שינוי מגדר בכיתה ב'

[אליהו]

אני לא בטוח שהבנת את השאלה שלי, או שאולי לא הבנתי את התשובה שלך.

התכוונתי לשאול מה בפועל מורה עושה שמנרמל או לא מנרמל?
* לבקש שיפנו שיתייחסו לילדה בתור ילדה ולא ילד?
* להקריא את הסיפור ההוא?
* לשלוח מכתב ליידע על זה להורים?

אם לא, אז מה עוד המורה עושה שאתה מתנגד לו, בסיטואציה שיש ילדה שעוברת התאמה מגדרית בכיתה? (ולהבנתי אתה גם מסכים שלא צריך להציק לה, גם אם מפריע לך שהיא עברה שינוי מגדרי).

המורה צריך לטפל בזה שלא יהיה מריבות ולומר לילדים לא לעצבן אחד את השני ואם מישהו רוצה שיקראו לו בשם אחר אז תקראו בשם אחר. אבל לא לעשות מזה אירוע מרגש ולא לעשות מזה נושא, אלא במקרה שיש חוסר כבוד של ילדים מסוימים לילד מסוים אז לטפל בזה בדיוק כמו כל התנהגות שלא הולמת.

 

[Delver]

הוא יכול לבקש בנימוס שיתחשבו בו כי קשה לו. לגבי החוק של פטור מתור, אי אפשר להתחיל לבדוק בכל תור בקופת חולים כמה קשה לכל אחד ולכן קבעו גיל מסויים כחתך, למרות שברור שיש גם בני 30 שקשה להם ובני 85 שאין להם שום בעיה להמתין.
בנושא של דיספוריה מגדרית החלק החשוב לא דורש שום הקרבה מהאחר - לא לוותר על מקום באוטובוס או בתור, אלא רק לכבד את איך שהאדם רואה את עצמו. רק צריך להתרגל, כמו לקרוא לאדם בשם חדש שהוא בחר לעצמו.

אני (כרגע) עדיין לא מדבר על הטבות בחוק, למרות שאני בטוח שעוד כמה שנים יהיה גם דיבור על זה כמו למשל נקודות זיכוי ממס לטרנסים לפי המגדר ולא לפי המין הביולוגי או גיל פרישה, זה כבר קרה בשוויץ.

לבקש בנימוס ללא צורך בהקרבה כלשהי מתוך ציפיה לכבוד בסיסי מהסביבה תמיד אפשר ואני בעד, אבל זה לא המקרה המתואר כאן (שליחת מכתבים מטעם הנהלת בית הספר זה קצת מעבר לכך).
אני אחדד את השאלה - אם אדם מזדהה כקשיש (ואף נושא שלט שמצהיר על גילו המחשבתי, כדי שאף אחד לא יצטרך לנחש), האם יש ציפיה שהאנשים מסביב יתנו לו קדימות בתור ארוך? לא כעניין חוקי, אלא כעניין חברתי המבטא כבוד כלפי הבחירות שלו כאדם?

כשאישה תהיה חלשה מדי פיזית כדי לעמוד באוטובוס אני אתן לה גם לשבת (קורה לפעמים, בעיקר לנשים בהריון). אם לא אז לא...

אני בעד שהיחס שלנו לפרטים יהיה ענייני

נפלא, אז אתה אומר בעצם שצריך להיות קריטריון פיסי ואובייקטיבי ברור שלפיו החברה הסובבת צריכה לשפוט האם להתייחס שונה או לא - ספציפית לגבי פינוי מקום באוטובוס הקריטריון הרלוונטי הוא האם האדם "נראה חלש" - אני מסכים.
עכשיו נחזור לילדה הטרנסית בכיתה ב' - אובייקטיבית, מדובר בזכר ביולוגי שלובש שמלה, איפה בדיוק הסיבה הפיסית האובייקטיבית בגינה יש להקצות לה את שירותי הבנות על פני שירותי הבנים?

 

[גרהם]

אני אחדד את השאלה - אם אדם מזדהה כקשיש (ואף נושא שלט שמצהיר על גילו המחשבתי, כדי שאף אחד לא יצטרך לנחש), האם יש ציפיה שהאנשים מסביב יתנו לו קדימות בתור ארוך? לא כעניין חוקי, אלא כעניין חברתי המבטא כבוד כלפי הבחירות שלו כאדם

אם מדובר בתופעה עם רקע ביולוגי והאדם מזדהה כך על אף שהוא נרדף כל חייו, אז כנראה זה אותנטי. במקרה שתואר כאן לא ביקשו לקצר תור כלשהו, רק לפנות לאדם בהתאם להרגשתו. למה זה כל כך מקומם?

 

[yotamd]

נפלא, אז אתה אומר בעצם שצריך להיות קריטריון פיסי ואובייקטיבי ברור שלפיו החברה הסובבת צריכה לשפוט האם להתייחס שונה או לא

לא הבנת אותי נכון. אני אומר שלגבי מקום ישיבה באוטובוס קריטריון ההתייחסות צריך להיות פיזי. זה לא אומר שבכל דבר בעולם מה שפיזי הוא קובע.

למשל, הקריטריון שלי אם להקשיב למישהו שנותן לי עצות רפואיות זה: אם הוא למד רפואה והתמחה בנושא ששאלתי אותו לגביו. זה לא פיזי בכלל.

למשל 2, הקריטריון של אם לפנות למישהו בלשון זכר או נקבה זה: אם הוא מעדיף שאפנה אליו בזכר או בנקבה.
למה דווקא זה? כי ככה העולם סביבי נעים יותר לכמה שיותר אנשים.

המורה צריך לטפל בזה שלא יהיה מריבות ולומר לילדים לא לעצבן אחד את השני ואם מישהו רוצה שיקראו לו בשם אחר אז תקראו בשם אחר. אבל לא לעשות מזה אירוע מרגש ולא לעשות מזה נושא, אלא במקרה שיש חוסר כבוד של ילדים מסוימים לילד מסוים אז לטפל בזה בדיוק כמו כל התנהגות שלא הולמת.

תראה, מה שלא תעשה, הילדה שעוברת את השינוי תרגיש שזה מרגש מבחינתה, מהסיבות הברורות.
"נושא" זה בכל מקרה יהיה בכיתה, לא משנה אם המורה לא תגיד על זה מילה. כי כנראה שזאת הפעם הראשונה שרוב הילדים נתקלים בילדה שעוברת שינוי מגדרי. אז לי זה נראה דווקא כמו הדבר הבריא לעשות שהמורה תתווך את זה לילדים עם איזה סיפור או משהו.

מעבר לזה... נראה לי שאף אחד לא דורש מעבר לזה. אז אני אסיק שההתנגדות שהבעת היא ממילא תיאורטית.

 

[Delver]

אם מדובר בתופעה עם רקע ביולוגי והאדם מזדהה כך על אף שהוא נרדף כל חייו, אז כנראה זה אותנטי. במקרה שתואר כאן לא ביקשו לקצר תור כלשהו, רק לפנות לאדם בהתאם להרגשתו. למה זה כל כך מקומם?

כי זה לא *רק* מה שביקשו.
עם הבקשה לשינוי השם ואופן הפניה יש גם בקשות של שימוש בשירותים אחרים וכמובן גם התגייסות של המערכת לנרמול העניין, ללא התייעצות עם ההורים האם הם מסכימים לכך או לא.

בהקבלה, זה כמו שיהיה יום עיון עם רב מחב"ד בכיתה ב' או טיול לבית הכנסת הקרוב בלי לשאול את ההורים האם זה מקובל עליהם או לא, גם אם כולם בסוף יגידו שזה בסדר.

אם כל הדרישה הייתה ברמה הפרטית של שינוי שם ואופן פניה, לא היה פה שום עניין.

 

[Delver]

לא הבנת אותי נכון. אני אומר שלגבי מקום ישיבה באוטובוס קריטריון ההתייחסות צריך להיות פיזי. זה לא אומר שבכל דבר בעולם מה שפיזי הוא קובע.

אוקי, האם התחושה הפנימית שלי היא קריטריון מספק כדי לאפשר לי להשתמש בשירותי הנשים, בהיותי זכר ביולוגי?

 

[גרהם]

כי זה לא *רק* מה שביקשו.
עם הבקשה לשינוי השם ואופן הפניה יש גם בקשות של שימוש בשירותים אחרים וכמובן גם התגייסות של המערכת לנרמול העניין, ללא התייעצות עם ההורים האם הם מסכימים לכך או לא.

בהקבלה, זה כמו שיהיה יום עיון עם רב מחב"ד בכיתה ב' או טיול לבית הכנסת הקרוב בלי לשאול את ההורים האם זה מקובל עליהם או לא, גם אם כולם בסוף יגידו שזה בסדר.

אם כל הדרישה הייתה ברמה הפרטית של שינוי שם ואופן פניה, לא היה פה שום עניין.

אני מבין שנושא השירותים יוצר עניין רב, אז בוא נניח שמשתמשים בשירותי המורים או כל פתרון אחר. עם כל הכבוד לשירותים, העיקר זה כן צורת הפניה.
התגייסות המערכת לסיוע לתלמידה שעוברת תהליך קשה ראויה בעיני. הסיוע הזה לא פוגע באף אחד ולא עניינו של אף הורה.
אגב , כל ילדיי הלכו לבית כנסת עם נציג חב"ד במסגרת יום הלימודים בבית ספר ממלכתי ואף אחד לא עשה על זה דיון עם ההורים.

אבל אפשר לסכם- אם כל מה שבית הספר מבקש הוא לכבד את צורת הפניה שמבקשת התלמידה אז זה לגיטימי?

 

[Delver]

אבל אפשר לסכם- אם כל מה שבית הספר מבקש הוא לכבד את צורת הפניה שמבקשת התלמידה אז זה לגיטימי?

בעיני, כן.

 

[אליהו]

תראה, מה שלא תעשה, הילדה שעוברת את השינוי תרגיש שזה מרגש מבחינתה, מהסיבות הברורות.
"נושא" זה בכל מקרה יהיה בכיתה, לא משנה אם המורה לא תגיד על זה מילה. כי כנראה שזאת הפעם הראשונה שרוב הילדים נתקלים בילדה שעוברת שינוי מגדרי. אז לי זה נראה דווקא כמו הדבר הבריא לעשות שהמורה תתווך את זה לילדים עם איזה סיפור או משהו.

מעבר לזה... נראה לי שאף אחד לא דורש מעבר לזה. אז אני אסיק שההתנגדות שהבעת היא ממילא תיאורטית.

לי זה נראה קצת שאתה מנסה לא להבין, ואם אני צודק אז אין לי סיכוי שתבין אותי.

אני אנסה שוב, ההבדל בין אם זה סיפור לבד, לבין מצב שהמורה עושה תהליך מכוון שהילד התקבל כנורמלי, זה הבדל גדול.

ואני ימחיש, ברגע שהמורה יספר סיפור ויהפוך את זה כתהליך מרגש שעובר כאן אחד מהתלמידים, הגיוני שהוא יצליח להפוך את זה לנורמלי, ברמה כזאת או אחרת, אבל אם הוא לא התערב ברור שיש סיכוי יותר גבוה שהילדים יראו את זה כמשהו שונה ולא הנורמלי החדש.

אם אתה חושב שאין הבדל בין אם הממסד נותן לזה מקום רשמי לבין אם הוא לא מתייחס, אז גם אתה צריך פחות להתעקש על ההשתתפות המרגשת של המוסד החינוכי בתהליך המרגש.

 

[גרהם]

בעיני, כן.

ובעיני זה גם האיזון הנכון היום בישראל.
לא נכון להתעלם אבל גם לא נכון לעשות פסטיבל ו "נרגשים לספר". אין טעם ליפות את המציאות בה הילדה תחווה קשיים רבים בשל השינוי עצמו וקשיים נוספים בגלל ילדים ומבוגרים שיטרחו להדגיש בפניה עד כמה היא "לא נורמלית". תפקידו של בית הספר הוא לספק סביבה בטוחה רגשית ופיזית כמו לכל ילד ובפרט לילד שחווה קושי.

 

[nicepo1]

אתה ממשיך לדבר על בעיות שאולי קיימות במקומות אחרים ולא רלוונטיות למציאות הישראלית.

לא אישי, אבל כשמישהו מתעקש לדון במה שאולי יקרה עוד עשר שנים ולא לדון בעיה שקיימת היום באותו נושא בדיוק, אני חושד במניעיו ועד כמה הוא מחוייב לשמירה על זכויות המיעוט.

זה כבר הפך ללופ, אתה לא מוכן להתייחס לשום טענה בקשר לאידאולוגיה והיישום שלה בחברה

בו נסכים שצריך לכבד את אותו ילד ולפעול לפי המתווה של הנהלת בית הספר ולגנות כול אלימות כלפיו(ועדיף אפילו אלימות באופן כללי)גם במידה ואנחנו לא מסכימים לדרך הטיפול.

מה הלאה? עכשיו מותר לדון במהות.
מותר לנו לדון בשאלה על שיעור המגדר לילדים? למה אתה לא יכול לענות על שאלה בסיסית כזאת
ושאלות רלבנטיות אחרות שקשורות לתופעה וההשפעה שלה על החברה שאתה מתעלם מהם במופגן וכנראה מסווג כ"חוסר קבלה של החלש"

וכן מותר לנו גם לדון במה שקורה בארצות אחרות שבהם המצב כבר מתקדם בהרבה בתחום מבארץ,זה בהחלט רלוונטי לדיון שהפך לדיון כללי יותר ומבחנתי גם מתייחס לעתידו בעולם ובארץ.

 

[גרהם]

מותר לנו לדון בשאלה על שיעור המגדר לילדים? למה אתה לא יכול לענות על שאלה בסיסית כזאת

כי אין לי מושג מה זה ומה התכנים. שלושת ילדיי לא למדו מעולם את המקצוע הזה.

וכן מותר לנו גם לדון במה

לא "גם", אלא "רק".
מגוחך בעיני לדון על קבוצה שחבריה לא מתקבלים לעבודה ולא מצליחים לשכור דירה בהקשר של איום עתידי על האנושות.
מה שאתה קורא "מהות", אחרים כאן מפרשים כדרכים חדשות להפלות בתעסוקה, בביטוח רפואי ועוד ותירוץ למה חשוב להדגיש בפני אנשים שהם "לא נורמלים". כשההצעות האלו יעברו מהעולם יהיה אפשר לדבר על מהות שכלל לא רלוונטית לחיים בישראל.

 

[yotamd]

אוקי, האם התחושה הפנימית שלי היא קריטריון מספק כדי לאפשר לי להשתמש בשירותי הנשים, בהיותי זכר ביולוגי?

התשובה הקצרה היא כן. התשובה הארוכה מורכבת.

אני חושב שבאופן עקרוני מי שמרגישה שהיא אישה ונולדה במין הלא נכון, יכולה לקבל רשות להכנס לשירותי נשים, ושהנורמה של "מי יכולה להכנס לשירותי נשים" צריכה להיות תלויה בקריטריון חברתי ולאו דווקא פיזי. לפני שתענה, ברור לי שצריך למנוע אפשרות לנצל את זה לרעה, אבל אפשר לעשות זאת גם בלי לתת לא קטגורי. וגם, לא דובר פה - זה נכון גם לשירותי גברים.

אני כן אגיד שאם זה באמת מטריד חלק ניכר מהנשים במוסד, אפשר כנראה למצוא פתרון שיספק את כולם. אני בספק אם זה משהו כל כך מהותי, והעיקר הוא ביחס שהטרנס או הטרנסית מקבלים מהחברה, ומהמוסד.

לי זה נראה קצת שאתה מנסה לא להבין, ואם אני צודק אז אין לי סיכוי שתבין אותי.

האמת חשדתי שאני מבין, אבל שאלתי בפירוט כי לא רציתי לעוות את מה שאתה אומר.

ברגע שהמורה יספר סיפור ויהפוך את זה כתהליך מרגש שעובר כאן אחד מהתלמידים, הגיוני שהוא יצליח להפוך את זה לנורמלי, ברמה כזאת או אחרת, אבל אם הוא לא התערב ברור שיש סיכוי יותר גבוה שהילדים יראו את זה כמשהו שונה ולא הנורמלי החדש.

מה שאני טוען הוא שההבדל בין הגישות ממילא זניח. בניגוד לנאמר, אף אחד במקרים המדוברים לא מנסה למכור לילדים בכיתה שכדאי לעשות התאמה מגדרית. הם כן מנסים להמחיש שאם הם מרגישים ככה אז בית הספר והתלמידים שלו יקבלו אותם. האמירה שזה "מרגש" וכו' אולי משקפת את מה שהילדה מרגישה. וברור לי למה בשעה הזאת הילדה תרגיש שהיא במרכז תשומת הלב (ואולי היא תהנה מזה, אולי זה דווקא יביך אותה - תלוי באופי שלה כנראה).
לא נראה שיהיו לזה השפעות ארוכות טווח, בטח ששיעור על מגדר לא יגרום לדיספוריה מגדרית. אני חושב שזה דווקא חיובי שילדים נחשפים בגיל צעיר לסיטואציה שבה צריך לקבל את השונה ממך, ולא לומדים על זה רק בתיאוריה, בכיתה הומוגנית.

 

[McMurphy]

אשמח אם תסביר לי מהי "האג'נדה עצמה" שמפריעה להבדיל מ"עצם הקיום". הבנתי שיש נושא של חשיפת הנושא לילדים, ומה מעבר לזה?
בכל מקרה, עצם ה"הסכמה" לעצם הקיום כבר מראה את גבולות הגזרה. במדינה דמוקרטית אדם לא צריך אישור לעצם הקיום שלו והדיון בקשר למיעוטים מדבר על שיוויון הזדמנויות ואפלייה.

כפיית האג׳נדה, היא החיוב שלי לפעול לפי האג׳נדה הזו. אישה יכולה להחליט שהיא גבר. אני יכול להיות מנומס ולכבד את הרצון שלה שיתייחסו אליה כגבר ולפנות אליה כך. אם מחייבים אותי לקבל את האג׳נדה הזו, שהיא גבר לכל דבר ועניין (ולא רק אישה שמאמינה ומרגישה שהיא גבר הלכוד בגוף אישה) ומחייבים אותי להתייחס אליה כגבר לכל דבר ועניין, למשל לתת לה גישה לשירותי הגברים, זו כפיית אג׳נדה.

 

[אליהו]

בניגוד לנאמר, אף אחד במקרים המדוברים לא מנסה למכור לילדים בכיתה שכדאי לעשות התאמה מגדרית

לא אמרתי ולא חשבתי כזה דבר. כתבתי שהנרמול גורם למצטרפים חדשים, אבל ברור שהמוסד החינוכי לא מנסה למכור לילדים שכדאי לעשות שינוי.

לא נראה שיהיו לזה השפעות ארוכות טווח, בטח ששיעור על מגדר לא יגרום לדיספוריה מגדרית. אני חושב שזה דווקא חיובי שילדים נחשפים בגיל צעיר לסיטואציה שבה צריך לקבל את השונה ממך, ולא לומדים על זה רק בתיאוריה, בכיתה הומוגנית.

אני חושב שאתה מסתכל על שיעור בנושאים האלו כשיעור טוב לחיים, אבל לדעתי אתה מפספס משהו גדול, אתה חושב שזה בסך הכול תוספת חינוך על קבלת האחר, לדעתי אם זה היה תחום שהיית חושש ממנו, לא היית אומר דבר כזה.

אז צריך לחלק את זה לשני שאלות
שאלה ראשונה בהנחה ששיעור על מגדר בגיל צעיר גורם ליותר אנשים לעשות שינוי זהות, האם זה סיבה מבחינתך לא לעשות את זה?
שאלה שניה האם לעשות שינוי זהות לדעתך זה דבר שיש בו סיכון גבוה לבריאות הנפש?

אני חושב שהתשובה על השאלות זה שהשיעור בטווח הארוך יגרום ליותר אנשים לעשות שינוי זהות ואני חושב שזה דבר שעושה נזק לבריאות הנפש ולכן אני נגד, אני חושב שכנראה אנחנו חלוקים בשאלות הנ"ל

 

[איש ירח]

אוקי, האם התחושה הפנימית שלי היא קריטריון מספק כדי לאפשר לי להשתמש בשירותי הנשים, בהיותי זכר ביולוגי?

או להיות בכלא נשים?
עכשיו, משהו מחליט שלתחושתו הוא זקן מאד. זקן בהרבה מגילו הבילוגי. הוא אפילו משתמש במחשבון מתאים ומוכיח את זה. האם מעכשיו הוא יקבל קצבת זקנה? או להיפך, אם אדם מבוגר מרגיש צעיר ואנרגטי לגילו, האם הוא יכול להשאר בעבודה שלו ולא לצאת לפנסיה?

 

[yotamd]

שאלה ראשונה בהנחה ששיעור על מגדר בגיל צעיר גורם ליותר אנשים לעשות שינוי זהות, האם זה סיבה מבחינתך לא לעשות את זה?

שאלה גדולה. התשובה היא שזה תלוי בשני דברים:
1. האם אלה שהחליטו לעשות התאמה מגדרית היו בסדר קודם, ורק אחרי השיעור עלו בהם תחושות של דיספוריה מגדרית? או שמלכתחילה הם הרגישו תחושת דיספוריה מגדרית ורק אחרי השיעור למדו לתת לה שם?
2. במנותק מהשאלה הנ"ל - עד כמה ההשפעה משמעותית?

ברור שאם ההשפעה היא משמעותית ושהשיעור גורם לילדים להרגיש דיספוריה מגדרית כנראה צריך לתווך להם את זה בצורה אחרת.

אבל המציאות היא לדעתי שההשפעה היא ממילא לא גדולה, ושאם זה השפיע על מישהו, סביר שזה יותר בקטע של לשקף מה הוא כבר מרגיש, מאשר לשכנע אותו שככה הוא צריך להרגיש. כמו שאמרת, כנראה שאנחנו חלוקים. ימים יגידו.

שאלה שניה האם לעשות שינוי זהות לדעתך זה דבר שיש בו סיכון גבוה לבריאות הנפש?

ממה שאני מבין, וכנראה ששנינו לא מומחים לבריאות הנפש, התחושה של חוסר התאמה בין המגדר שלך למין שלך ולמגדר שהחברה תופסת אותך היא גורם סיכון לבריאות הנפש. להבנתי, התאמה מגדרית (של איך שהחברה מתייחסת לפרט), דווקא משפרת את זה רוב הזמן.

אני יכול להיות מנומס ולכבד את הרצון שלה שיתייחסו אליה כגבר ולפנות אליה כך. אם מחייבים אותי לקבל את האג׳נדה הזו, שהיא גבר לכל דבר ועניין

ונניח שאנחנו קולגות, ואתה מתעקש לפנות אלי בלשון נקבה, למרות שנולדתי זכר ואני מזדהה כגבר. אז אם יפטרו אותך על זה, אני גם כפיתי עליך את האג'נדה שלי? או שעכשיו סתם התנהגת בצורה ילדותית?

 

[איניגו מונטויה]

בניגוד לנאמר, אף אחד במקרים המדוברים לא מנסה למכור לילדים בכיתה שכדאי לעשות התאמה מגדרית. הם כן מנסים להמחיש שאם הם מרגישים ככה אז בית הספר והתלמידים שלו יקבלו אותם. האמירה שזה "מרגש" וכו' אולי משקפת את מה שהילדה מרגישה. וברור לי למה בשעה הזאת הילדה תרגיש שהיא במרכז תשומת הלב (ואולי היא תהנה מזה, אולי זה דווקא יביך אותה - תלוי באופי שלה כנראה).
לא נראה שיהיו לזה השפעות ארוכות טווח, בטח ששיעור על מגדר לא יגרום לדיספוריה מגדרית.

התייחסתי כבר למעלה לגבי השלכות שליליות אפשריות של חינוך כזה על קבוצת המיעוט עצמה, אבל גם לגבי קבוצת הרוב -

אני חושב שאתה ממעיט בערכה של השפעה תרבותית.
ברגע שמקדמים ערך כלשהו (דרך שיעורים במערכת החינוך, דרך סרטים, סדרות ועוד) -
אין לי ספק שיש לזה השפעה, אפילו אם במציאות זה לא ממש "מרגש" אלא קיימים קשיים.
לפעמים הציפייה התרבותית קובעת את האמונות של האדם יותר מאשר המציאות עצמה.

קח למשל את המיתוס של אהבה ממבט ראשון. כל אדם מכיר זוגות מאושרים שלא אהבו ממבט ראשון, ועדיין יש אחוזים מסוימים של כאלו שמצפים לזה בדייטים, ופוסלים אם לא מקבלים את זה. אדם לא תמיד יאמר לעצמו "אולי המציאות מלמדת אותי לבנות אהבה בהדרגה ולא בבת אחת", אלא "עדיין לא פגשתי את האחת שאיתה יהיה ניצוץ מיידי".
דוגמא פחות חיובית היא היחס ליהודים בקרב אוכלוסיות אנטישמיות. ההיכרות עם היהודי לא בהכרח משנה את הדעות הקדומות - יש אנשים שלא יאמרו "היהודים שפגשתי מוכיחים לי שהטענות נגד יהודים אינן נכונות", אלא "היהודי הספציפי הזה דווקא אחלה. הלוואי שכל היהודים היו כמוהו".

גם במקרה שלנו -
ייתכן שאחוזים מסוימים של כאלו שנמצאים על הגדר בתקופות מסוימות, ואולי באופן טבעי היו גדלים להיות סיסג'נדרים (משתמש בזה כי אסור לומר "רגילים"),
יימשכו ליחס המרגש ויוצא הדופן שהמיעוטים "אמורים" לקבל לפי הציפייה התרבותית.

נ.ב. מעניין שמצד אחד קיימת טענה שקידום ענייני מין ומגדר לא ישפיע על אחרים שאינם שייכים לקבוצות המיעוט,
ומנגד קיימת טענה שבתקופות עבר, היו הרבה פחות מיעוטים כאלו בגלל הלחץ של החברה כנגדם.
ציפיות חברתיות משפיעות או לא משפיעות?

 

[אליהו]

ברור שאם ההשפעה היא משמעותית ושהשיעור גורם לילדים להרגיש דיספוריה מגדרית כנראה צריך לתווך להם את זה בצורה אחרת.

אבל המציאות היא לדעתי שההשפעה היא ממילא לא גדולה, ושאם זה השפיע על מישהו, סביר שזה יותר בקטע של לשקף מה הוא כבר מרגיש, מאשר לשכנע אותו שככה הוא צריך להרגיש. כמו שאמרת, כנראה שאנחנו חלוקים. ימים יגידו.

אז החילוקים בינינו שאני חושב שאחוזים גבוהים מהציבור לא ברור לו הזהות מגיל ילדות, ולכן לדעתי במשך הזמן יכול להיווצר בלבול ומחשבה שאולי אני משהו אחר, ואולי זה הפתרון לכל הבעיות שיש לי, ולכן אני חושב שזה נזק. אתה בשונה ממני חושב שזה לא כך. ולכן שאני חושב שזה נזק חמור, ממילא לדעתי אסור לתת לזה לקרוא, ולומר ימים יגידו.

ממה שאני מבין, וכנראה ששנינו לא מומחים לבריאות הנפש, התחושה של חוסר התאמה בין המגדר שלך למין שלך ולמגדר שהחברה תופסת אותך היא גורם סיכון לבריאות הנפש. להבנתי, התאמה מגדרית (של איך שהחברה מתייחסת לפרט), דווקא משפרת את זה רוב הזמן.

שוב בגלל שאני מאמין שזה יוסיף גם מצטרפים חדשים שבלי זה לא היה להם בעיה אמיתית בזהות, לכן אני חושב שזה יוסיף בעיות קשות לבריאות הנפש ולכן אני נגד.

 

[איניגו מונטויה]

אם כל הדרישה הייתה ברמה הפרטית של שינוי שם ואופן פניה, לא היה פה שום עניין.

+1

רואים את זה כמעט בכל ההודעות של הצד השמרן כאן בשרשור.
אפילו בהודעה הפותחת:

ילד החליט שהוא בעצם ילדה , והילד בעצם בכיתה ב' (גיל 7).
קיבלנו מייל מהמורה , היא והצוות כל כך מתרגשים מהשינוי אותו עובר הילד ומתגייסים לקרוא לו בשם של ילדה ולפנות אליו בלשון נקבה.

נראה שלפותח השרשור מפריעים שני דברים:
1. הילד החליט ולא גורמי מקצוע
(אין לי דרך לדעת אם זה נכון, אבל כנראה שזה היה הרושם שהתקבל מאופן ההצגה של המקרה ע"י בית הספר או ההורים).

2. המורה והצוות "כל כך מתרגשים".
לא "מוכנים לעזור", לא "רוצים להתחשב" אלא "כל כך מתרגשים".
כלומר - אין כאן קבלה אלא *קידום*.

זה תואם גם את הרושם האישי שלי מצריכה של תרבות נוכחית.
לרוב כשדמות מחליטה על שינוי מגדר או משיכה מינית, יש מוזיקה מרגשת, מחיאות כפיים מסביב, ויחס יוצא דופן מהסביבה.
קיים גם קידום של תכנים חינוכיים בעניין, ועוד המון דוגמאות של תמיכה אקטיבית במגזר הציבורי (גם בישראל).

כשמתעורר דיון בנושא, אז אלו שמתנגדים ל*קידום* של התרבות הזו מואשמים (לפעמים באופן מרומז) בכך שאינם תומכים ב*קבלה* של המיעוט.
חבל שקשה לנהל דיון ענייני, כי יש לי הרגשה שהקידום הזה פוגע גם במיעוטים עצמם (שלא לדבר על הרוב).