קצת קולטורה לשעת ערביים.

[123W]

 

[123W]

 

[ביולוג ירושלמי]

לא כ"כ הבנתי, אלה שירים שנוגעים בנימי נפשם של המשתמשים?

כשפתחתי את השירשור - מבחינתי כן.
גם אם לא נראה על פניו שהאדם האקראי שיתף משהו מנימי נפשו, זו טעות לחשוב כך (שלא). שהרי הוא שיתף, העתיק והדביק, ואולי גם קרא לפני השיתוף. ובעצם השיתוף הדבר הזה ממנו אל הפורום וקוראיו לבש צורה במוחו ובמחשבתו, באצבעותיו המתקתקות (copy-paste) ולכן בנפשו, ומכאן שהוא שיתף משהו שהיה בו, ניקר בו וקינן, חשב עליו וטרח לכתוב אותו כאן.
אני אישית באתי לשתף חלק נחבא מ"הסיפור שלי" במילותיהם של הגדולים והנאדרים ממני. בצורה שהיא צל בחדר חשוך, אבל עדיין צורה.
ומתחת לרובד השיתוף האישי-נחבא אל הכלים שלי, כן קיוויתי שכל אחד ישתף משהו ממה שנוגע בו, מעיר אותו, מציק לו, משמח אותו, מבדר אותו, מרגש אותו, גורם לו לתהות. המשהו שהיה לו במוח והוא שם פה זה חלק ממנו שהתגבש לכדי פעולה. וזה בדיוק מה שהחברים פה עשו, גם אם זה לא חלק מהווידוי האישי שלהם כלפי העולם של המילה הכתובה... ואנחנו הרי העולם של המילה הכתובה, הנפשות המתכתבות פה בפורום, כי זה הרי מה שאנחנו עושים פה, לא? כותבים במילים, ולכל אחד מכם (עד כמה שזה יישמע מוזר זה באמת מה שקורה) יש קול בראש שלי ואפילו תמונת GIF חביבה.
כל תוספת פה היא מבורכת, נפלאה, מלמדת ומאתגרת. עולם ומלואו. אני מאוד נהנה לקרוא, להתוודע, ללמוד, להרחיב את הדעת, להתעקש להבין למה דווקא הטקסט הזה הושם כאן ואיך הוא קשור אליי אישית ואיפה הוא תופס אותי ועד כמה אני מתחבר אליו..
אין חוקים. לכל קולטורה יש מקום. גם למאיר אריאל (שמאוד התאפקתי שלא לכתוב פה כי הוא האדם השני בעולם הזה שאני מעריץ ואחרים לא התאפקו וזה משמח אותי), גם לגשש החיוור, כלומר אפרים סידון. חנוך לוין, ניטשה ושפינוזה, לאו דזה ומי לא. מבחינתי גם עומר אדם וגיספין זו קולטורה ואני לא מתיימר.
אני נוטה לכתוב משפט יחד עם מה שאני משתף. לא חובה כמובן.
אני מתעקש לשתף משהו שקראתי זה מכבר, משהו שדעתי נחה עליו, שנתקלתי בו, שפגש אותי איפשהוא, ולא משהו אקראי שאני מחפש בכדי לשים פה ולרומם את האגו.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
דפקה על הדלת שמחת עניים.
כי חיכה לה האיש עד עת.
ותישא כינוריה שמחת עניים,
וישמח בה עני כמת.

ויאמר: מה טוב ומה נעים,
כי שמעתי שמחת עניים.

ובלילה הלילה שדוד ונזוף,
חלמה על מצע הקש:
חלומה כנקם וכואבת כגוף
וצחה ככיבשת הרש.

ויאמר: מה טוב ומה נעים,
כי באתני שמחת עניים.

ותאמר השמחה: לא, כי בא משחיתך,
לא, כי בא לך יום אחרון.
לא פקדתי ביתך, לא דרכתי גיתך,
רק אלך עם נושאי הארון.

ויאמר: אל צרי ומעני,
איך תשובי, שמחת העני?

ותאמר: בור ארד איתך, איש הארון,
כי נושה אתה בי כמו חי.
כי פני לא ראית עד יום אחרון
וגם צר אל יראני וחי.

ויאמר: מה טוב ומה נעים,
כי איתי את שמחת עניים.

(נתן אלתרמן)

 

[בת העמק]

אלה שירים שנוגעים בנימי נפשם של המשתמשים?

השיר שהבאתי לא גורם לי לפרוץ בבכי מרוב התרגשות (שלך כן?) אבל משפט המפתח שלו הוא בשימוש יומיומי אצלנו עד שמספיק שאחד מאיתנו מרים אצבע זקורה כלפי מעלה, בסיטואציה הנכונה, כדי שהשני יפרוץ בצחוק. לא טריוויאלי בימינו

 

[c881]

אבל השרשור הפך ל

היי...
אם יש משהו שמזכיר לי "בית אבא" זה לשמוע מערכונים של הגשש של שבת בבוקר.
אם חייבים שיר, אז אני מרדים את הקטנים כל לילה עם

וְדָוִד חָשַׁק בְמַיִם מִן הַבְּאֵר שֶבְּיַד פְּלִשְׁתִּים,
לְמַלֵּא אֶת רְצוֹנוֹ יָצְאוּ שְׁלוֹשָה גְּבָרִים,
מִהֲרוּ הֵם אֶל בֵּית-לֶחֶם מֵי הַבְּאֵר לְהַעֲלות,
זֶה לָזֶה סִפְּרוּ בַּדֶּרֶךְ מַעֲשֵׂי גְּבוּרוֹת.

מַיִם לְדָוִד הַמֶּלֶךְ, מַיִם, מַיִם לְדָוִד,
מַיִם לְדָוִד הַמֶּלֶך, מַיִם לְדָוִד.

סָח אֶחָד מֵהֶם: "שִׁמְעוּ נָא – עַל דַּרְכִּי נִצַּב לוֹ הַר,
אֶת כַּפִּי עָלָיו הִנַּחְתִי – הִתְמוֹטֵט הָהָר".
הַשֵּׁנִי אָמַר: "הַקְשִׁיבוּ – אֶת דַּרְכִּי חָסַם נָהָר,
בְּקוֹלִי עָלָיו רָעַמְתִי – הַנָּהָר עָצַר"

מַיִם לְדָוִד הַמֶּלֶך....

הַשְּׁלִישִי, לְלֹא כָּל אֹמֶר, אֶת מַחֲנֵה פְּלִשְׁתִים שִׁיסַע,
אֶת הַבְּאֵר עִל כָּל מֵימֶיהָ עַל גַּבּוֹ נָשָׂא.
אָז דָוִד מִזְמוֹר הִשְמִיעַ לִשְׁלוֹשָׁה הַגִיבּוֹרִים,
לַתַּנַּ"ך פָּסוּק הוֹסִיפוּ וּמֵאָז שָׁרִים:

מַיִם לְדָוִד הַמֶּלֶך...

לפעמים צריך להגיע ל -
אמרנו לה אנחנו לא צחקנים, אנחנו...
באנו לכאן לאלוני ממרא
במצות אלוהים הבורא
אלוהים עושה צחוק לכל הנשים
אנחנו רק שלושה אנשים
תתני רק עוגה ומשהו לשתות
נדאג ללידות כמו חסידות
נגמור כאן אצלך ויש עוד פגישות
שרה
אלוהים לא ברא את שרה עקרה
שרה
ואם את רוצה להיות שרה אמנו
תפסיקי לצחוק ותביטי עלינו
שרה שרה

באנו לכאן לאלוני ממרא
במצות אלוהים הבורא
יורדים אל העם ועושים ילדים
אנחנו מלאכים נחמדים
עושים את הכל באופן עדין
ואם את באמת זקוקה לעזרה
נעשה כמיטב יכולתנו שרה
שרה
אלוהים לא ברא את שרה עקרה
שרה
אך אם את רוצה להיות שרה אמנו
תפסיקי לצחוק ותביטי עלינו
שרה שרה

באנו לכאן לאלוני ממרא
במצוות אלוהים הבורא
אנחנו עושים את זה כל החיים
אם תצחקי אנחנו חוזרים
אל תאמיני למה שאומרים
באנו פתאום ואיתך הסליחה
תתני קצת קפה ונתחיל במלאכה
שרה
אלוהים לא ברא את שרה עקרה
שרה
אך אם את רוצה להיות שרה אמנו
תפסיקי לצחוק ותביטי עלינו
שרה שרה

 

[ביולוג ירושלמי]

לפרוץ בבכי מרוב התרגשות (שלך כן?)

אני לא בוכה מרוב התרגשות. אבל כל מה שששיתפתי בהחלט נוגע בי ובעיקר גורם לי לתהיות עמוקות, מחשבות, התבוננות מהצד, בהיה באוויר והתרכזות בהקיץ. בעבורי סיעור המחשבות האנליטי הזה ממה שאני קורא ומעבד בשכל שווה ערך לפרץ בכי רגשי.

 

[היום מתה אמא]

כל נשיפה
מילים: יונה וולך

וכל נשיפה היתה אוי
וכל נשיפה היתה אוי יותר
ובכל נשיפה הפכתי להיות אוי
ואוי כשהפכתי כולי לאוי
והרי אני כן אני כולי כן
אני כן כן אני מלא בכן
אני מרוצה אני סלחן
אני אוהב אני רעב
אני כן אני מלא בכן כן
ובכל נשיפה הייתי אוי
ובכל נשיפה הגדלתי אוי
ובכל נשיפה הפכתי להיות אוי
ואוי כשהפכתי כולי לאוי
חרוזים ציעצעו בי
פעמונים הלמו אותי
כבר מזמן היה הייתי
היה הייתי.

 

[זאב]

I Just Died In Your Arms Tonight - Cutting Crew - 1986
---
Oh I, I just died in your arms tonight
It must have been something you said
I just died in your arms tonight.

I keep looking for something I can't get
Broken hearts lie all around me
And I don't see an easy way to get out of this.
Her diary it sits on the bedside table
The curtains are closed, the cats in the cradle
Who would've thought that a boy like me could come to this.

Oh I, I just died in your arms tonight
It must've been something you said
I just died in your arms tonight.
Oh I, I just died in your arms tonight
It must've been some kind of kiss
I should've walked away, I should've walked away.

Is there any just cause for feeling like this?
On the surface I'm a name on a list
I try to be discreet, but then blow it again.
I've lost and found, it's my final mistake
She's loving by proxy, no give and all take
'cos I've been thrilled to fantasy one too many times.

Oh I, I just died in your arms tonight
It must've been something you said
I just died in your arms tonight
Oh I, I just died in your arms tonight
It must've been some kind of kiss
I should've walked away, I should've walked away.

It was a long hot night
And she made it easy, she made it feel right
But now it's over, the moment has gone
I followed my hands not my head, I know I was wrong.

Oh I, I just died in your arms tonight,
It must've been something you said,
I just died in your arms tonight.
I, I just died in your arms tonight,
It must've been some kind of kiss
I should've walked away, I should've walked away.
​

 

[אנא-אל]

(שלך כן?)

קראתי אותו באותה תקופה שראיתי את הסדרה הדוקומנטרית על חיי טרנסגנדרים 'על הרצף' אז האמפתיה כלפיהם והשיר הזה בהחלט היו לי דמעות בעיניים.

 

[ABCDEFG]

His habit of reading isolated him: it became such a need that after being in company for some time he grew tired and restless; he was vain of the wider knowledge he had acquired from the perusal of so many books, his mind was alert, and he had not the skill to hide his contempt for his companions' stupidity. They complained that he was conceited; and, since he excelled only in matters which to them were unimportant, they asked satirically what he had to be conceited about. He was developing a sense of humour, and found that he had a knack of saying bitter things, which caught people on the raw; he said them because they amused him, hardly realising how much they hurt, and was much offended when he found that his victims regarded him with active dislike. The humiliations he suffered when he first went to school had caused in him a shrinking from his fellows which he could never entirely overcome; he remained shy and silent. But though he did everything to alienate the sympathy of other boys he longed with all his heart for the popularity which to some was so easily accorded. These from his distance he admired extravagantly; and though he was inclined to be more sarcastic with them than with others, though he made little jokes at their expense, he would have given anything to change places with them.​

From Of Human Bondage, by Somerset Maugham​

 

[123W]

https://youtu.be/lM9BMVFpk80

 

[123W]

https://youtu.be/gifEn61dZBc

 

[ABCDEFG]

https://youtu.be/qIt5G26Z25E

 

[בת העמק]

זה רק אני שלא אוהבת לינקים חסרי הסבר אישי? באמת אנשים נכנסים ללינקים כאלה רק בגלל שמישהו הניח כאן והלך?

 

[123W]

זה רק אני שלא אוהבת לינקים חסרי הסבר אישי? באמת אנשים נכנסים ללינקים כאלה רק בגלל שמישהו הניח כאן והלך?

מקווה שכן... השקעתי בלחפש...

 

[בת העמק]

השקעתי בלחפש...

אני מאמינה לך אבל זה לא מספיק בשבילי. אני רוצה שליד הלינק אתה תכתוב מאיזו סיבה אישית שמת אותו (ואם זה לינק רק של כתובת, להסביר מה יש בלינק).
אתה כמובן יכול להמשיך כרצונך אבל בעיניי זה לא פתח לשיחה אלא סגירה.

 

[123W]

אני מאמינה לך אבל זה לא מספיק בשבילי. אני רוצה שליד הלינק אתה תכתוב מאיזו סיבה אישית שמת אותו (ואם זה לינק רק של כתובת, להסביר מה יש בלינק).
אתה כמובן יכול להמשיך כרצונך אבל בעיניי זה לא פתח לשיחה אלא סגירה.

הכיצד אעז לרשום הקדמה, או מבוא, לבוקובסקי או לאלן גינסבורג? מהייכן אשאב העוז? והיכן אמצא הדעת, להתעלות על קלישאה ריקה? ואם אעז, ואתגבר על המגור, האם יהיה דיי בשם עיטי לכסות את ערוותי, ובורותי? ומה יוותר מנימי ליבי?

 

[TunaGolem]

הכיצד אעז לרשום הקדמה, או מבוא, לבוקובסקי או לאלן גינסבורג?

מספיק שתכתוב את המילה "בוקובסקי".

 

[TunaGolem]

מה יוותר מנימי ליבי?

עורקים.

 

[המתמיד]

זה רק אני שלא אוהבת לינקים חסרי הסבר אישי? באמת אנשים נכנסים ללינקים כאלה רק בגלל שמישהו הניח כאן והלך?

+1, ולכן מוסיף הסבר קצר.

שם השיר: בשל תפוח
מילים: ח"נ ביאליק ; לחן וביצוע: שלמה ארצי
רקע: לרוב אני שומע שירים, אבל לא מקשיב להם. אבל כשהמילים מאתגרות את העברית שלי אני עוצר לרגע, ולעיתים מתאהב ומסוגל לשמוע את אותו השיר עשרות פעמים במשך כמה ימים או שבועות. דוגמה אחת היא כאן. אמנם אני לא מעריץ של שלמה ארצי, אבל אם מישהו היה מקריא לי את המילים, הייתי אומר שאין מצב שאפשר לשיר אותו. הלחן והביצוע של שלמה (ובקליפ כאן אפילו המראה) הופכים את השיר ליצור חי, נערי ושובב.
@ביולוג ירושלמי - תודה על השרשור. הזכיר לי לשמוע את השיר הזה פעמיים עכשיו

התאבו דעת בשל מה אהבתי?
אני אהבתי בשל תפוח,
כי אין יודע נתיב הרוח
זה כבר ידוע עתה באתי,
להביא ראיה מאהבתי
ואני - התדעו בשל מה אהבתי?
אני אהבתי בשל תפוח.

לדודי היה פרדס יפה,
ולדודי בת יפת עיניים,
ובתוך הפרדס בריכת מים,
מפכים חרש שוקטים, ברים
כמים גנובים, כיין סתרים.
לדודי היה פרדס יפה,
ולדודי בת יפת עיניים.

ויהי היום בעלות הקיץ,
כחום היום, היום הבהיר,
ואני עם פנינה שארתי
לשוח אל הגן יצאתי,
היא עלמה רכה, ואני איש צעיר,
ונצחק יחדיו לרוח קיץ,
כחום היום, היום הבהיר.

ונצחק יחדיו ונתעלס,
אני ופנינה שארתי,
פיזזנו שרנו ונהי כילדים,
וכמו התערבו בשמחתי,
גם בני השיר ופרי המגדים,
ונצחק יחדיו ונתעלס,
אני ופנינה שארתי.

ובקול ענות "פי פי ציף ציף",
מבין עפאים כנפי רננים,
בשפה בלולה ישוררו,
גם מעי המו זמיר עדנים,
ופזמון חדש יעוררו,
ובקול ענות: גם "פי" - גם "ציף"
תפצחנה סביב כנפי רננים.

וכרגע שבה ובימינה
תפוח גדול צח - ואדום,
ותטעם מינהו, ותברני
מידה מן החצי השני
אני פערתי פה ואדום
והיא עומדת ובימינה
פלח תפוח צח ואדום

ובמחשוף לבנת התפוח
הכירה שני עקבות שינה,
וירח אפי ריח פנינה
אך ריחה ריחה השכירני
וכיין מתוק עברני
לבבי פג לא קם בי רוח
מאז מאז לי היתה פנינה.