איך אתם אנשים לא דחיינים, חיים?
ויותר מעניין אותי, יש אנשים שחוו את זה ויצאו מזה? מרגיש שאני חי ככה כבר מאז גיל 15 וקשה לי לשנות, אבל מאמין שזה הזמן לטפל בתכונה הנוראית הזו.
לא ממש חשבתי להגיב, עד ששאלת את השאלה בצורה הזו ואז חשתי כי ייתכן ותצמח תועלת מתשובתי.
ברמה הפרקטית, כל אחד פועל לפי היומנים והתזכורות שלו - אני מצוי ברמה די "חולנית" לדעת מכריי, מפוצץ בתזכורות Push, תזכורות יומיומיות גם לדברים שאינן מטלות, רוטינות רובוטיות וכו', ויכול לומר שרק כעת, כשניצלתי את כל החלונות של טודואיסט, גוגל קיפ, תזכורות בקלנדאר, אפליקציית התזכורות בטלפון ו"פתקים" של אייפון - אני מתחיל להרגיש מיצוי, ואני אכן מזדהה איתך בתחושה שהצלחתי ליצור מנגנון אישי יצירתי וממשי לניהול חיי, כפי שאתה מעיד שאתה חש.
ההבדל הוא, שאצלי הדברים האלו גם באים לידי ביטוי מעשי ואילו אצלך הקרקע הוכשרה רק מבחינה תיאורטית.
ה"הישג" הוא רק במובן הזה שהצלחת ליצור מנגנון יצירתי כלשהו.
איך אני חי כאיש לא דחיין? לא יודע אם התשובה תפתיע אותך, אבל אני שואל את אותה השאלה ובאותה רמת פליאה לפחות על אנשים שיכולים לחיות עם דחיינות או ללא מערכת של אוטומציות, תזכורות ורשימות.
ואולי בזה צריך להתמקד - איך אתה חי?
בחודשים שבהם בעבודתי הייתי נדרש לבצע מספר דברים מרכזיים שיש לי את כל החודש לבצע אותם - הייתי בד"כ משלים את הכל כבר ביום הראשון.
התשובה לאיך אני חי טמונה בגוף שאלתך והודעתך - איך אפשר לחיות כשצל מרחף לך מעל הראש?
תהיה זו מטלה אקדמית או עבודה ארגונית.
אם בכל זאת אנסה להניא אותך מהדחיינות:
1. נסה ליהנות מאבדן הדחיינות - נסה לראות את השלמת המשימות כיעד.
בניגוד לסטריאוטיפ הדמות הקלאסית המאורגנת של סדרות הקומדיה (ממוניקה ועד קלייר) - סדר לא מעניק לי איזשהו אסקפיזם ממהומת החיים (לפחות לא כמטרה ראשונית), אלא שאני נהנה לראות איך מקום שהיה מבולגן כרגע נראה מסודר,
ולא רק זה - אתה מרגיש יעיל יותר.
זה תחושות שנדמות בעיניי כ"כ אנושיות וטבעיות שקשה לי להבין איך הן לא מתעוררות אצל אחרים.
2. כשאני מקבל משימות - אני תמיד מתחיל מהכבד ביותר אל הקל.
3. תמיד תחשוב על כך שברגע שאתה מסיים, אתה יכול להיות
חופשי באמת - וכאן אני מתקשה מאוד. כי נראה שאתה מבין את הנקודה הזאת, אבל זה עדיין לא מעורר בך את הדחף המוחלט להתנער מכל בדל של דחיינות.
הדבר הזה מרתק אותי, שהרי כאשר התובנה הזאת עולה בראשי
יצר ההישרדות פועל באופן אוטומטי ואני עושה כל שאל ידי לסלק את ה
איום.
מדובר באיום על החופש שלך, על השלווה שלך - איך אתה יכול לספוג את זה?
אני לא חושב שבכלל יש לי את האופציה לנהוג שלא בדחיינות - כי אני פשוט ממילא לא אוכל ליהנות באמת כשאני יודע שיש מטלות שממתינות לי לאותו היום.
4. אולי תנסה לייצר שלבי דד-ליין למטלות שלך? כשעבדתי במשרד שעסק בתיקים מורכבים, הרבה פעמים אפילו הגשת מסמך אחד שנועד להגשה בעוד כשלושה חודשים, היה צריך להיות בעוד שבוע אצל השותף הבכיר.
מבחינת עורך הדין, המועד שקבע ביהמ"ש כלל לא מעניין - שכן המועד מבחינתו הוא הגשת המסמך בתוך שבוע.
לצערי, במקרה שלך לא נראה שאפשר לייצר גורם חיצוני שבאמת יפעיל עליך לחץ כזה שבאמת תרגיש מחויב לו, אבל אולי יש באפשרותך לקבוע ביומן שעד ליום X צריך לבצע Y, או לפחות שלב אחד של Y.
המקרה היחידי שבו נתקלתי בדחיינות מחופשת הוא באקדמיה - שנאתי את הלימודים ולעיתים קרובות לא ידעתי איך לבצע את המטלות (מסיבות שונות שלא כ"כ חשוב להיכנס אליהן בנושא זה), אך כאן כבר לא מדובר בדחיינות כי אם במצב שבו אתה Clueless, וגם עם זה יש דרך להתמודד אם כי הדרך היא קשה הרבה יותר.
לפי הודעתך אני מבין שאתה לא נמצא במצב הזה, שאז הייתי רק מחדד ואומר שהדבר אינו נובע מדחיינות אלא מהיעדרו של ארגז כלים.
