אם כל אישה שמתנפנף שערה
תלתלים, פסים או אילו פאה,
מסיחה דעתו של חכם בר-דעה,
אם כל בת החושפת קצה יד
או קרסולה חלילה מציץ מבעד לבד,
מביאה החכם לידי מחשבה לא צנועה,
אם כאמור "קול אישה בערווה"
ולשמוע מפיה קטע זימרה,
עלול להסיט מפלפולי הגמרא,
אם ילדה המהלכת על מדרכה,
עם קוקו זהוב וחצאית חסודה,
מפריעה לאברך להתרכז בשאילתא,
אז- יואיל כבודו באחורי האוטו לשבת,
לא להשתהות על המדרכה אלא למהר לבית הכנסת,
וכדי שפריצות לא יראה- ליתר ביטחון, שילבש רעלה- זה הפתרון!
ואוסיף ואומר - אם כל אלה מסיחים את דעתו של אברך מתורה
נשאלת השאלה מה חוזקה של אותה אמונה שכל בדל יד או רגל חשופה גורמים למחשבתו לנדוד לדבר תועבה
אם את כול אמונות העולם תסדר בשורה,
ולפי חופש בחירה תקבע מי לפני רעותהּ,
לו כך תעשה אז ודאי לא תופתע
שאת היהדות תמצא בראשהּ.
כי מכול אמונות העולם, מסתבר,
בין אלו שחושבות אותך לאוטומט פחות או יותר,
ביהדות הבחירה היא שלך,
בידך הוא הטוב, בידך הוא הרע.
אך לו תעבור ברחוב ביום בהיר,
ולצידך דוכן לממכר אוכל מהיר,
ואם לאפך ריחו ייתמר,
תגלה שלפניך ארוחה - כך פיך סובר.
כי מחלקים רבים מורכבת נפשך,
בחלקם לא תשלוט, חלקם בבחירתך,
וביהדות בחכמה עשו סייג עבורך,
התרחק מהרע - ככול יכולתך.
ואת האברך הורו חז"ל,
שלראות אישה לא צנועה - כצלם בהיכל,
היכל מחשבתו, שנותרה תמה,
ולא הושחתה ולא דיממה.
אז אם אישה ערומה בבית כנסת בעינך תועבה,
עבורו גם ירך ברחוב מונעת מצווה,
המצווה להיות בטוב ולסור מרע,
ורע?! רע הוא שאותו
יביא לדבר תועבה.
קרדיט: אני.
הבהרה: ראשהּ הכוונה איפשהו בראשהּ, לאו דווקא הראשונה. אין בידי את הסבלנות לתקן.