עדכון סוף יוני, ויש מה לעדכן:
1. נשטפתי, לצערי הרב מאוד, באחד מגלי הפיטורים הענקיים שהיו לאחרונה בהייטק. ממש צבט וצובט לי בלב. מאוד אהבתי את מקום העבודה ממנו הועזבתי. למעשה, עד אותו היום סברתי שהעמדה שלי יחסית בטוחה כי בארבעת החודשים שלפני הגל, המחלקה התכווצה בשליש בערך (חלקם עזבו וחלקם פוטרו). לא חשבתי שההנהלה תהיה כל-כך אגרסיבית עם המחלקה שלי, שאיבדה יותר מחצי האנשים שנשארו (לאחר אותו השליש).
במיוחד כואבת העובדה שכל המעורבים בדבר הדגישו שוב ושוב שלא מדובר בביצועים שלי. הם היו מאוד מרוצים ממני ואף הזמינו אותי להגיש מועמדות לאותו התפקיד שוב בעתיד אם ייפתח (זה היה בתגובה לשאלה שלי - זה שגור יחסית שאנשים שעזבו מצטרפים מחדש). המסקנה שלי - וידעתי את זה גם קודם לכן, אני פשוט לא יודע איך לפעול בכיוון - היא שמה שמגן עליך מפני פיטורין אישיים זה הביצועים, אבל
מה שמגן עליך מפני קיצוצים מבניים זה לא הביצועים אלא הפוזיציה שלך. ה"מה אתה עושה בארגון" ולא "כמה טוב אתה במה שאתה עושה בארגון." ה
מסקנה היא שעלי ללמוד איך להתברג בעתיד בפוזיציה בטוחה יותר ברמה המבנית. טייטל יחודי או תחום אחריות שאחרים במחלקה לא עושים, או שהם יכולים לעשות אבל צברת בו מספיק ותק והוא קריטי מספיק להנהלה (כמו מילת הקסם AI).
והאמת, אולי יותר כואבת העובדה שרק עכשיו, אחרי שלוש שנים, התחלתי ליהנות מהמקום. בשנתיים הראשונות הרגשתי שאני רק לומד את התפקיד ואת התעשיה (וגם המלחמה שבדיוק פרצה מאוד העיבה עלי). ובשנה השלישית אשתי נכנסה להיריון עם הבת השניה שלנו, והעומס גבר באופן אקפוננציאלי (בקצרה, ההריונות של אשתי מאוד מאוד קשים והיא לא מתפקדת לכל אורכם; עברנו לדירה מתפרקת ולא נעימה שדורשת המון תחזוקה; הבת הקטנה סבלה נורא מגזים; וגם כשזה נרגע, היא קמה כל הזמן ולא נותנת לנו לישון, ועוד כל מיני דברים). ודווקא עכשיו הרגשתי שאני מוכן לעבור ממצב הישרדות למצב צמיחה (התחלתי ללכת לחדר הכושר בעבודה, ליצור יותר קשרים עם אנשים, להזמין מכרים ממחלקות אחרות לשבת לקפה, להיות יותר מעורב בפעילות המוזיקלית שם, וכו).
זה מבאס להרגיש שאני שוב במצב הישרדות. אני מאוד רגיל לו, אבל קיוויתי שאוכל לחוות משהו אחר לשם שינוי.
2. אני עכשיו בחיפושי עבודה באותו התחום. מקווה להישאר בהייטק (נשבעתי שלתחום הקודם שלי אני לא חוזר). אני בתהליך מתקדם במקום אחד (הם אהבו אותי אבל מראיינים עוד אנשים, אולי הם יאהבו אותם יותר), ותהליכים התחלתיים במקומות אחרים. מקווה שאצליח להתברג יחסית מהר כדי שאוכל להמשיך את תהליך הצמיחה.
אני כן רוצה בעתיד הלא רחוק לזוז לתחום משיק אך אחר - או לפיתוח או לפרודקט, רק שאין לי תארים בתחומים האלה (יש לי באחרים).
אם יש כאן אנשי הייטק, אשמח להתייעץ איתם איך כדאי לעשות זאת.
3. ברמת משק הבית, אשתי חזרה לעבוד קצת יותר, 2-3 ימים בשבוע. היא עצמאית ושולטת על השעות שלה. זה קצת עוזר ברמה הכלכלית והביטחון. עבר פחות מחודש מאז הפיטורין כך ש
אני עוד מצפה לכספים שייכנסו, וכמובן דמי אבטלה.
מה שכן, המטפלת שעוזרת לנו עם הבת הקטנה מגיעה רק פעם בשבוע, לפעמים פעמיים. זה אומר שאני הרבה מאוד מבלה עם התינוקת, שזה מצד אחד מאוד קסום (כי חוץ מזה שהיא לא נותנת לנו לישון, היא מהממת), אבל זה גם אומר שזה פוגע לי מאוד בתהליך חיפוש העבודה כי הלו"ז הזה מאוד מאוד
מאט אותו. אני עושה הכל לאט. החלק הזה מלחיץ אותי.
4. התחלנו כאמור לעבוד עם יועצת פיננסית. אשתי מגלה פתיחות, ואנחנו עושים את התהליך - פשוט לאט (אפרופו עבודה, חיפוש עבודה, תינוקת, בית, ילדה שעולה לכיתה א'). אנחנו בשלב הפרדה ואיחוד חשבונות (שיהיה חשבון אחד של הבית וחשבון אחד של העסק של אשתי, התאמת כרטיסי אשראי וחיובים שירדו מהמקומות הנכונים). קבעתי עם סוכן פנסיוני במסגרת התהליך. זה לאט אבל המגמה חיובית. מקווה שנוכל להמשיך.
5. אני מאוד, מאוד רוצה לחזור לפעילות מוזיקלית, ובגלל הלו"ז הנוכחי מאוד קשה לי להתאמן (הכלי העיקרי שלי הוא כזה שאי אפשר להתאמן עליו בלילה עם אוזניות). בכלל, כחלק מהתהליך הפיננסי אני רוצה ליצור לי תקציב קבוע לפעילות מוזיקלית (למשל, לקנות פסנתר חשמלי ושיעורים עם מורה). אני מחכה לזה שנים. מבאס אותי שאני צריך לדחות את זה שוב.
ולא, אין לי עכשיו יותר זמן כי אני לא עובד. הפוך - יש לי משמעותית פחות זמן, כי אשתי עובדת יותר ואני הרבה עם התינוקת, ובין לבין צריך לשלוח קו"ח ולעשות מטלות בית.
6. אני מאוד רוצה גם להתחיל לעשות כושר. כיוון שחדר הכושר בעבודה (דאז) כבר אינו רלוונטי, החלטתי לעשות בבית תרגיל אחד ויחיד - שכיבות שמיכה - ולעשות עליו דוקטורט: לוודא שאני עושה אותו נכון ברמה הטכנית, גם אם לימוד הטכניקה הוא כל מה שאעשה במשך שבוע. ספציפית מסתבר ששכיבות שמיכה הוא full-body exercise ולא רק לזרועות, אם עושים אותו נכון. בינתיים מתמיד.
7. בגזרת ההשקעות והנכסים - קצת דורך במקום. ה-RSU של החברה ממנה הועזבתי קרס לכלום בפיתה. אני מחזיק בינתיים (לא משתלם למכור - המניה נמוכה, הדולר נמוך, המיסוי יהיה גבוה מאוד כי המחיר הוא מתחת למחיר ההענקה). קיצר, אם יש ברירה, כדאי להחזיק. בינתיים גם לא הצטרכתי לגעת בקרן החירום. נראה מה יהיה בהמשך.
שאר הדברים יחסית דורכים במקום, זולת הקופת-גמל להשקעה (אנליסט), שעושה ביצועים טובים מאוד. אני שם כל חודש 1000 ש"ח ורואה לרוב עליה של 4000-5000 בשווי. אני יודע שזה מכשיר יקר, אבל אני צריך לראות שמשהו במכונה הזו שבניתי עובד. יש לזה אפקט פסיכולוגי חשוב כרגע. אני יודע שקופת גמל להשקעה זה יקר; כרגע זה נוח לי, ואין לי את הפניות המנטלית לבנות תיק השקעות רציני. אני מוטרד מן הסתם בעיקר מהתזרים.
המטרה שלי היתה ונותרה לייצב את משק הבית. הפיטורים הם מכה, אבל מקווה שאתאושש מהר.
-------
אחרי הרבה הרבה שנים, הבנתי שכל מה שאתה חושב על העתיד הוא פיקציה - שקר, או לא-אמת שאתה מספר לעצמך. אתה לא יודע מה יהיה, כי העתיד לא קרה, וההיסטוריה (הפרטית והקולקטיבית) לא מתנהלת בקו ישר. לכן, אם אתה חייב לחשוב על העתיד, עדיף להאמין בלא-אמת החיובית (שאמצא עבודה מהר בשכר גבוה יותר ממה שהיה) מאשר בלא-אמת השלילית (שלא אמצא וניקלע למצוקה).
אם אי-אפשר לבחור את האופציה האמיתית, תבחר את האופציה המועילה.
פעם הייתי יותר אידיאולוג. היום אני תועלתן.
