העיצה העיקרית שלי היא לא לחשוב על זה במונחים של בחירה הרת גורל לכל החיים.
החיים עם ילדים מאוד דינאמיים.
הצרכים שלהם ממך כהורה מאוד משתנים מדי כמה שנים.
פעוט צריך הרבה נוכחות פיסית.
ילד בגיל בית ספר כבר צריך פחות נוכחות פיסית אבל יותר נוכחות רגשית וחינוכית.
ילד יותר גדול כבר צריך בעיקר כסף
(סתם...)
אני חושבת שכן כדאי להשאיר לעצמך אופציות פתוחות לעתיד, ולא לסגור דלתות הרמטית. כי הם יגדלו תוך כמה שנים ואולי את כבר תרצי דברים אחרים, וגם הם יצטרכו ממך דברים אחרים, שיכולת ההשתכרות שלך היא חלק מהיכולת שלך להעניק להם את זה. תינוק ופעוט לא צריך כלום ממך, רק נוכחות חום ואהבה, נכון. ילד יותר גדול? לפעמים צריך קלינאית תקשורת (כמה מאות שקלים לפגישה), יישור שיניים (אלפי שקלים), שיעורי נגינה אם יש לו כשרון ואהבה לזה (עולה ההרבה יותר מחוגים רגילים, כי בעצם מדובר בשיעורים פרטיים + צריך להחליף כלי כל כמה שנים ככל שהם גדלים).. כשיהיה לך ילד בן 10 פתאום היכולת להעניק לו שיעורי כינור ויישור שיניים תהיה יותר משמעותית מלהיות איתו בבית כל היום, אז חשוב לשמור על רלוונטיות לשוק העבודה ו/או יכולת השתכרות עצמאית. זה גם חשוב בעידן שלנו, שבו כל זוג שלישי מתגרש, ואשה שמכניסה את עצמה לתלות כלכלית מוחלטת בבן זוגה עלולה למצוא את עצמה בבעיה רצינית ביום מן הימים.
יש לי שני ילדים, בני 10 ו-7. עברתי כל מיני גלגולים בשילוב ילדים/קריירה שלי עד היום. בגדול, אפשר לומר שבאותה נקודת זמן אני אכן לא מצליחה ששניהם יהיו עיקריים אצלי במקביל: לכן אני מחלקת את זה לתקופות. כמה שנים שאני יותר שם וכמה שנים שאני יותר כאן, וזה מתחלף מדי כמה שנים. בעלי עושה את אותו הדבר רק בהיפוך פאזה. בקיצור, אנחנו בבית/בקריירה בתורות
דווקא כשילדיי היו תינוקות חזרתי לעבודה בריצה, כי הטיפול הוא מאוד תובעני, ומאוד טכני, די משעמם איתם ולא סבלתי להיות בבית.
החל מגיל 4-5 בערך התחלתי ההפך, להרגיש שאני מפסידה אותם. הורדתי הילוך בעבודה, והפכתי להיות עצמאית (אני מפתחת תוכנה). הרבה כסף לא הרווחתי, כי שוק הפרילנס בתוכנה בארץ הוא לא מציאה, אבל זה כן מאפשר לך לשמור על רלוונטיות מקצועית, להתעדכן בטכנולוגיות ובעצם לשמור את האופציה לחזור בכל רגע שתרצי או תהיי חייבת.
אחר כך שוב חזרתי לעבוד באופן אינטנסיבי - הפעם לא כי רציתי, אלא כי היו אילוצים כלכליים (גם הבעל המפרנס יכול לפעמים להכנס לתקופה של אבטלה או בעיות אחרות: מהבחינה הזאת זה שוב בעייתי למשפחה, לוותר לצמיתות על הגיבוי החשוב הזה של של משכורת נוספת) - אז עבדתי כשכירה עוד כמה שנים. עכשיו אני שוב עצמאית, ויותר עם הילדים אחרי הצהריים, ונהנית מהאיזון הזה כרגע: אבל כן מקפידה לשמור על האופציות שלי פתוחות, כי החיים דינאמיים, צרכי המשפחה משתנים, וחשוב לנהל את זה לא רק מהלב, ע״ע ״אני מרגישה שהיעוד שלי להקדיש את עצמי לילידם״, אלא גם מהראש.
