קל מאוד להיות צדקנים ומצקצקים, ממרום הגיל, הנסיון, המקצוע, המשפחה, ההשכלה והקריירה.
כשהילדה שלי עלתה לחטיבת הביניים מבית הספר היסודי, אספו את כל ההורים הנרגשים להרצאה של פסיכולוגית על גיל ההתבגרות ןבמיוחד למעבר לבית ספר חדש עם מורים וילדים חדשים. זכור לי נושא אחד מכל ההרצאה, הצורך בנראות החיצונית כלפי הסביבה, בגדים, אופניים, תספורת, צבע שיער, צורת הדיבור, הסלנג, תיק בית הספר ואופן הנשיאה שלו.... לנו המבוגרים זה נראה זניח, כי אנחנו כבר "הוכחנו" לסביבה מה אנחנו "שווים": המקצוע והקריירה שלנו, התואר האקדמי, השכונה בה אנו מתגוררים, בני הזוג שלנו, המשפחה והילדים, השגנו משהו בחיים, לא לכולנו יש צורך להתהדר בשעון יוקרתי, רכב מפואר, בגדי מעצבים.
לילדים שעכשיו מגיעים למקום חדש הדרך היחידה כמעט שיש להם "לתפוס מקום" עד שיכירו אותם מבפנים, זה באמצעים חיצוניים.
אני משליך את כל זה גם לבחור בן 31. הנראות כלפי האחרים חשובה הרבה מעבר למה שאולי אתם מתארים, ובלי קשר אם מעגל החברים מייחס חשיבות לנראות או לא, אם הביטחון העצמי לא מגיע למלוא הפוטנציאל בגלל הרכב החבוט, ההמלצה שלי תשדרג.