GentleGiant
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 15/2/15
- הודעות
- 77
- דירוג
- 104
שלום לכולם,
אני רוצה להעלות כאן נושא משפחתי שמטריד אותי. אשמח לשמוע את הדעות של חברי הפורום.
קרובת משפחה שלי, אישה בת כמעט 64 ללא ילדים (שבמובנים מסויימים רואה בי בן שלה), נמצאת במצב כלכלי רע מאד.
המצב הנוכחי הוא שהיא רגע לפני גיל הפרישה ועם חובות של כ-200 אלף ש"ח. כל זה למרות שהיא עבדה כל חייה, עם הכנסה לא רעה, ולא הייתה צריכה לכלכל משפחה. הסיבה העיקרית למצבה היא בזבוז חסר הבחנה על מוצרי צריכה שהיא לא צריכה (היא הייתה קורבן של החברות הסלולריות שדחפו לה במשך שנים טבלטים, מחשבים נייד וסמרטפונים הכי חדשים כשהיא בקושי יודעת לתפעל מחשב. סתם לדוגמה).
במשך רוב השנים היא הסתירה את מצבה הכלכלי (למרות שהיה ברור שיש שם בעיות) אבל לפני כמה חודשים היא שיתפה אותי בפרטים והבנתי עד כמה חמור המצב. הפניתי אותה לפעמונים, היא יצרה איתם קשר אבל לא המשיכה בתהליך, בעיקר בגלל הקושי הנפשי העצום בהתמודדות עם הבעיה.
החלטתי לפני כמה שבועות לנסות לעזור בעצמי. ישבנו יחד על ההוצאות, ההכנסות וההלוואות שלה. קבענו תוכנית פעולה במספר שלבים - תיעוד הוצאות, בירור לגבי מצב קופות הגמל והחסכונות הפנסיוניים, פניה לבנק בבקשה להוריד את הריבית על ההלוואה (היא משלמת כיום 13 אחוז), וקיצוץ מיידי בהוצאות לא חיוניות (מנוי להוט, מנוי למפעל הפיס, מנקה, ועוד...). הסברתי לה עד כמה חמור מצבה וגרמתי לה להבין שנדרשת פעולה דחופה. אפילו חשנו אופטימיות מסויימת - למרבה המזל היא יכולה להמשיך לעבוד בעבודה הנוכחית שלה למרות גיל הפרישה, ההכנסה שלה גבוהה ועם פעולה אחראית ומסודרת תוך זמן לא רב היא תוכל לצאת מהחובות ולפרוש.
לצערי הרב האופטימיות הייתה מוקדמת. מאז שישבנו היא ביצעה חלק קטן מהמשימות שלה - ישבה עם הבנק והם מאד שמחו שהיא מנסה להשתקם כלכלית (אבל את הריבית הם לא הורידו), ניסתה לתעד הוצאות, ניסתה להוציא קצת פחות בקניות בסופר, אבל למעשה התקדמה מעט מאד. היא אומרת שההתמודדות קשה לה מאד נפשית אבל היא מאמינה שהיא על דרך המלך ושלאט לאט הדברים יסתדרו (אולי היא אומרת את זה כי לא נעים לה ממני). אני ממש לא חושב כך. אני מודאג מהמצב, וקשה לי להאמין שהיא תצא ממנו. היא נמצאת במצב סופר שביר, מספיק שמסיבה מסויימת היא לא תוכל לעבוד והיא אבודה. אני חושש שבמצב קיצון היא עלולה להיות נטל כלכלי על שאר המשפחה.
מה אתם הייתם עושים?
אני רוצה להעלות כאן נושא משפחתי שמטריד אותי. אשמח לשמוע את הדעות של חברי הפורום.
קרובת משפחה שלי, אישה בת כמעט 64 ללא ילדים (שבמובנים מסויימים רואה בי בן שלה), נמצאת במצב כלכלי רע מאד.
המצב הנוכחי הוא שהיא רגע לפני גיל הפרישה ועם חובות של כ-200 אלף ש"ח. כל זה למרות שהיא עבדה כל חייה, עם הכנסה לא רעה, ולא הייתה צריכה לכלכל משפחה. הסיבה העיקרית למצבה היא בזבוז חסר הבחנה על מוצרי צריכה שהיא לא צריכה (היא הייתה קורבן של החברות הסלולריות שדחפו לה במשך שנים טבלטים, מחשבים נייד וסמרטפונים הכי חדשים כשהיא בקושי יודעת לתפעל מחשב. סתם לדוגמה).
במשך רוב השנים היא הסתירה את מצבה הכלכלי (למרות שהיה ברור שיש שם בעיות) אבל לפני כמה חודשים היא שיתפה אותי בפרטים והבנתי עד כמה חמור המצב. הפניתי אותה לפעמונים, היא יצרה איתם קשר אבל לא המשיכה בתהליך, בעיקר בגלל הקושי הנפשי העצום בהתמודדות עם הבעיה.
החלטתי לפני כמה שבועות לנסות לעזור בעצמי. ישבנו יחד על ההוצאות, ההכנסות וההלוואות שלה. קבענו תוכנית פעולה במספר שלבים - תיעוד הוצאות, בירור לגבי מצב קופות הגמל והחסכונות הפנסיוניים, פניה לבנק בבקשה להוריד את הריבית על ההלוואה (היא משלמת כיום 13 אחוז), וקיצוץ מיידי בהוצאות לא חיוניות (מנוי להוט, מנוי למפעל הפיס, מנקה, ועוד...). הסברתי לה עד כמה חמור מצבה וגרמתי לה להבין שנדרשת פעולה דחופה. אפילו חשנו אופטימיות מסויימת - למרבה המזל היא יכולה להמשיך לעבוד בעבודה הנוכחית שלה למרות גיל הפרישה, ההכנסה שלה גבוהה ועם פעולה אחראית ומסודרת תוך זמן לא רב היא תוכל לצאת מהחובות ולפרוש.
לצערי הרב האופטימיות הייתה מוקדמת. מאז שישבנו היא ביצעה חלק קטן מהמשימות שלה - ישבה עם הבנק והם מאד שמחו שהיא מנסה להשתקם כלכלית (אבל את הריבית הם לא הורידו), ניסתה לתעד הוצאות, ניסתה להוציא קצת פחות בקניות בסופר, אבל למעשה התקדמה מעט מאד. היא אומרת שההתמודדות קשה לה מאד נפשית אבל היא מאמינה שהיא על דרך המלך ושלאט לאט הדברים יסתדרו (אולי היא אומרת את זה כי לא נעים לה ממני). אני ממש לא חושב כך. אני מודאג מהמצב, וקשה לי להאמין שהיא תצא ממנו. היא נמצאת במצב סופר שביר, מספיק שמסיבה מסויימת היא לא תוכל לעבוד והיא אבודה. אני חושש שבמצב קיצון היא עלולה להיות נטל כלכלי על שאר המשפחה.
מה אתם הייתם עושים?