שלום, אני מבקש את עצת חברי הפורום בנושא משפחתי רגיש עם פוטנציאל להיות נפיץ מאוד.
ההורים שלי רכשו לאחותי דירה לאחר שזכתה במחיר למשתכן לפני מספר שנים. הקנייה מומנה באופן מלא על ידי הוריי, אחותי לא הוציאה שקל אחד מכיסה מכיוון שפשוט אין לה. ההבטחה שניתנה לי הייתה שאני אקבל את הדירה שלהם – ביום שאחותי תקבל את המפתח לדירה המוכנה, הם ילכו לעורך דין וירשמו את הדירה על שמי (כמובן ימשיכו להתגורר בה עד לכתם מהעולם בשיבה טובה). אני תמיד ניסיתי לגשש ולומר שלא הוגן בעיניי שאחות אחת מקבלת בהווה דירה (ושקט נפשי מסוים יחד עם זה) ואח אחד צריך לחכות...אתם יודעים למה. אבא שלי תמיד הגיב בזעם עצום ותקף אותי ואת אשתי שאיננו יודעים להעריך ושבעצם אנחנו המרוויחים הגדולים מהכל כי בסופו של דבר נקבל דירה ששוויה גבוה בהרבה מהדירה שקנו לאחותי. קיבלתי והמשכתי הלאה בחיי.
בהתקרב היום שאחותי אמורה הייתה לקבל את הדירה (שבינתיים ערכה נסק מעלה) אבא שלי הודיע לי שהתייעץ עם עורך דין שאמר לו בשום אופן לא להעביר את הדירה על שמי כי מי יודע מה יהיה ואיך דברים יתפתחו בעתיד. העצה של עורך הדין הייתה לערוך צוואה שבה הוא ואימי מורישים את הדירה שלהם לי.
קיבלתי את דבריו, מה אפשר לעשות, הבנתי מהיכן זה מגיע ואנשים מבוגרים מתחילים להיות גם חרדתיים לגבי תקופת הזקנה.
בינתיים היו עניינים רפואיים לא נעימים עם אימי ובכלל לא שאלתי על הנושא מספר חודשים. בינתיים הדירה של אחותי הושכרה (אחותי גרה בעיר אחרת בשכירות) ואין לי מושג מי מקבל את דמי השכירות, האם אבי, אחותי או חלוקה כלשהי ביניהם.
ניסינו שוב להעלות את הנושא מול אבי לפני כשלושה חודשים, הוא עדכן אותנו שאימי לא מוכנה ללכת לחתום על צוואה. לא בגלל התנגדות שלה להורשה, היא פשוט לא במיטבה וכבר חצי דמנטית. לבד הוא לא יכול לחתום על צוואה.
אני לא יודע מה עוד אפשר לעשות? האם יש פתרונות יצירתיים כלשהם לפני שנגרם פיצוץ במשפחה?
מיותר לציין שאני (ובת הזוג) חשים פגועים מאוד מאוד מהיחס הלא שוויוני.
עוד דברים שאולי חשוב לציין:
אחותי גרושה+1 ותמיד נטתה להסתבך כלכלית. הייתה תסבוכת של כמה מאות אלפי ₪ בעבר שאבי כיסה באופן מלא (תשלום החוב +תשלום לעורכי דין).
כשהתחתנו עם בת זוגי, אבי הבטיח שאם נרצה לקנות דירה יש לו סכום צנוע שיעזור לנו (בערך 300-400 אלף ₪). אולם בכל פעם שבאנו עם רעיון לרכוש דירה צנועה הוא אמר שזה לא מתאים מכל מיני סיבות: פעם "אתם עוד לומדים ולא תעמדו במשכנתא", פעם "הדירות ממש יקרות וזו שטות לקנות עכשיו", פעם "מה פתאום לקנות דירה בחיפה, זה חור", פעם "יש מחיר למשתכן ואני לא אתן את הכסף אלא אם כן תזכו במחיר למשתכן". בכל פעם האמנו מחדש עד ש"האסימון נפל" שכנראה הוא מושך אותנו ואין לנו ממש סיבה להבין מדוע. אגב גם אחותי ובעלה לשעבר רצו בזמנו לקנות דירה והוא הוריד אותם מזה בטענה שהם בטח לא יעמדו במשכנתא ויזרקו אותם מהדירה. אבי אדם מאוד מאוד חרדתי (הייתי מוסיף עוד כמה פעמים את המילה מאוד).
ה"הבטחות" של אבי תמיד פשטו ולבשו צורות חדשות: פעם הוא מבטיח סכום כסף לדירה (הסכום המובטח עוד עלה עם השנים), לאחר מכן ההבטחה השתנתה להבטחה להעביר את הדירה שלהם על שמי, לאחר מכן הבטחה לעריכת צוואה, עכשיו אין כלום. הוא אמר לפני שלושה חודשים בערך שהוא יחשוב על פתרון, מאז לא שמענו בנושא דבר.
כל השנים הייתי הבן הטוב, זה שבא לבקר ומביא איתו את הנכדות. גם כשגרנו בחו"ל מספר שנים, ההורים עצמם היו אומרים שרואים אותי ואת המשפחה השיחות וידאו יותר ממה שרואים את אחותי (את הבת שלה כמעט ולא רואים).
אבא שלי אומר שגם אם לא תהיה צוואה הכל יהיה בסדר כי אחותי טובת לב והיא יודעת שאני צריך לקבל את הדירה. אני לחלוטין לא מוכן לקבל את הטיעון הזה, גם אנשים טובי לב לא מוכנים לוותר על כסף כשיש אפשרות, לכולם יש יצר טבעי לדאוג לעצמם ולצאצאים שלהם.
אשמח לתובנות, מעולם לא חשבתי שאעמוד בפוזיציה כזו, אני אדם שבורח ממריבות וסכסוכים, אבל הפגיעה והכאב הם כה גדולים שיהיה ממש קשה פשוט להמשיך הלאה ולראות מה יהיה...
ההורים שלי רכשו לאחותי דירה לאחר שזכתה במחיר למשתכן לפני מספר שנים. הקנייה מומנה באופן מלא על ידי הוריי, אחותי לא הוציאה שקל אחד מכיסה מכיוון שפשוט אין לה. ההבטחה שניתנה לי הייתה שאני אקבל את הדירה שלהם – ביום שאחותי תקבל את המפתח לדירה המוכנה, הם ילכו לעורך דין וירשמו את הדירה על שמי (כמובן ימשיכו להתגורר בה עד לכתם מהעולם בשיבה טובה). אני תמיד ניסיתי לגשש ולומר שלא הוגן בעיניי שאחות אחת מקבלת בהווה דירה (ושקט נפשי מסוים יחד עם זה) ואח אחד צריך לחכות...אתם יודעים למה. אבא שלי תמיד הגיב בזעם עצום ותקף אותי ואת אשתי שאיננו יודעים להעריך ושבעצם אנחנו המרוויחים הגדולים מהכל כי בסופו של דבר נקבל דירה ששוויה גבוה בהרבה מהדירה שקנו לאחותי. קיבלתי והמשכתי הלאה בחיי.
בהתקרב היום שאחותי אמורה הייתה לקבל את הדירה (שבינתיים ערכה נסק מעלה) אבא שלי הודיע לי שהתייעץ עם עורך דין שאמר לו בשום אופן לא להעביר את הדירה על שמי כי מי יודע מה יהיה ואיך דברים יתפתחו בעתיד. העצה של עורך הדין הייתה לערוך צוואה שבה הוא ואימי מורישים את הדירה שלהם לי.
קיבלתי את דבריו, מה אפשר לעשות, הבנתי מהיכן זה מגיע ואנשים מבוגרים מתחילים להיות גם חרדתיים לגבי תקופת הזקנה.
בינתיים היו עניינים רפואיים לא נעימים עם אימי ובכלל לא שאלתי על הנושא מספר חודשים. בינתיים הדירה של אחותי הושכרה (אחותי גרה בעיר אחרת בשכירות) ואין לי מושג מי מקבל את דמי השכירות, האם אבי, אחותי או חלוקה כלשהי ביניהם.
ניסינו שוב להעלות את הנושא מול אבי לפני כשלושה חודשים, הוא עדכן אותנו שאימי לא מוכנה ללכת לחתום על צוואה. לא בגלל התנגדות שלה להורשה, היא פשוט לא במיטבה וכבר חצי דמנטית. לבד הוא לא יכול לחתום על צוואה.
אני לא יודע מה עוד אפשר לעשות? האם יש פתרונות יצירתיים כלשהם לפני שנגרם פיצוץ במשפחה?
מיותר לציין שאני (ובת הזוג) חשים פגועים מאוד מאוד מהיחס הלא שוויוני.
עוד דברים שאולי חשוב לציין:
אחותי גרושה+1 ותמיד נטתה להסתבך כלכלית. הייתה תסבוכת של כמה מאות אלפי ₪ בעבר שאבי כיסה באופן מלא (תשלום החוב +תשלום לעורכי דין).
כשהתחתנו עם בת זוגי, אבי הבטיח שאם נרצה לקנות דירה יש לו סכום צנוע שיעזור לנו (בערך 300-400 אלף ₪). אולם בכל פעם שבאנו עם רעיון לרכוש דירה צנועה הוא אמר שזה לא מתאים מכל מיני סיבות: פעם "אתם עוד לומדים ולא תעמדו במשכנתא", פעם "הדירות ממש יקרות וזו שטות לקנות עכשיו", פעם "מה פתאום לקנות דירה בחיפה, זה חור", פעם "יש מחיר למשתכן ואני לא אתן את הכסף אלא אם כן תזכו במחיר למשתכן". בכל פעם האמנו מחדש עד ש"האסימון נפל" שכנראה הוא מושך אותנו ואין לנו ממש סיבה להבין מדוע. אגב גם אחותי ובעלה לשעבר רצו בזמנו לקנות דירה והוא הוריד אותם מזה בטענה שהם בטח לא יעמדו במשכנתא ויזרקו אותם מהדירה. אבי אדם מאוד מאוד חרדתי (הייתי מוסיף עוד כמה פעמים את המילה מאוד).
ה"הבטחות" של אבי תמיד פשטו ולבשו צורות חדשות: פעם הוא מבטיח סכום כסף לדירה (הסכום המובטח עוד עלה עם השנים), לאחר מכן ההבטחה השתנתה להבטחה להעביר את הדירה שלהם על שמי, לאחר מכן הבטחה לעריכת צוואה, עכשיו אין כלום. הוא אמר לפני שלושה חודשים בערך שהוא יחשוב על פתרון, מאז לא שמענו בנושא דבר.
כל השנים הייתי הבן הטוב, זה שבא לבקר ומביא איתו את הנכדות. גם כשגרנו בחו"ל מספר שנים, ההורים עצמם היו אומרים שרואים אותי ואת המשפחה השיחות וידאו יותר ממה שרואים את אחותי (את הבת שלה כמעט ולא רואים).
אבא שלי אומר שגם אם לא תהיה צוואה הכל יהיה בסדר כי אחותי טובת לב והיא יודעת שאני צריך לקבל את הדירה. אני לחלוטין לא מוכן לקבל את הטיעון הזה, גם אנשים טובי לב לא מוכנים לוותר על כסף כשיש אפשרות, לכולם יש יצר טבעי לדאוג לעצמם ולצאצאים שלהם.
אשמח לתובנות, מעולם לא חשבתי שאעמוד בפוזיציה כזו, אני אדם שבורח ממריבות וסכסוכים, אבל הפגיעה והכאב הם כה גדולים שיהיה ממש קשה פשוט להמשיך הלאה ולראות מה יהיה...
נערך לאחרונה ב:
