השנקל שלי לדיון:
- מי שירד מהארץ ומושך את התגמולים משלם קנס גבוה במשיכה, אבל אם נניח יושקע בVT או משהו דומה, ישלם מס נמוך בהרבה על הפירות- קצבת הפנסיה תמוסה בארץ החדשה שלי כהכנסה לכל דבר ועניין, הפטור שקיים בארץ לא רלוונטי לי, והמס על דיבידנדים/רווחי הון נמוך בהרבה. מניח שתלוי בחוקי המס בכל ארץ.
- מי שמושך את התגמולים ולא נזקק לכסף הזה למחיה בפנסיה, כלומר לא אוכל את הקרן, מוריש אותה לילדיו. לי זה חשוב.
ככל שאחיה יותר זמן, עדיף יותר להשאיר. ככל שאמות מוקדם יותר עדיף למשוך. לא טריביאלי לחשב את נקודת האיזון- תלוי גם במוות של בן/בת זוג (שיקבלו מהקרן קצבה), במס שולי מקומי בפנסיה ועוד פרמטרים. האקסל שלי הוביל אותי לנקודת ברייק-איבן של תחילת-אמצע שנות השמונים. כל הרעה בתנאים כמובן תגדיל את כמות השנים שאני צריך לחיות כדי שישתלם לי לא למשוך. מכיוון שמדובר בעוד למעלה ממאה שנה, לדעתי כן תהיה הרעת תנאים מסוימת לעשירים/יורדים, ובכל מקרה ההפרש יהיה הרבה יותר קטן בין 2 הזרועות ממה שנראה אינטואיטיבית וככה הכסף אצלי ובשליטתי המלאה שזה תמיד נחמד, משכתי.
קופת גמל להבנתי אפשר למשוך ללא מס בגיל 60 או משהו כזה- אז להבנתי פחות כדאי למשוך.
הערת אגב: מרושם שטחי- אין לי מדגם מספיק גדול כמובן- רוב היורדים לא מושכים תגמולים: גם כי לא תמיד יש בכלל מספיק הבנה של הסוגיה, גם כי חונכנו לא לעשות את זה וגם כי ההגירה טרייה וגם ככה יש ים התעסקויות. השאלה מה יקרה אם הסנטימנט הזה יתחיל להשתנות. זה המון אנשים עם חסכונות פנסיה משמעותיים.