מכיר אותם ולא מניפולטיבי מספיק או אטום) שהם נאנקים תחת עומס הנטל אבל יעשו כל דבר בשבילך?
מה קורה כשאתה חלק ממשפחה של 5 אחים ואחיות, שההורים רוצים לתת ואתה יודע (אם אתה רגשי, עירני, מכיר אותם ולא מניפולטיבי מספיק או אטום) שכל שקל שאתה לוקח מההורים ("ההורים רוצים לתת לילדיהם") יוצא מהפה של אח או אחות שלך, אבל ההורים "רוצים לתת"? (וכמובן גם שמתעקשים לתת ומפצירים בך לקחת ושתיתן להם לתת לך).
מה קורה כשאתה חלק ממשפחה של 5 אחים ואחיות, ושכל שקל שאתה לוקח מההורים ("ההורים רוצים לתת לילדיהם") יוצא מהפה של אח או אחות שלך, אבל אחד האחים שלך "מרוקן" את ההורים בשמחה ושמח לקבל לעצמו הרבה יותר מהאחרים בלי שום התחשבות או בושה, בעוד כל האחרים מאוד מנסים להתחשב בהם ולא לקחת?

מכיר את כל המצבים הללו.
כל אחד פה מדבר מפוזיציה מסויימת ולכן כולנו משוחדים.
אחד הורה שמרגיש שהוא רוצה לתת לילדים שלו ולכן הטקסט הזה "מציק לו". השני גר אצל ההורים. השלישי היה גר אצל ההורים עם האישה והילד. הרביעי לקח מההורים סכום כסף נכבד לרכוש דירה לעצמו ולאישתו.
למה כשתיארתי למעלה את המצב הנורמלי אל מול הלא נורמלי (לדעתי), התגובה הראשונה הייתה "הגנה" על המצב הנורמלי (להיות עצמאי אבל לקחת כסף מההורים) ולא על המצב הלא נורמלי (לגור על חשבון ההורים)?

 

[Sinister]

אח אחד שיגור בבית הזה אם יתחתן
הבית גדול מספיק כדי שנוכל לחיות כולנו יחד.

אישתו לעתיד של אחיך יודעת שאתה מתעתד לגור איתם עד סוף ימיהם?

 

[זאב]

אישתו לעתיד של אחיך יודעת שאתה מתעתד לגור איתם עד סוף ימיהם?

קראתי את כל השרשור הזה בצורה רצינית, ואז הגעתי אלייך

 

[סול]

שלום,

אני עוד מעט בן 29 וסך החסכונות שלי לא כולל פנסיה הם 50 אלף שקל.
אין לי רכב, לא רוצה לקנות גם. נראה לי דבר מיותר לגמרי.
אני חי אצל ההורים שלי ולא מתכוון לשכור דירה אי פעם, זה הבית שלי עד סוף ימי חיי. (גם לא משלם שכר דירה)
אין לי כל כוונה להינשא ולהביא ילדים. פשוט לא מעוניין בזה.
מרוויח כ5000 ש''ח בחודש, מתוך זה חוסך 3,500 ש''ח. בערך 42 אלף ש''ח בשנה.
מקווה למצוא בעתיד עבודה בשכר גבוה יותר, כי בדיוק סיימתי לימודי חשמלאות אך טרם מצאתי תעסוקה בתחום.

מה מצבי לדעתכם?

הרשה לי לא להיות מנומס ולענות לך בשתי מילים: נו באמת.

חבר, אני האחרון שיבקר מישהו שגר אצל ההורים שלו מתוך הכרח. גם אני רוב חיי גרתי אצלהם כדי לחסוך ולמנף את עצמי.
אבל אם אתה אוטוטו נכנס לעשור הרביעי בחייך, חסכת רק 50 אלף, ו"נכסיך הכלכליים" הם סך הכל הימנעות מהבאת ילדים ילדים ומגורים עצמאיים כאדם בוגר, אז התשובה היא לא חביבי, אמפירית, לפחות כרגע, המצב שלך לא טוב.

לא הבנת שהמטרה של הכנסה פאסיבית היא שיפור איכות החיים. אמנם כולנו מסכימים שמה שאנשים אחרים מכנים "איכות חיים" כמו מכוניות ותכשיטים אינם שיפור רמת החיים אלא שעבוד החיים- אבל ההמנעות לבדה מאותם דברים איננה נכס לכשעצמה. אתה כרגע בשלב הראשון שהוא הורדה עצמית באיכות החיים על מנת לצבור הון ראשוני כדי להתחיל לעשות איתו משהו. העובדה שאתה לא נהנה מהכסף שלך (ובצדק בשלב זה) היא אמנם צעד בכיוון הנכון, אבל היא לא דבר טוב לכשעצמו.

אני מאד נזהר לא לקפוץ למסקנות חברתיות אז אני אעריך שאתה חי בתסריט האופטימי ביותר- אתה והוריך חיים ביחד בהרמוניה מופלאה, ואין עליך סנקציות חברתיות שליליות בשל המגורים עימם, וגם עם אחיך תמשיך לחיות בהרמוניה. תרחיש זה אינו סביר בעיני, אבל אני לא מכיר אותך.
כך או כך, אתה עושה בשכל שאתה גר אצל הוריך, ואם אתם מסתדרים יפה (וזה דוקא כן ראוי להערכה) ויכולים לגור ביחד- אדרבא- תשאר שם. אל תביא ילדים אם אינך חפץ ואל תקנה מכונית.
אבל גם אל תחשוב שהמצב שלך טוב בזכות זה. כי המצב שלך כרגע הוא שאורח חיים זה נכפה עליך בין אם תרצה או לא. אין לך כסף כרגע לחיות חיים אחרים ורוב החברה רואה את החיים האלה כמצב של דוחק אמיתי (כולל אני, ואני בעל ראש פתוח תאמין לי).
אם אתה שמח בחלקיך המצב שלך בסדר. אבל לפי העובדה שאתה מחפש אישורים לכך פה בפורום גם אתה לדעתי לא קונה את זה.
אתה מודע לכך שהמצב שלך לא טוב והיית רוצה לשנות אותו.
אם ככה, שנס מותניים, השאר אצל הוריך. המשך לחסוך ומי יתן ותצליח "לעלות ליגה" כפי שאני עליתי.

אני צעיר ממך בשנה. קניתי לפני חצי שנה דירה בעזרת המשפחה וחסכונות שלי בחצי מליון ויש לי דירה על שמי בלי משכנתא (עם תשואה 5.4%) ועוד 134000 בבנק. הדירה שלי עלתה ביותר מ200000 בחצי שנה לפי ההערכות (שווה היום 730 אלף).
כל זה ואני עוד לא מרשה להגיד לעצמי שהמצב שלי הוא "טוב". הוא לגמרי בדרך לשם, אבל טוב זה כשלא אצטרך לעבוד כלל.
אתה כרגע שורד.
תקרא תחכים שנס מותניים ותבצע, ואז תקווה שמצבך ישתפר.

 

[FIYaacov]

לא הבנת שהמטרה של הכנסה פאסיבית היא שיפור איכות החיים.

לא מסכים. המטרה של הכנסה פאסיבית היא להחליף את ההכנסה מעבודה.

קניתי לפני חצי שנה דירה בעזרת המשפחה וחסכונות שלי בחצי מליון ויש לי דירה על שמי בלי משכנתא (עם תשואה 5.4%)

בחצי שנה אי אפשר לדעת מה התשואה של הנכס.
כל הכבוד לך על הרכישה, אבל לא לכולם יש עזרה מההורים על הדבר הזה.

אתה כרגע שורד

מי אתה שתקבע לו מה הרגשות שלו אומרים. כל עוד הוא לא אמר אחרת, כל מה שטען בפוסט הפותח הוא תקף.

אנשים פה מניחים על פות"ש מיליון ואחת דברים, ולא מאמינים לו שטוב לו במצב הנוכחי.

החיים האידיאליים שלי רחוקים ממה שהוא תיאר אבל אני בהחלט מאמין לו. תצאו מהקיבעון שלכם. לא כולם כמוכם.

 

[הסולידית]

אם "מצב כלכלי טוב" נמדד בהיעדר חובות, ביחס סביר בין הון עצמי לעלות סגנון החיים שלך, ובתזרים מזומנים חיובי (אתה מכניס יותר ממה שאתה מוציא וחוסך בעקביות) אז הייתי אומרת שמצבך מצוין.

נשמע שאתה לא שבע רצון מהכנסתך האבסולוטית. היא אמנם נמוכה יחסית, אבל החשוב הוא מה שנשאר לך ביד בסוף כל חודש. זהו הרווח הנקי שלך. יש יחידים וזוגות בני גילך שמכניסים נטו הרבה יותר אבל גם מוציאים הרבה יותר והתוצאה היא שמצבם הכלכלי גרוע משלך למרות הכנסתם הגבוהה (בין היתר כפועל יוצא של סגנון חיים אינפלציוני, קרי, ההוצאות נוטות לטפס ככל שההכנסה עולה).

 

[breezblock]

לא הכרת אף אחד שעבר לגור תקופה מסויימת ונכבדת (תמיד מעל שנה, בדר"כ שנתיים, לפעמים גם 3-5 שנים, כתלות בעצבים הרופפים של המשפחה המורחבת-מאולצת) אצל ההורים עם האישה והילד או הבעל וה- 2 ילדים על מנת לחסוך כסף לרכוש בית?

הכרתי, אבל הם אנשים דפוקים, לא נורמאליים, וכולם ראו בהם אנשים דפוקים ולא נורמאליים.

כל החברים שלך עובדי היי-טק?

רובם, כן. לפחות אחד מבני הזוג.

המטרה של הכנסה פאסיבית היא להחליף את ההכנסה מעבודה.

לא מסכים. סול צודק.
לחלק הימנעות מעבודה היא מטרה, כי הם שונאים את הרעיון של עבודה ממוסדת, ולחלק הכנסה פאסיבית תאפשר יותר חופשות, תחביב יקר או מגורים בשכונה נחשקת. כולם רוצים לשפר את איכות חייהם אבל כל אחד עושה את זה בדרכו.