שאלה עקרונית [האם אנשים שנהנים מהעבודה הם עכברים במרוץ]

[Delta]

מצב היפותטי:
אדם עובד למחייתו כשכיר (נוגד את האידיאולוגיה של רבים כאן)
עם זאת, הוא אשכרה נהנה מהעבודה שלו.

הייתם מחשיבים אותו כעוד עכבר במירוץ האין סופי?
שכן אמנם הוא זקוק למשכורת, אך הוא חש סיפוק והנאה מהעבודה שלו.

 

[Yevgeny]

הייתי אומר שדעתי לא משנה, ומה שחשוב זה איך אותו אדם מרגיש בעצמו לגבי המצב

אדם עובד למחייתו כשכיר (נוגד את האידיאולוגיה של רבים כאן)

הגישה של רבים כאן היא להגיע לעצמאות כלכלית - מה עושים משם והלאה, זה שונה מאדם לאדם.
תעיף מבט בשרשור הזה למשל: http://www.hasolidit.com/kehila/threads/מה-המטרה-שלכם-בחיים.707/

 

[doc29]

מצב היפותטי:
אדם עובד למחייתו כשכיר (נוגד את האידיאולוגיה של רבים כאן)
עם זאת, הוא אשכרה נהנה מהעבודה שלו.

הייתם מחשיבים אותו כעוד עכבר במירוץ האין סופי?
שכן אמנם הוא זקוק למשכורת, אך הוא חש סיפוק והנאה מהעבודה שלו.

תאורטית כן, פרקטית לא. ועל זה נאמר: מי שמתפרנס ממה שהוא אוהב לא צריך לעבוד יום אחד בחייו...

 

[אורי]

שאלת העצמאות הכלכלית איננה קשורה במידת הסיפוק או ההנאה ששכיר שואב מעבודתו. היא קשורה בתלות המבנית של אותו אדם או אישה במקור הכנסה יחיד בו הוא מוכר את זמנו תמורת שכר על מנת לממן את עלות המחייה שלו.

החתירה לעצמאות כלכלית היא השאיפה לצמצם את התלות הזו עד לביטולה המוחלט. עכשיו הדיון מתפצל לעשרות תתי דיונים, שאלות, והעדפות על חיסכון והשקעה, פיתוח ערוצי הכנסה שונים, השקעה פאסיבית ואקטיבית ועוד ועוד תלי תלים של אסטרטגיות וטקטיקות.

כאשר שכיר שאוהב את עבודתו וישיג גם עצמאות כלכלית, הוא יוצר ממוזמן להמשיך ולעבוד בה, אולם הוא יעשה זאת כי הוא רוצה, לא במובן של הנאה מהעיסוק, אלא מהחירות הכלכלית שהוא לא חייב לעשות זאת. גם אז אותו אדם יגלה, אולי שהוא מעדיף לעבוד בחצי משרה, או לוותר על תחומי אחריות בעבודה מהם הוא פחות נהנה, או שלא אכפת לו מקידום, בונוסים ופוליטיקה משרדית, והוא פשוט יכול להיות מהנדס, למשל, ולא ראש צוות, או מנהל, או שעות נוספות בערב כי צריך לממן משהו לא צפוי.

זה גם נכון, כמובן, לעובדה שהן אנשים הן מצבים משתנים. היום הכל דבש ועוד עשר שנים זה ימאס או יעייף. היום נהדר ומחר בוס חדש שממרר את החיים. היום הכל מצויין וחס וחלילה עוד עשור אותו עובד ירצה להקדיש זמן לסיעוד הורים מזדקנים, ילד עם צרכים מיוחדים, שכן ערירי ניצול שואה ביניהם נוצר קשר אישי. והס מלהזכיר שאתה אולי אוהב את עבודתך, אבל אולי מחרתיים תפוטר... בקיצור, דברים קורים בחיים ולא לעולם חוסן.

ואולי היא תגלה שכאשר העבודה האהובה לא באמת הכרחית מבחינה כלכלית, באמת יש דברים אחרים שהיא מעדיפה לעשות עם זמנה.

 

[Homer]

להיות שכיר זה לא בהכרח רע. כמו שכתבו למעלה, אם אתה אוהב את העבודה שלך אין בעיה שתמשיך. יש לי הרגשה שהרבה בפורום הזה לא כי הם רוצים לעבוד קשה כמה שנים ואז לצאת לפנסיה מוקדמת אלא כי הם רוצים לחסוך מספיק כסף בשביל שאם הם ירצו לצאת לפנסיה הם יוכלו לעשות את זה.
גם אם אתה לא אוהב את העבודה שלך אבל היא נוחה לך ונותנת לך זמן פנוי אין בזה פסול בעיני. פעם ראיתי סרט תיעודי על חברי באגודת מנזה. אגודה של אנשים עם IQ מאוד גבוה. אחד המרואיינים עבד בתור דוור. שאלו אותו "עם השכל שלך יכולת להיות הרבה יותר מדוור, למה אתה לא מחליף מקצוע" והוא ענה:"כי אני מסיים לעבוד בשעה עשר בבוקר ויש לי את כל היום לקרוא ספרים".

 

[Yellow]

אני חושבת שזה עניין של איפה מציבים את הגבול.
אני למשל באמת נהנית מהמקצוע שלי, וליטרלי יש ימים שהעבודה הייתה מייצרת אצלי תחושה של אושר.
אם בערב, מדי ערב, לאורך זמן, אני באה הביתה מהעבודה חסרת אנרגיות ונזרקת על הספה כמו זומבי עם לשון משורבבת אז דפנטלי אני עכבר במירוץ.
אם אני מגיעה הביתה בשעה סבירה, יש לי תחושת סיפוק ושביעות רצון, ועדיין יש בי אנרגיות כייפיות לקבוע עם חברה, להתנדב, לקרוא ספר, ללכת להצגה וכד' אז אני לא עכבר.
השאלה מבחינתי מי מסובב את הגלגל והאם זה בקצב שנוח לי וטוב לי. (דיסקליימר: יש לראות במשפט זה מטאפורה בלבד ולא קריאה חלילה להתעללות בעכברים).

 

[הנועזת]

נניח כי מדובר בעסק יעיל ורווחי.
שכיר בהגדרה מייצר ערך שהוא גבוה משכרו, שכן אחרת לא היה מועסק.
העובדה שהמעסיק מרוויח על גבו העמל של השכיר, מייצרת עבור הראשון יתרון מובנה כלכלי, וחסרון מובנה לשני.
בנוסף, צרכי העסק המשתנים, מייצרים רמת שבירות גבוהה עבור השכיר, המהווה חסרון פסיכולוגי.
היתרון העיקרי הפסיכולוגי של השכיר, היא האחריות. השאלה היא עד כמה אדם זה או אחר מוכן לקחת אחריות על חייו הכלכליים,
ועד כמה הוא סומך על עצמו.

ג.נ. עצמאית.

 

[breezblock]

אני לכאורה עכבר במרוץ לפי רוב הפרמטרים.
גם שכיר, גם עצמאי - עובד ברוב שעות העירות.
השגרה שלי נוקשה - שעון מעורר, פיזורים בגנים, עבודה, איסופים מהגנים, משחקים-ארוחות-מקלחות-השכבות, פיפי ולישון.
כשבא לי להתפנק - סביר שזו תהייה "חופשה סינטטית" ואני לעולם לא אבחל במסעדה טובה.
אבל - זה מבחירה.
חייתי עשור שלם כפרפר חופשי, ראיתי עולם, לא עבדתי, לא היה לי שקל על התחת, היה לי טוב.. מציתי.
רציתי יותר משמעות, והמשמעות הזאת באה מבחינתי בצורה של קריירה ומשפחה.
אוהב את העבודה שלי, אוהב את המשפחה שלי. כרגע יציאה מהשגרה לא חסרה לי.
כן הקפדתי למצוא מעסיק טוב נחמד ומבין. סביבה העבודה שלי מורכבת מאנשים אינטילגנטיים ונחמדים. את עבודות הפרילנס אני בוחר בפינצטה כך שהן באמת תהיינה מעניינות, מעשירות ומקדמות.
אני לא אגיד שאין ימים שבהם אני נגמר מול חדשות ערוץ 10 על הספה, אבל סה"כ אני במקום טוב כרגע ואני מאושר.
אין בי פחד להתפטר מהעבודה, עשיתי את זה לפני שלוש שנים עם תינוק קטן ובלי שהיה לי איזה פלאן בי או אפילו את מה שמכנים פה פאק-יו מאני.
התפטרתי, נחתי, התאוששתי, ואז חיפשתי עבודה חדשה.
חופש אמיתי הוא לא לפחד.

 

[גרהם]

העובדה שהמעסיק מרוויח על גבו העמל של השכיר, מייצרת עבור הראשון יתרון מובנה כלכלי, וחסרון מובנה לשני.

קצת קלישאתי. רוב מי שכותב כאן הוא המעסיק של המנכלים של החברות הגדולות בעולם, ואני בספק רב אם הם רואים בנו כמי שמרוויחים על גבם העמל.
היתרון של השכיר הוא הבטחון הכלכלי היחסי, בעוד העצמאי מושפע הרבה יותר מתנודות שונות בעסק ובסביבתו (החל מרמת המדינה ועד רמת הסביבה הכלכלית הקרובה).
אגב, יש לא מעט עצמאים שהגיעו לעצמאות לא כי הם סומכים על עצמם, אלא פשוט מחוסר ברירה. כשהאלטרנטיבה כשכיר לא קורצת, קל יותר להסתכן כעצמאי, מאשר כשמציעים לך עובדה בטוחה ושכר גבוה כשכיר (אלא אם אתה יזם בדם, ומעטים הם כאלו).

 

[דרורה]

מזכיר את הסיפור של הדייג שרק רוצה לדוג..

והתשובה לשאלה העקרונית היא
האם היית עובד גם לו זכית בלוטו?

 

[הנועזת]

במילים אחרות, להיות שכיר זה אומר:
1- על כל שקל שמרוויח השכיר, המעסיק שלך מרוויח שקל+איקס, אחרת תפוטר. זוהי הפקעה על פי הסכם העסקה, של ההנאה מהרווח העסקי, מיידי השכיר.
2- זכותו של המעסיק לפטר את השכיר כמעט בכל רגע נתון. זוהי הפקעת הזכות ליציבות כלכלית על פי הסכם העסקה (שבירות).

לא כל אחד יכל להיות עצמאי

נכון, אז מה? זה לא רלבנטי.

גרהם, post: 10793, member: 711"]אגב, יש לא מעט עצמאים שהגיעו לעצמאות לא כי הם סומכים על עצמם, אלא פשוט מחוסר ברירה.[/QUOTE]
גם זה נכון...אבל זה לא משנה את משוואת הכדאיות.

חופש אמיתי הוא לא לפחד.

לא מסכימה תחושת חופש, יכולה גם להיות מדומה.

 

[breezblock]

@דרורה - מה זה חופש מדומה?

דבר שני.. ההסתכלות שלך על שכירים לא נכונה.
בתור עצמי ושכיר, אני יכול להתחייב לך שהעבודה שאני עושה כשכיר - פשוטה יותר. אני לא צריך להתעסק בשיווק - העבודה פשוט מחכה לי על השולחן.
אני לא צריך להתעסק במו"מ והצעות מחיר. אני לא צריך להתעסק בגבייה - המשכורת נכנסת כל חודש.
העבודה שלי היא טכנית נטו ואני פטור מכל הטרדות של ניהול עסק.
אם אני רוצה לצאת לחופש, או חולה - פשוט מודיע לבוס. הוא לא יפטר אותי, מקסימום אם יהיה משהו דחוף אני אדריך קולגה בטלפון.
כעצמאי אם לא אתן שירות ואעמוד בדד-ליינים - לקוחות מסויימים ימלקו לי את הראש.

אז בזכות זה שאני עובד כשכיר ויש לי הכנסה קבועה ואחידה, אני יכול להרשות לעצמי להיות עצמאי מאוד בררן.

 

[הנועזת]

@breezblock , לא דרורה...סנופי

חופש מדומה?

לא מאחלת לא לך ולא לאף אחד מחלה ממושכת, פיטורין או לחילופין גירושין, פטירה וכו'...אבל לצערי זה חלק מהחיים.
השבירות המסתתרת מאחוריי "החופש" לבחור בלהיות שכיר, מגלה את פניה הלא סימפטיות במצבי קצה.
אגב גם בלהיות עצמאי, יש רמות של חופש.
קיים הבדל בין מי שהעסק שלו מתקיים, גם אם הרגל שלו שבורה, לבין זה שהוא בעל מקצוע, שבלעדיו העסק מושבת.

 

[breezblock]

@סנופי - סליחה.
לא צריך לאחל. היינו שם. זה נוראי. זה לא שבר אותנו. גם בתוך משבר יש דריך להתנהל. עם או בלי יתרה בבנק.
"שבירות" זה מושג שאני לא מבין באופן שמשתמשים בו פה.
פה בבלוג קושרים אותה ליתרה בבנק. לדעתי שבירות/אי שבירות היא מצב מנטלי.
אתה יכול להיות חסר כל - ועדיין להיות "בלתי שביר" ולהפך. בעיני הכל נובע מתחושת הפחד.

לא שאני מזלזל בעתודות כלכליות, חלילה.
אני עובד, וחוסך ומשקיע.. אבל זו ממש לא חזות הכל.

 

[גרהם]

@סנופי על כל שקל ששכיר מרוויח, המעסיק מרוויח שקל פלוס איקס בהסתברות מסויימת ומפסיד בהסתברות מסויימת וגם תוצאות אחרות אפשריות (ובכל מקרה חשוב לזכור שבשביל האיקס גם העצמאי צריך לעבוד בשיווק וכו'). אגב, גם על שקל שמרוויח עצמאי יש בדרך כלל מישהו אחר שמרוויח שקל פלוס איקס (למעט במכירה לצרכן סופי), אבל אני לא רואה למה השאלה איפה אתה נמצא בשרשרת הפקת הערך משפיעה על כדאיות הבחירה אם להיות שכיר, עצמאי, ספק לצרכן סופי או לעסק אחר.

 

[Yellow]

אני חושבת שהנקודה המהותית שמוחמצת בשלב זה של הדיון היא שלהיות שכיר או עצמאי זה לא ערך מוחלט אלא תלוי אישיות ואופי.
לכן אני לא חושבת שאפשר לדבר על חסרונות אבסולוטיים ויתרונות אבסולוטיים כי מה שחיסרון עבור טיפוס x יהיה יתרון עבור טיפוס y וכד'.
זה בערך כמו לשאול האם צללית ירוקה או חומה מתאימה לאפר עיניים (התשובה היא שזה תלוי בכמה דברים).
מי שבאישיות שלו מתאים לו להיות עצמאי יתמודד כנראה עם כל הקשיים והתלאות.
מי שבאישיות שלו מתאים לו להיות שכיר יתמודד עם כל האתגרים.
האישיות היא זו שגם לדעתי גוזרת את ההנאה או אי הנאה מרמות החופש השונות בכל סטטוס.

 

[איש(3718)]

נניח כי מדובר בעסק יעיל ורווחי.
שכיר בהגדרה מייצר ערך שהוא גבוה משכרו, שכן אחרת לא היה מועסק.
העובדה שהמעסיק מרוויח על גבו העמל של השכיר, מייצרת עבור הראשון יתרון מובנה כלכלי, וחסרון מובנה לשני.
בנוסף, צרכי העסק המשתנים, מייצרים רמת שבירות גבוהה עבור השכיר, המהווה חסרון פסיכולוגי.
היתרון העיקרי הפסיכולוגי של השכיר, היא האחריות. השאלה היא עד כמה אדם זה או אחר מוכן לקחת אחריות על חייו הכלכליים,
ועד כמה הוא סומך על עצמו.

ג.נ. עצמאית.

אם תשלמי על כל מוצר לפי הערך שלו עבורך אז על כל ליטר מים וכיכר לחם שאת קונה היית צריכה לתת את כל רכושך עלי אדמות, כי הם מצילים אותך מגוויעה ברעב.

בפועל, את משלמת לפי עלות השולית של יצור הלחם והמים תוך לקיחה בחשבון של עלויות מוצרים תחליפיים.

כך גם המעסיק, הוא משלם לפי עלויות המחיה במדינה תוך לקיחה בחשבון של עלות מציאת עובד חליפי.

 

[הסולידית]

הוא אשכרה נהנה מהעבודה שלו

מה להערכתך שיעור השכירים מכלל האוכלוסיה בעלי ותק של 10+ שנים ויותר שעונים על ההגדרה הזו?

 

[קפבלנקה]

אם אתה בוחר, אתה פחות עכבר, כי מעכבר מעבדה נשללת כמעט לחלוטין זכות הבחירה, והאפשרויות היחידות שברשותו גרועות כולן.
אפשר אולי להגיד שככל שאתה יותר חופשי אתה פחות עכבר מעבדה. מה תבחר לעשות עם החופש שלך - עניינך הפרטי. אחד יעבוד יומם ולילה, שני יקרא וילמד ויפתח מיומנויות, שלישי יבהה בקיר ויפתור חידות זן, רביעי יקדיש חייו לסיוע לזולת, חמישי יחיה חיים נהנתניים למדי, וכן הלאה. השאלה היא אם הכוח בידיים שלך או שכל המשחק כפוי.

 

[Homer]

מה להערכתך שיעור השכירים מכלל האוכלוסיה בעלי ותק של 10+ שנים ויותר שעונים על ההגדרה הזו?

להערכתי שיעור די גבוה, בסביבות ה-50% או 60%. לא ערכתי סקר, אבל זה פחות או יותר המדגם המייצג בקרב החברים שלי. זה מאוד תלוי בהגדרת התפקיד שלך ואם אתה עושה משהו שאתה נהנה ממנו או לחילופין אתה עובד מתוך תחושת שליחות..