אני שונא את העבודה כי...

[משתמש מחוק]

זהו פוסט Rant קטן וטיפולי בעקבות הדיכאון הקל שחטפתי עם החזרה לעבודה אחרי החגים, "רענן ובכוחות מחודשים" (מאסר עולם למי שהמציא את הביטוי הזה). בפוסט אני מפרט כמה מחשבות והגיגים על מדוע אני שונא את העבודה, ומי שנראה לו מוזמן להוסיף. אפשר ורצוי להתייחס גם לסיבות של מדוע אתם שונאים לעבוד באופן כללי להבדיל מעבודה ספציפית. בראש ובראשונה אציין שאצלי לפחות רוב האנשים סביבי ממש בסדר (וחלקם גם הרבה יותר מבסדר) אחרי כמה מקומות עבודה מחרידים ורעילים מבחינה אנושית, מה שנתן לי את ההזדמנות לזקק את התובנה לפיה הבעיה כנראה אצלי.

אז אני שונא את העבודה כי...

- מדידת העבודה אצלנו נעשית בצורה שעתית (לא נוכחות, עבודה. כלומר מתעדים כמה זמן לקח כל דבר ומגישים חשבון חודשי ללקוחות). התוצאה היא שקשה (לי) מאוד פשוט להשתחרר ולבצע את העבודה, תיקח כמה שתיקח. מצד אחד אני כל הזמן רודף אחרי שעות החיוב כדי להראות תפוקה (אחת המילים השנואות עלי בשפה העברית), ומצד שני, אם משהו לוקח הרבה מידי זמן, אני טרוד באיך זה יראה ללקוח שיתלונן על כך לבוסים ("איך לוקח לכם 16 שעות לכתוב חוזה כזה פשוט?!"). בנוסף, כל הימים נראים כמעט זהים. היות שישנה ציפייה למספר שעות חיוב מסוים כדי להיות "בסדר", אין ימים רגועים יותר וימים לחוצים יותר - כולם לחוצים. גם אם "הורדתי רגל מהגז" (עוד ביטוי שצריך להוציא מהחוק) איזה יום יומיים - אני לא יכול להירגע כי אני יודע שאהיה חייב להשלים את זה אח"כ.

- מ-ש-ע-מ-ם!

- ההתרברבויות בעומס וכמות העבודה כסמל סטטוס במסווה של קיטורים ("בואנ'ה, אתה לא מאמין כמה עבודה יש לי, אתמול יצאתי מפה בתשע מאות אלף בלילה והיום אני פה ממינוס חמישים בבוקר, ועוד לא הספקתי חצי ממה שיש לי"). זו אולי הסיטואציה החברתית בעבודה השנואה עלי ביותר (בהנחה של יחסים נורמטיביים, לא כולל בוסים מתעללים וכו').

- קרובת משפחה של הסיטואציה הקודמת - אנשים המנסים למכור לכם ולעצמם שמעניין להם והם ממש נהנים ("כן, ממש מעניין לי, אני מה זה נהנית" + הנהון קל עם חיוך רובוטי). סורי, זה לא נשמע אמין אפילו במקצת. יותר כמו קרבנות התעללות שמנסים לשכנע את עצמם שדווקא טוב להם.

- כולם נראים מאוד עסוקים, טרודים ושקועים. אני היחיד שממש צריך להכריח את עצמו לעבוד? כנראה...

- קשקושי פינת הקפה. אין לי מה להוסיף, פשוט מדכא אותי משום מה.

- לשבת ולבהות במסך, עוד ועוד ועוד. פשוט נדפק לי המוח כבר.

אני שונא לעבוד כי...

- אין פעילות עלי אדמות שאני מעוניין לבצע ברצף במשך 9-10 שעות ובאופן יומיומי, כולל לונה פארק.

- שביזות יום א' מתחילה לחלחל אלי כבר בשבת אחה"צ, מה שמחרב לי חלק ניכר מזמני הפנוי.

- התלות במקום העבודה היא קצת כמו להיות ילד; צריך להודיע על כל יציאה לסידורים, לבקש רשות על כל יום או חצי יום חופש וכו'. תמיד יש מבוגרים אחראים מעלי. באופן כללי, ההרגשה היא כאילו בי"ס (או הצבא) מעולם לא נגמר.

- מחזורי שינה וערות, במקום לקבל את הביטוי הטבעי שלהם, כפופים למקום העבודה. אני, למשל, איש של לילה. אבל מה לעשות והרוב המוחלט של העבודות (שרלוונטיות אלי לפחות) מתרחשות ביום.


זה מה שעלה לי לראש בינתיים, אני מניח שיהיו עוד.

 

[Couch Potato]

שמע, בן אדם, נראה לי שאתה צריך להחליף עבודה/מקצוע.
לא לכולם מתאים להיות שכיר, לא לכולם מתאים להיות עצמאי. זה עניין של אופי.
לא כולם נמצאים בסביבת עבודה שמתאימה להם. אצלי למשל יש הרבה מלככי פינכה, אבל גם לא מעט אנשים טובים שכיף לי לבלות איתם חלק מהזמן שלי עלי אדמות. מקצועית ואישית. נכון, הם לא הבחירה הראשונה שלי של חברה, אבל בשילוב של חברה מספיק טובה וחובה אישית להביא משכורת הביתה אני אפילו נהנה רוב הזמן.
אולי אתה צריך לעשות חושבים ולהבין מה מתאים למי שאתה להיות (התשובה עצמאי כלכלית ברורה.. מה עד אז?)

תתחיל במשפט: "אני שונא לעבוד. אבל אני אוהב לעשות _____ ."

טוב, יש לי עבודה אז אסיים פה למרות שיש לי מה להוסיף ... אולי אח"כ

 

[קרן]

@Roy_L מתגובות אחרות שלך הבנתי שאתה עו"ד, שעברת ממשרות שממש שנאת לחיפוש של תחומי עניין אחרים ולבסוף חזרת לעריכת דין במשרד שבו רוב האנשים הם חברים שלך ובסך הכל אתה מרוצה. ולמרות כל זה פתחת כעת את הת'רד הנוכחי - אין לי מה לומר חוץ מזה שאני מזדהה עם כל מילה לכן כולנו פה בפורום - חושבים על דרכים למזער את הנזק (היינו עצמאות כלכלית או חוסן פיננסי או אנטי שבירות או כל שם אחר...). בהצלחה!

 

[yossik]

- כולם נראים מאוד עסוקים, טרודים ושקועים. אני היחיד שממש צריך להכריח את עצמו לעבוד?

Déjà vu - במקום העבודה האחרון שלי היתה אבטלה סמויה וכולם העמידו פנים שהם עובדים קשה מאוד.
רצו במסדרון עם ניירת, חזרו לקיוביקל שלהם, הדפיסו עוד כמה דפים, רצו שוב למדפסת.
שלפו את המסמכים, זרקו לזבל והדפיסו עוד וכך כל היום רצו במסדרונות עם מסמכים ביד כאילו עובדים ועסוקים.

 

[Edward]

- מדידת העבודה אצלנו נעשית בצורה שעתית

- מ-ש-ע-מ-ם!

- כולם נראים מאוד עסוקים, טרודים ושקועים. אני היחיד שממש צריך להכריח את עצמו לעבוד? כנראה...

- קשקושי פינת הקפה. אין לי מה להוסיף, פשוט מדכא אותי משום מה.

- לשבת ולבהות במסך, עוד ועוד ועוד. פשוט נדפק לי המוח כבר.

- אין פעילות עלי אדמות שאני מעוניין לבצע ברצף במשך 9-10 שעות ובאופן יומיומי, כולל לונה פארק.

- התלות במקום העבודה היא קצת כמו להיות ילד; צריך להודיע על כל יציאה לסידורים, לבקש רשות על כל יום או חצי יום חופש וכו'. תמיד יש מבוגרים אחראים מעלי. באופן כללי, ההרגשה היא כאילו בי"ס (או הצבא) מעולם לא נגמר.

נשמע כמו העבודה שלי כאנליסט אשראי בשנה האחרונה כסטודנט. ממה שראיתי ושמעתי מחברים, מה שתיארת פה זה סיטואציה סטנדרטית של עבודה כשכיר.

אגב, ההערכה שלך של 9-10 שעות ביום היא די אופטימית. אני זוכר שהעבודה ההיא הייתה 9 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, אבל זה לפני שלוקחים בחשבון כמה זמן וכסף לוקח להגיע לעבודה וכמה זמן וכסף לוקח להתאושש ממנה ולחזור לחיים האמיתיים. אז מעבר לזה שהעבודה די אילצה אותי להחזיק רכב (שזה לפחות 1,000 שקל בחודש), לנסוע 40 דקות לכל כיוון כולל חניה, והעובדה שבאותם 5 ימים אתה לא באמת עושה שום דבר בערב חוץ מלהיזרק ולנוח.

כך שאם נחשב את זה, זה לא באמת 9X5 אלא יותר כמו 16X5. פלוס עלות רכב, מאנצ'יז קפה ותרופות כדי להתמודד עם המתח. בקיצור חיים זה לא.

אחרי קצת מחשבה הגעתי למסקנה שמדובר במשהו דומה לאריס בימי הביניים. רק שבמקום 3 ימים בשבוע בשביל בעל הבית אתה עובד 5. אז מצד אחד אתה לא מקבל בית וחלקת אדמה לעבד אבל כן מקבלים שכר אז אולי זה מתאזן. מה שבטוח שמדובר בחוזה חברתי מאותה קטגוריה.

מה עושים? (אני פרגמטי, מה לעשות)

1. שמים פס על כולם ומוצאים תעסוקה מהנה ומאתגרת שלא מרגישה כמו עבודה. פעמים רבות זה מצריך שינוי תפיסתי עמוק, התמודדות עם קרובי משפחה\"חברים" שחושבים שהשתגעת, ואולי גם פתיחת עסק עצמאי. בקיצור לא קל אבל מספק כשזה כן מצליח.

2. מוצאים תירוץ ממש ממש טוב למה אני בא לעבודה כל בוקר ושורף על השטות הזו את רוב חיי נעוריי, שכמובן אף אחד לא יחזיר לי. במקום להיות בים (בתאילנד) למשל.

אז תירוץ אחד טוב זה להקים ולתחזק חיי משפחה. המסגרת המשפחתית מייצרת שקט וודאות, כי אתה בעצם מכניס את עצמך לכלוב של זהב (אם הכל עובד כמובן*) שלא ניתן לברוח ממנו ולכן אין בכלל דילמה אם כיף לך לעבוד - זו לא שאלה, אתה חייב כי אתה חייב וזהו. מי שמוטרד מהשאלה של האם כיף לו בעבודה זה כנראה מישהו שלא בדיוק מרגיש שהוא חייב ויש לו אלטרנטיבות, ולו מדומיינות.

תירוץ אחר הוא שהשלמת עם זה שזה הכי רחוק שאתה מתכן\מסוגל להגיע. הגעת להיות מפקח בכיר בארגון שקר כלשהו. נחמד ונוח לך. מפליגים לאט לפנסיה. גם לגיטימי.

עריכה - עוד תירוץ שחבר שלי משתמש בו הוא שהוא מרוויח הרבה כסף לשעה, חוסך את הרוב, ובעוד שנתיים שלוש הוא כבר לא יצטרך להתעסק בבולשיט הזה יותר. יש לו דד ליין מאוד ברור וזה עושה פלאים לרמת המוטיבציה.

3. עושים מספיק יוגה ומדיטציה כדי להשלים עם העובדה שהקיום הוא סבל וכל זה

 

[הסולידית]

@Roy_L האם שקלת בשלב מסוים לעבור למודל של עו"ד פרילנסר? לפתוח תיק עוסק מורשה ולהעניק "שירותי יעוץ משפטיים" או איך שזה לא נקרא? יש לך תכניות כאלה?

 

[משתמש מחוק]

@הסולידית
הסיפור התעסוקתי שלי ארוך ופתלתל למדי ולא אכנס אליו כרגע באריכות, אבל ניסיתי כל מיני דברים (כפי שעמדה על כך די במדויק קרן למעלה). בין השאר הייתי אכן קרוב מאוד לפתיחת עסק עצמאי עם שותף, שהשתפן ברגע האחרון וחבל מאוד. באותה תקופה היה לי ניסיון מועט מידי אבל חסכתי מספיק כדי לפתוח עסק, ולשותף בפוטנציה היה ניסיון רב ולקוחות שילכו איתו (הוא מבוגר ממני בעשור בערך ועוסק בזה עוד מימיו כעתודאי) אבל כספית היה לו בדיוק את החור שבביגלה (כי כלכלית הוא היה ממש אהבל). שנינו סבלנו קשות במקום עבודה רעיל ודכאני, והחלטנו להתפטר ולהתחיל לעבוד יחד. אני התפטרתי (הייתי מתפטר בכל מקרה), והוא כאמור השתפן למרות שכבר היינו אחרי כמה פגישות עם יועץ עסקי ותכניות מאוד קונקרטיות.
כרגע אני גם במקום השני הנחמד ביותר האפשרי מבחינה אנושית (על הראשון אספר בהזדמנות אחרת), גם מרוויח את המשכורת הגבוהה ביותר עד כה וגם עובד את שעות העבודה הסבירות ביותר (9-9.5 במקום 11 בעבר, עדיין הרבה יותר מידי). ככל שמדובר במשרדי עורכי דין, זה ללא ספק, ובפרט באזור בו אני גר, הטוב ביותר (אפס ציניות בדבריי). לקח לי גם הרבה זמן ושילוב של עבודת שטח ומזל להתקבל לכאן (המקום מבוקש ביותר) ואני לא הולך לוותר על זה בקלות.
לכאורה אין לי מה להתלונן, אבל כפי שציינתי, הבעיה כנראה אצלי. אני חושב שמרבית מקומות העבודה המאורגנים מתאפיינים בבעיות דומות, לא רק בתחום שלי (שעות ארוכות, חפירות ארוכות מול מחשב, שעמום, לחץ וכו'). כך שלהחליף מקום עבודה, או אפילו להחליף תחום, כנראה לא יהיה פתרון. האם אנסה להיות פרילנס? לא בעתיד הנראה לעין. זה לא אומר שאני לא שוקל תכניות אחרות כמובן.

 

[עמוסס]

ברוכים הבאים לעבודה הקודמת שלי:

• שיחרור גרסאות, נקבע תמיד לסופי שבוע.
• כחודשיים אחרי שהתחלתי לעבוד, מנהל הפרוייקט קרא לי לשיחה ואמר לי שהוא רואה בלוח שעות העבודה שלי המון 8:59 (יום עבודה הוא 9 שעות), שכחתי לשאול אותו כמה 9:01 הוא ראה שם.
• חצי שנה מראש, קבעו מועד לשיחרור גירסה גדולה וחשובה אצל לקוח. אף אחד לא טרח לפתוח לוח שנה ולראות שאותו תאריך בדיוק הוא ערב פסח, לא סתם ערב חג אלא ליל הסדר. מכיוון שמדובר בלקוח בחו"ל שליל הסדר ממש לא בראש מעייניו, היה בלאגן שלם לשנות את התאריך. הוא לא השתנה. אנשים ישבו לליל הסדר עם המשפחות שלהם ומיד לאחר מכן נסעו לשדה התעופה.
• אנשים היו טסים לחו“ל בידיעה שישהו שם שבוע ולבסוף הם חזרו אחרי חודש. אלה שטסו אחריהם, הביאו להם כסף ובגדים, כי הם לקחו רק לשבוע.
• מכיוון שבארץ יש לאנשים משפחה ובית לחזור אליהם, בזמן שיחרור גירסה, באופן קבוע, בין 50-90% מהעובדים היו טסים ללקוח להמשך עבודה שם. מכיוון שהמשפחה והבית נשארו בארץ, לא היה ממש למה למהר לחזור למלון, אז אנשים היו עובדים גם 24-48 שעות ולפעמים היו תופסים חדר צדדי אצל הלקוח כדי לישון שם.
• אנשים היו עובדים 9-10 שעות, ומעבר לכך מייצרים באגים. אחרי 30 שעות עבודה היו הולכים לישון ואלה שבאו אחריהם היו צריכים לתקן את הבאגים האלה ואחרי 9-10 שעות עבודה לייצר חדשים משל עצמם.
• היו 2 מנהלי פרוייקט (לשני חלקים מקבילים במערכת) ומנהל פרוייקט אחד של כל המערכת. כל פעם שמנהל הפרוייקט הראשי היה שואל את מנהל הפרוייקט שלי אם משהו מסויים כבר מוכן, הוא היה אומר לו "כן בטח הכל כבר מוכן" ואז בא אלינו לצוות בריצה כדי לצעוק עלינו למה זה לא מוכן ושצריך להכין את זה במיידי (ראו סעיף קודם וזה שלפניו).
• קביעת פגישות בשעות 20:00-21:00 בערב היו עניין שבשיגרה.
• מנהל הפרוייקט היה מתקשר מהבית שלו כדי לוודא שאנשי הצוות לא הלכו הבייתה ומתקשר לביתו של מי שכן הלך, כדי לצעוק עליו שהוא צריך אותו ולמה הוא הלך הבייתה. ברוב הפעמים אותו איש צוות גם היה צריך לחזור לעבודה.
• כאשר מנהל הפרוייקט היה מזמין אליו מישהו לשיחת "מוטיבציה", בכל פעם שהוא היה מזהה מישהו חשוב עומד בחוץ הוא היה מרים את הקול ו/או נותן מכה עם היד על השולחן.
• שבתות וחגים היו בגדר המלצה בחברה. רק אחרי המון זמן שזה קרה, הם נזכרו שלפי החוק הם צריכים לתת יום חופש על כל יום שבת שאנשים עבדו. אם אתם חושבים שזה היה רטרואקטיבי, אתם טועים.
• כשהתפטרתי, הם ציפו שאני אמשיך לעבוד שם ואפילו אבוא לחברה ביום שישי והפיצויים הוחזקו כערבון לכך. בהתחלה עוד שיתפתי פעולה אך כשהבנתי שהם הולכים למשוך את זה עוד ועוד. ויתרתי על הפיצויים.
• היייתי גר יחסית רחוק מהעבודה, ופעם הגעתי ב 21:15 הבייתה, וממש לפני הכניסה לעיר, קיבלתי טלפון שאומר לי לחזור כי יש משהו לא ברור במשהו ששלחתי. מיותר לציין שזה קרה אחרי שביררתי עם זה שקיבל, שהוא הבין. אולי הוא לא הבין ששאלתי אותו אם הוא הבין?
• באחת השהיות שלנו בחו“ל, נסענו לנמל התעופה על מנת לחזור הבייתה, סך הכל 5 אנשים. ההסעה עצרה ליד נמל התעופה והיינו צריכים עוד 2 דקות כדי להיכנס פנימה, ממש אז קיבלנו טלפון. מנהל הפרוייקט ביקש לדבר עם אחד מאיתנו. התוצאה: לארץ חזרנו רק 4 אנשים. את נמל התעופה הוא לא זכה לראות מבפנים.
• כשרק הגעתי לחברה נאמר שפעם בשנה יש דיוני שכר. בדיון השכר הראשון נאמר שאין העלאות שכר (למרות שהחברה דווקא הצליחה). בשנה השניה אמרו שמתישהו יהיה דיון אבל הוא אף פעם לא קרה. בשנה השלישית ההנהלה כבר לא התייחסה לנושא בכלל. אחרי 3 שנים (אני כבר עזבתי) הייתה העלאה של אחוזים בודדים. אחרי שאנשים נתנו את החיים שלהם (אין לי הגדרה אחרת) למקום העבודה הזה, הם קיבלו תוספת של כמה עשרות שקלים למשכורת.
• אם אתם חושבים שהמשכורות פיצו על כל מה שכתוב כאן, אתם טועים.
• גם יום חופש, לא ממש היה יום חופש, כי היינו צריכים להיות זמינים ובד“כ הם השתמשו טוב טוב בזמינות הזו.
• כאשר אח של אחד העובדים נפטר, הוא ישב שבעה. ביום השמיני הוא ישב במטוס בדרך ללקוח עם הבטחה שהוא יחזור שבוע לאחר מכן. הוא חזר אחרי שבועיים.
• ביום כיפור גם היינו צריכים להיות זמינים, מזל שלחברה לא יכלנו לנסוע.
• כשהיינו יוצאים מהעבודה ב 3 בבוקר, איילון היה פנוי לגמרי מלבד ניידת משטרה מתחת לגשר גלילות.
• כשמישהו רצה לצאת ללימודים במקביל לעבודה, אמרו לו בסדר אבל שהוא לא יוכל לרדת ל-פחות מ 80% משרה והעבודה קודמת לכל, כולל המבחנים.
• כשמישהו קיבל קידום לראש צוות, לא העלו לו את המשכורת, רק את התפקיד והאחריות.
• הייתה פעם שיצאתי ב 9 בבוקר אחרי עבודה של 24 שעות. ב 11:30 מנהל הפרוייקט התקשר אלי ושאל למה אני לא בעבודה ודרש שאגיע מיד ואם לא, הוא יפטר אותי. בדרך חזרה הבייתה כמעט עשיתי תאונה בגלל שנרדמתי על ההגה, עניתי לו שאני מעדיף להיות מפוטר מאשר נפטר. הוא לא פיטר אותי.
• למנכ"ל היה סמנכ"ל פיתוח שכולם פחדו ממנו, אז מה המנכ"ל עשה? כל דבר שרצינו, לפני שפנינו אליו היינו צריכים לפנות לסמנכ"ל. כמובן שזה סינן 90% מהרצונות שלנו עוד לפני שהעלנו אותם.
• בחוזה היה רשום וצריך היה כמובן לחתום על זה, שהעובד מתחייב ל 20% שעות נוספות. המשכורת הייתה גלובלית.
• כאשר שיבחו עובדת מצטיינת, הציון היחיד לגביה היה מספר שעות העבודה שלה בחודש האחרון. מעל 230 שעות.
• מישהי שעבדה מעל 200 שעות חודשיות, נסעה באמצע איזשהו יום לבקר את אמא שלה בבית חולים. הורידו לה חצי יום חופש.
• אנשים היו מגיעים ב 6 בבוקר למשרד, כדי לחסוך פקקי. כשהם יצאו ב 18:00, המנכ“ל היה מסתבר עליהם במבט של ”לקחתם חצי יום חופש, אה?“. בשעה 19:00-19:30 המנכ"ל היה עושה סיבוב נוכחות לראות מי "משקיע" וזה רק על פי שעת העזיבה. שכחו לבדוק מתי האנשים הגיעו.
• אנשים היו נשארים עד 23:00 בלילה ואז מגיעים למחרת ב 11 בבוקר, אלה שהגיעו ב 8-9 בבוקר לא יכלו לעבוד כי הם היו צריכים את אותם אנשים. מצד שני אלה שהגיעו ב 11 הלכו מאוחר, מה שגרם גם לאלה שהגיעו מוקדם ללכת מאוחר כי הם היו צריכים להישאר על מנת שיוכלו לעבוד עם אותם אנשים.
• בארוחת הצהריים הייתה לנו בחירה בין סנדוויץ (במגוון טעמים) לבין סלט, שאכלנו במשרד. ככה הם חסכו את זמן העובדים כי לא היינו צריכים לצאת החוצה כדי לאכול.
• הכל תמיד היה כל כך דחוף, שבסלולרי שלי שמתי את כל מספרי הטלפון של האנשים מהעבודה תחת קבוצה אחת והצילצול המזהה שלה היה סאונד של אמבולנס.

 

[mudale222]

OMG

@עמוסס , איזה זוועת עולם.. וואו... על דבר כזה עדיין לא שמעתי בימי חיי... עבדת במקרה בגיהנום תחת פיקודו של השטן???

 

[yossik]

@עמוסס , כמה זמן שרדת בג׳וב הזה? נשמע גרוע יותר מעובדי אפל בסין...
בעניין הפיצויים אין להם קייס, בית משפט לענייני עבודה יסדר לך את הפיצויים.

 

[עמוסס]

3 שנים. זה היה מקום העבודה הראשון שלי אחרי הצבא, מיד אחרי התפוצצות בועת ההיי טק אז אנחנו היינו צריכים לומר תודה שיש לנו עבודה והם פשוט ניצלו את זה. הסיבה היחידה שאפשר לומר שאין להם קייס היא "נוהג" כי לפי החוק היבש, היה להם מותר לא לשלם פיצויים אבל הבריאות הנפשית שלי הייתה חשובה לי יותר מאשר לקחת אותם לבית משפט. עברו 11+ שנים מאז, אני נהנה ממקום העבודה הנוכחי והם כבר לא ממש קיימים כך ש.... ואתה יודע, טרגדיה פלוס זמן שווה קומדיה אז היום אני מסתכל אחורה על כל זה וצוחק.

 

[עמוסס]

עבדת במקרה בגיהנום תחת פיקודו של השטן???

קרוב לכך אבל תודה שפתאום כל מקום עבודה אחר נראה מה-זה-סבבה פתאום, נכון?

 

[דרורה]

@Roy_L זה לא נשמע לי מוצלח (אם כי יחסית לעבודה הקודמת של @עמוסס זה גן עדן..) אז מה אם זה משרד "מבוקש"
מה לגבי הורדה במשרה ? עבודה 4 ימים בשבוע ? יש עו"ד שעושים זאת.
ומה יקרה אם לא תעשה את השעות שלפיהם אתה נמדד?
לטעמי מוטב להרוויח פחות מלהיות עבד ואם אתה טוב ירצו אותך גם עם פחות שעות.
לחלופין לקחת תיקים פרטיים פה ושם ומשם לצאת לדרך..
מקצוע בעייתי בחרת לך...

("בואנ'ה, אתה לא מאמין כמה עבודה יש לי, אתמול יצאתי מפה בתשע מאות אלף בלילה והיום אני פה ממינוס חמישים בבוקר, ועוד לא הספקתי חצי ממה שיש לי").

יצא לי להכיר כאלה..

 

[הדס]

לי אין משהו כזה מורכב. סתם, לא סובלת שאומרים לי מה לעשות.

 

[משתמש מחוק]

@Roy_L
מה לגבי הורדה במשרה ? עבודה 4 ימים בשבוע ? יש עו"ד שעושים זאת.
ומה יקרה אם לא תעשה את השעות שלפיהם אתה נמדד?
לטעמי מוטב להרוויח פחות מלהיות עבד ואם אתה טוב ירצו אותך גם עם פחות שעות.
לחלופין לקחת תיקים פרטיים פה ושם ומשם לצאת לדרך..
מקצוע בעייתי בחרת לך...

לא אפשרי לצערי בשלב זה. זה מקצוע של "הכל או כלום". צריך כל הזמן לתת למעסיק את ההרגשה כאילו אתה עוד רעב. מי שמבקש לעבוד פחות, ימצא את עצמו חיש מהר מחוץ לדלת גם אם לא מיד. האפשרות היחידה לעשות זאת היא להיות חשוב או ותיק מספיק (אני ממש עוד לא שם).
מקצוע בעייתי? You have no idea...

 

[GentleGiant]

עוד תירוץ שחבר שלי משתמש בו הוא שהוא מרוויח הרבה כסף לשעה, חוסך את הרוב, ובעוד שנתיים שלוש הוא כבר לא יצטרך להתעסק בבולשיט הזה יותר. יש לו דד ליין מאוד ברור וזה עושה פלאים לרמת המוטיבציה.

זה התירוץ שלי.

אני מחזיק במחשב בעבודה קובץ אקסל שהוא סוג של טבלת ייאוש סולידית - יש שם חישוב של כמות הכסף שאחסוך אם אעבוד עוד X שנים ולכמה זמן הכסף יספיק כפונקציה של התשואה ורמת ההוצאות. לפי החישובים, ואם לא יהיו הפתעות, הפרישה אפשרית תוך כמה שנים (עוד לפני חלק מהזקנים אצלנו, שחלקם מפנטזים על הפרישה בעצמם). ברגעים קשים אני בוהה קצת בקובץ וזה עוזר.
מובן שאין בקובץ שמות לעמודות והכנסתי בו חישובים לא קשורים כדי לטשטש את ייעודו...

 

[טל51]

ברוכים הבאים לעבודה הקודמת שלי:

• שיחרור גרסאות, נקבע תמיד לסופי שבוע.
• כחודשיים אחרי שהתחלתי לעבוד, מנהל הפרוייקט קרא לי לשיחה ואמר לי שהוא רואה בלוח שעות העבודה שלי המון 8:59 (יום עבודה הוא 9 שעות), שכחתי לשאול אותו כמה 9:01 הוא ראה שם.
• חצי שנה מראש, קבעו מועד לשיחרור גירסה גדולה וחשובה אצל לקוח. אף אחד לא טרח לפתוח לוח שנה ולראות שאותו תאריך בדיוק הוא ערב פסח, לא סתם ערב חג אלא ליל הסדר. מכיוון שמדובר בלקוח בחו"ל שליל הסדר ממש לא בראש מעייניו, היה בלאגן שלם לשנות את התאריך. הוא לא השתנה. אנשים ישבו לליל הסדר עם המשפחות שלהם ומיד לאחר מכן נסעו לשדה התעופה.
• אנשים היו טסים לחו“ל בידיעה שישהו שם שבוע ולבסוף הם חזרו אחרי חודש. אלה שטסו אחריהם, הביאו להם כסף ובגדים, כי הם לקחו רק לשבוע.
• מכיוון שבארץ יש לאנשים משפחה ובית לחזור אליהם, בזמן שיחרור גירסה, באופן קבוע, בין 50-90% מהעובדים היו טסים ללקוח להמשך עבודה שם. מכיוון שהמשפחה והבית נשארו בארץ, לא היה ממש למה למהר לחזור למלון, אז אנשים היו עובדים גם 24-48 שעות ולפעמים היו תופסים חדר צדדי אצל הלקוח כדי לישון שם.
• אנשים היו עובדים 9-10 שעות, ומעבר לכך מייצרים באגים. אחרי 30 שעות עבודה היו הולכים לישון ואלה שבאו אחריהם היו צריכים לתקן את הבאגים האלה ואחרי 9-10 שעות עבודה לייצר חדשים משל עצמם.
• היו 2 מנהלי פרוייקט (לשני חלקים מקבילים במערכת) ומנהל פרוייקט אחד של כל המערכת. כל פעם שמנהל הפרוייקט הראשי היה שואל את מנהל הפרוייקט שלי אם משהו מסויים כבר מוכן, הוא היה אומר לו "כן בטח הכל כבר מוכן" ואז בא אלינו לצוות בריצה כדי לצעוק עלינו למה זה לא מוכן ושצריך להכין את זה במיידי (ראו סעיף קודם וזה שלפניו).
• קביעת פגישות בשעות 20:00-21:00 בערב היו עניין שבשיגרה.
• מנהל הפרוייקט היה מתקשר מהבית שלו כדי לוודא שאנשי הצוות לא הלכו הבייתה ומתקשר לביתו של מי שכן הלך, כדי לצעוק עליו שהוא צריך אותו ולמה הוא הלך הבייתה. ברוב הפעמים אותו איש צוות גם היה צריך לחזור לעבודה.
• כאשר מנהל הפרוייקט היה מזמין אליו מישהו לשיחת "מוטיבציה", בכל פעם שהוא היה מזהה מישהו חשוב עומד בחוץ הוא היה מרים את הקול ו/או נותן מכה עם היד על השולחן.
• שבתות וחגים היו בגדר המלצה בחברה. רק אחרי המון זמן שזה קרה, הם נזכרו שלפי החוק הם צריכים לתת יום חופש על כל יום שבת שאנשים עבדו. אם אתם חושבים שזה היה רטרואקטיבי, אתם טועים.
• כשהתפטרתי, הם ציפו שאני אמשיך לעבוד שם ואפילו אבוא לחברה ביום שישי והפיצויים הוחזקו כערבון לכך. בהתחלה עוד שיתפתי פעולה אך כשהבנתי שהם הולכים למשוך את זה עוד ועוד. ויתרתי על הפיצויים.
• היייתי גר יחסית רחוק מהעבודה, ופעם הגעתי ב 21:15 הבייתה, וממש לפני הכניסה לעיר, קיבלתי טלפון שאומר לי לחזור כי יש משהו לא ברור במשהו ששלחתי. מיותר לציין שזה קרה אחרי שביררתי עם זה שקיבל, שהוא הבין. אולי הוא לא הבין ששאלתי אותו אם הוא הבין?
• באחת השהיות שלנו בחו“ל, נסענו לנמל התעופה על מנת לחזור הבייתה, סך הכל 5 אנשים. ההסעה עצרה ליד נמל התעופה והיינו צריכים עוד 2 דקות כדי להיכנס פנימה, ממש אז קיבלנו טלפון. מנהל הפרוייקט ביקש לדבר עם אחד מאיתנו. התוצאה: לארץ חזרנו רק 4 אנשים. את נמל התעופה הוא לא זכה לראות מבפנים.
• כשרק הגעתי לחברה נאמר שפעם בשנה יש דיוני שכר. בדיון השכר הראשון נאמר שאין העלאות שכר (למרות שהחברה דווקא הצליחה). בשנה השניה אמרו שמתישהו יהיה דיון אבל הוא אף פעם לא קרה. בשנה השלישית ההנהלה כבר לא התייחסה לנושא בכלל. אחרי 3 שנים (אני כבר עזבתי) הייתה העלאה של אחוזים בודדים. אחרי שאנשים נתנו את החיים שלהם (אין לי הגדרה אחרת) למקום העבודה הזה, הם קיבלו תוספת של כמה עשרות שקלים למשכורת.
• אם אתם חושבים שהמשכורות פיצו על כל מה שכתוב כאן, אתם טועים.
• גם יום חופש, לא ממש היה יום חופש, כי היינו צריכים להיות זמינים ובד“כ הם השתמשו טוב טוב בזמינות הזו.
• כאשר אח של אחד העובדים נפטר, הוא ישב שבעה. ביום השמיני הוא ישב במטוס בדרך ללקוח עם הבטחה שהוא יחזור שבוע לאחר מכן. הוא חזר אחרי שבועיים.
• ביום כיפור גם היינו צריכים להיות זמינים, מזל שלחברה לא יכלנו לנסוע.
• כשהיינו יוצאים מהעבודה ב 3 בבוקר, איילון היה פנוי לגמרי מלבד ניידת משטרה מתחת לגשר גלילות.
• כשמישהו רצה לצאת ללימודים במקביל לעבודה, אמרו לו בסדר אבל שהוא לא יוכל לרדת ל-פחות מ 80% משרה והעבודה קודמת לכל, כולל המבחנים.
• כשמישהו קיבל קידום לראש צוות, לא העלו לו את המשכורת, רק את התפקיד והאחריות.
• הייתה פעם שיצאתי ב 9 בבוקר אחרי עבודה של 24 שעות. ב 11:30 מנהל הפרוייקט התקשר אלי ושאל למה אני לא בעבודה ודרש שאגיע מיד ואם לא, הוא יפטר אותי. בדרך חזרה הבייתה כמעט עשיתי תאונה בגלל שנרדמתי על ההגה, עניתי לו שאני מעדיף להיות מפוטר מאשר נפטר. הוא לא פיטר אותי.
• למנכ"ל היה סמנכ"ל פיתוח שכולם פחדו ממנו, אז מה המנכ"ל עשה? כל דבר שרצינו, לפני שפנינו אליו היינו צריכים לפנות לסמנכ"ל. כמובן שזה סינן 90% מהרצונות שלנו עוד לפני שהעלנו אותם.
• בחוזה היה רשום וצריך היה כמובן לחתום על זה, שהעובד מתחייב ל 20% שעות נוספות. המשכורת הייתה גלובלית.
• כאשר שיבחו עובדת מצטיינת, הציון היחיד לגביה היה מספר שעות העבודה שלה בחודש האחרון. מעל 230 שעות.
• מישהי שעבדה מעל 200 שעות חודשיות, נסעה באמצע איזשהו יום לבקר את אמא שלה בבית חולים. הורידו לה חצי יום חופש.
• אנשים היו מגיעים ב 6 בבוקר למשרד, כדי לחסוך פקקי. כשהם יצאו ב 18:00, המנכ“ל היה מסתבר עליהם במבט של ”לקחתם חצי יום חופש, אה?“. בשעה 19:00-19:30 המנכ"ל היה עושה סיבוב נוכחות לראות מי "משקיע" וזה רק על פי שעת העזיבה. שכחו לבדוק מתי האנשים הגיעו.
• אנשים היו נשארים עד 23:00 בלילה ואז מגיעים למחרת ב 11 בבוקר, אלה שהגיעו ב 8-9 בבוקר לא יכלו לעבוד כי הם היו צריכים את אותם אנשים. מצד שני אלה שהגיעו ב 11 הלכו מאוחר, מה שגרם גם לאלה שהגיעו מוקדם ללכת מאוחר כי הם היו צריכים להישאר על מנת שיוכלו לעבוד עם אותם אנשים.
• בארוחת הצהריים הייתה לנו בחירה בין סנדוויץ (במגוון טעמים) לבין סלט, שאכלנו במשרד. ככה הם חסכו את זמן העובדים כי לא היינו צריכים לצאת החוצה כדי לאכול.
• הכל תמיד היה כל כך דחוף, שבסלולרי שלי שמתי את כל מספרי הטלפון של האנשים מהעבודה תחת קבוצה אחת והצילצול המזהה שלה היה סאונד של אמבולנס.

השם ישמור.... זה כל כך נורא שזה כבר מזכיר לי את השירות הצבאי בגולני

 

[אורי]

רציתי לכתוב שאני שונא את הפוליטיקה הארגונית, אבל אחרי הפוסט של @עמוסס נראה לי שאוריד את הראש ולא אתלונן...

 

[c881]

@עמוסס תהיה בריא.
חשבתי שאני קורא תאור של משרה "אמא".

וכן...
ההבדל בין "סיוט" ל-"חוויה" זה שבוע.

נ.ב.
אני זוכר מישהו שביקר פרסומת של חברת חומרה שביום שבת השרת נפל והקפיצו את העובד מרכיבת שטח עם דיסק בתיק לבוא לתקן את השרת.

אותו מבקר, טען שהוא מעדיף לעבוד עם חברה בעלת יותר מ-2 עובדים שצריכה להקפיץ עובד ביום חופש, מעדיף לשלם עוד כמה שקלים ושהחברה תחזיק עובד בכוננות ולא תקפיץ עובדים.

 

[c881]

@עמוסס אם DEBUGGING הוא שלב הוצאת הבאגים מתכנית...
שלב ה-PROGRAMING הוא שלב הכנסת הבאגים לתכנית?