מסכים. נדמה לי שהביטוי שנאמר כאן (לא על ידי) "גזירת שמד" שמור למקרים קשים של צוררים ולכן עניתי כך. אבל אם אני מפספס את ההקשר של הביטוי ובעצם הוא ביטוי שגרתי שנהוג ומקובל להשתמש בו גם כלפי חוקים של מדינת היהודים, אז אני מתנצל (בלי שמץ של ציניות).
אני העליתי את הביטוי.
ראה
כאן פירוט של המשמעות ההלכתית של המושג.
ככלל, אין קשר לצוררים שרוצים להשמיד את עם ישראל פיזית (כמו למשל הפתרון הסופי של הנאצים), אלא לכאלו שמעוניינים להעביר יהודים על דתם.
אני סבור שרוב החילונים שחשוב להם שחרדים ילמדו ליבה, מעוניינים בפיתוח כלכלי של המדינה (חוץ מהסוציאליסטים ביניהם

), ושרוב החילונים שמעוניינים שהציבור החרדי יתגייס לצבא, מעוניינים שגם הוא יתרום את חלקו.
אנסה להסביר לך איך המנגנון של הפחד מכפיית ליבה/צבא עובד, וגם למה הוא לא משולל לחלוטין (למרות שאני סבור שהוא טעות).
החשש הוא מהרצון של החילונים להפוך את החרדים לחילונים. אם ע"י הכנסת תכנים לבתי הספר שלהם, ואם על ידי כפייה להיות במקום פרוץ מאוד מבחינה רוחנית (צבא).
עכשיו, למרות שזה לא כך, יש בזה משהו נכון, יש מעט מהחילונים שמעוניינים שחרדים ילמדו ליבה כדי ש"יפתחו להם העיניים", ומדברים לא מעט על הצבא כ"כור היתוך".
אז כן, יש חילונים שהיו שמחים להפוך את כל החרדים לחילונים, ואלו רק מטרות ביניים ואמצעים מבחינתם.
הפחד של החרדים הוא שלא תהיה יותר חברה חרדית, ובאיזושהי רמה שלא תהיה יותר יהדות.
גם כל התגמשות, היא התגמשות שמבחינתם תבוא דרישה לאחת נוספת, עד למשימה הסופית.
כשבאים לכפות את זה, בא גם הנימוק ההלכתי של שעת השמד.
אני יודע שזו לא מטרתם של רוב החילונים. אבל זה הפחד.
לכן, כל צעד של כפייה בנושא, מצדיק את הקיצוניים.
אני לא בטוח שצריך להימנע מכפייה בנושא לחלוטין, אבל ברוב סוגיות הליבה, במיוחד אלו שנוגעות לציבור החרדי ולא לציבור החילוני, היא לטעמי מרחיקה אותנו מפתרון.