לרגע לא דיברתי על הגיון, רק הסברתי את המצב מבחינת החוק.
כספי הפיצויים שייכים למעסיק כל עוד אתה מועסק אצלו גם אם זה לא הגיוני, זו עובדה קיימת
על זה לא ערערתי, את מתווכחת עם איש קש. חבל.
השאלה לא הייתה לגבי המעסיק הנוכחי. שם ברור לגמרי (גם אם לא מסכימים עם הפילוסופיה) למה שלמעסיק יהיה say בעניין.
הוספתי הדגשה היכן שרלוונטי.
יהיה יותר מועיל אם נתמקד קצת במה שבאמת נאמר בפועל ולא במה שלא.
ואלה הדברים שציינתי כבעייתיים או ראויים לדיון:
א. יכולתם (לכאורה) של
מעסיקי עבר לגעת בכספים של
עובד לשעבר - עשרות שנים אחרי שסיים לעבוד שם
דוגמא:
מכאן שלכאורה מעסיק רשאי
גם אם הפך למעסיק קודם (כלומר, אם העובד התפטר או פוטר) לחייב את העובד לחסוך את כספי הפיצויים עד גיל פרישה, ולא למשוך אותם לפני כן. נכון שנחמד יהיה לקבל ויתור על הכספים, אבל המעסיק
לא מחוייב להעניק אותם. העובדה הזו מעניקה למעסיק
עבר שליטה על כספיו של
עובד לשעבר לאחר שסיים כבר לעבוד בחברה.
לכאורה החל מ-2018 הם חייבים להביע את התנגדותם למשיכה של הכספים בתקופה הקצרה שלאחר סיום יחסי העבודה,
אבל כאמור - הם לא
חייבים לשחרר את הכספים לכאורה, ויוכלו לטעון שהם מעוניינים להמשיך לשלוט בהם לעוד עשרות שנים כדי "לוודא שהעובד לא מושך אותם אלא שומר אותם כקצבה" (או כל תירוץ אידיוטי אחר).
ב. יכולתם של מעסיקים
בהווה לקבל החלטות שנוגעות לכספיי פיצויים שלא הם שילמו (ראו הדוגמא שהבאתי לעיל , על מעסיק נוכחי שאישורו היה נחוץ כדי לשנות מסלול של כספי פיצויים של
מעסיק קודם - רק כי במקרה הם היו מקובצים יחד באותה קרן פנסיה שבה נמצאים גם הכספים של
המעסיק הנוכחי)
למעסיק חדש אין שליטה בכספי פיצויים קודמים.
מה שצריך להביא לקופה זה או אישור שחרור מהמעסיק הקודם או (וזה יותר קל) להביא אישור מביטוח לאומי על תקופות העסקה אצל המעסיקים. אם עברו מספר חודשים מאז סוף ההעסקה זה מספיק כדי לשחרר את הכספים.
לא דיברתי על שחרור של שום דבר (בטח לא כספים) בקשר למעסיק החדש - דיברתי רק על היכולת שלו לשלוט במסלול
של פיצויים שלא הוא הפקיד.