מחשבות על פרישה מוקדמת: התנסות

[Minimi]

כשהמניה של החברה עולה, כולם באופוריה.
הבעיות מתחילות כשהמניה יורדת. ואז קשב לעובדים יש רק בשימוע, וגם זה רק כי החוק מחייב.

אולי זכית בכל ה-23 שנים האלו לעבוד רק בחברות צומחות. אולי אתה לא יודע מה זה מים. אני מהמר על אופציה השניה.
שווה לך להתנסות גם כן בפרישה מוקדמת, להיזכר איך מרגישה שלווה.

עברתי את המשברים בשנת 2000, 2008, 2016 ועכשיו. פעמיים פוטרתי עקב סגירת חברה. בתחילת דרכי עבדתי יותר בסטארטאפים ושם באמת היה לחץ אבל תמיד יחס אנושי. בעשור האחרון בחברה אמריקאית גדולה.מאוד אוהב את העבודה שלי ואת התחום ולא חושב על פרישה מוקדמת כרגע.

 

[TheFlash]

כבר חודש וחצי שאני לא עובדת.
מוקדם יותר השנה החלטתי ש enough is enough ושהעבודה שלי בהייטק הורגת אותי לאט לאט. כן, ממש פיזית, אחרי חודשים של סטרס שכל יום אני מרגישה כמו מסטיק שמתחו אותו יותר מידי, ושהאויר שאני נושמת לא נכנס לריאות. שהשינה רדודה מחלומות על לחץ. מדדי דלקת בשמיים שהסתיימו באישפוז מציל חיים.
לקחתי את ה f*uck u money שלי ויצאתי להפסקה מעבודה שאינה מוגבלת בזמן.

נשים בצד לרגע את המלחמה שטרפה לכולנו את הקלפים, אבל עם כמה שהייתי צריכה את החופש הזה אני חייבת להודות שהוא קצת משעמם.

אני מתחת לגיל 40 ורוב חבריי נמצאים במירוץ העכברים, עובדים במשרות מלאות ומגדלים ילדים קטנים. אין להם לא את הזמן או הספונטניות להיפגש במהלך השבוע. אני מאוד מבינה אותם, בתור אחת שעבדה כמו מטורפת ובעצם זה גרם לכך שהחברויות הישנות שלי התקררו מהתקופה שאני הייתי בעבודה ולא זמינה, וזה לא כ"כ פשוט להתניע אותן מחדש.
אני רשומה לקורסים שמעניינים אותי, אך לצערי חלקם נדחו בגלל המלחמה ובאלה שמתקיימים התלמידים האחרים מבוגרים ממני בערך ב 20 שנה...

אני מעבירה את זמני בעיקר בבית, מידי פעם יוצאת לסידורים או מטפלת בענייני הבית שדחיתי. משתדלת שלא לבזבז יותר מידי כסף עכשיו כשאין משכורת ולהינות מהדברים הפשוטים: טיול בטבע, כוס קפה או גלידה בפארק זה אושר גדול עבורי. מביאה את הסנדביץ והתפוח מהבית. מבחינה בריאותית יש שיפור משמעותי, כשהסטרס לאט לאט יוצא מהמערכת.

אבל וואלה, די משעמם. אחרי חודש וחצי של חופש (עם מלחמה לאורך כל הדרך) יש לי מחשבות על לחזור לעבוד בגלל תחושת המיצוי מהחופש, והרצון להיות בסביבת אנשים בגילי שיכול להיות לי חיבור איתם. אני תוהה האם פספסתי משהו?
איך אתם חיים את החיים שלאחר הפרישה? ממה אתם מתרגשים כשאתם קמים בבוקר?

אני במצב די דומה לשלך, אחרי יותר מ 20 שנה בהייטק, כולל משרות ניהול, אני לא עובד כבר 7 חודשים, מבוגר ממך בעשור. לדעתי את צריכה לחשוב על מציאת האלמנטים הבאים שישנו לך את החוויה.

1. תחביב/עיסוק: יש לי תחביב שמעסיק אותי ועוזר לי לבנות סדר יום, אצלי זה חדר כושר ופעילות שאני קם בשבילם רוב השבוע ב 5:30 בבוקר. זה לא ניגמר ב 1.5 שעות שאני משקיע בפעילות ביום אלא גם בתכנון דיאטה מתאימה לפעילות וכו'.

2. מסגרת חברתית: החברים שלך אכן עסוקים בחיים שלהם, את צריכה למצוא מסגרת חברתית חדשה. לי יש פאב שכונתי שאני מגיע אליו כמה פעמים בשבוע, יש לי שם הרבה חברים.

אני מציע לך למצוא מסגרות דומות, זה יכול להיות התנדבות, לימודים וכו'.

 

[Williamsburg]

תחביב/עיסוק: יש לי תחביב שמעסיק אותי ועוזר לי לבנות סדר יום, אצלי זה חדר כושר ופעילות שאני קם בשבילם רוב השבוע ב 5:30 בבוקר. זה לא ניגמר ב 1.5 שעות שאני משקיע בפעילות ביום אלא גם בתכנון דיאטה מתאימה לפעילות וכו'.

אהבתי. ככה גם אצלי (מינוס ה05:30- אתה בפרישה...) מצליח להעלות במסת שריר?

 

[solidix2]

אהבתי. ככה גם אצלי (מינוס ה05:30- אתה בפרישה...) מצליח להעלות במסת שריר?

תעבור לקרוספיט.
מסת השריר שלי יותר גדולה משנות ה20 היפות שלי

 

[Williamsburg]

תעבור לקרוספיט.

עושים את זה עצמאית או בשיעור עם מדריך ומוסיקה?

 

[solidix2]

עושים את זה עצמאית או בשיעור עם מדריך ומוסיקה?

זה במועדון (בקרוספיט זה נקרא בוקס).
אני מאוד אוהב ספורט ואני מאוד תחרותי ככה ש2 הוקטורים מתכנסים בקרוספיט.
זה אימון עצים שכולל אירובי ומשקולות, מאוד דינמי ויש רמות ככה שלא צריך ולא מומלץ להתחיל מהר ולהגביר

 

[TheFlash]

אהבתי. ככה גם אצלי (מינוס ה05:30- אתה בפרישה...) מצליח להעלות במסת שריר?

ללא ספק העלתי מאסת שריר, ירדתי במשקל ובעיקר התחטבתי. אבל אני חושב שיכלתי להגיע לתוצאות טובות יותר אם הייתי ניזהר פחות ולוקח תוספים ואבקת חלבון.

 

[solidix2]

ניזהר פחות ולוקח תוספים ואבקת חלבון.

נהפוכו, ככל הנראה היית נפצע ויש מצב שלא היית חוזר להתאמן

 

[Williamsburg]

זה במועדון (בקרוספיט זה נקרא בוקס).

עשיתי אימון אחד במועדון Rabel בעזריאלי שרונה. לא בטוח שזה קרוספיט. אהבתי.

 

[פשוט]

יש אנשים שיותר קשה להם בלי מסגרת.
אני בניתי לעצמי סדר יום לא מאד קשיח אבל משתדל להצמד אליו.
בגדול הרבה ספורט, קריאה והשקעה בדברים לטובת הציבור/הקהילה שחשובים לי.

 

[eagleeye]

זה תקופה עוקב אחר הסולידית ובמקרה הגעתי לפורום בחיפוש אקראי אחר "פרישה מוקדמת " .
אני באמצע שנות ה- 40 , בשונה ממרבית המגיבים בפוסט אני נשוי ובעל ילדים בטווח הגילאים 19-10
לפני כארבעה חודשים פרשתי פרישה מוקדמת משירות ארוך שנים כולל תפקידים ניהוליים בכירים בגוף בטחוני .
אני מקבל פנסיה חודשית .
עד לפני כשנה לא חלפה במוחי מחשבה על פרישה מהארגון בו עבדתי אולם נסיבות מסויימות הביאו אותי לקבל החלטה שאין לי יותר מה לחפש בו ושהגיעה העת לעזוב
ובהמשך לעשות משהו אחר . אני בכוונה משתמש במילה "בהמשך" כי לשמחתי אני מקבל פנסיה לא רעה בכלל שאפשרת בתוספת חסכונות ומענקים לכלכל את המשפחה כבר מספר חודשים .
החלטתי לא לעבוד לאחר הפרישה . בתחילה ההחלטה נבעה משיקולים קרים וכלכליים ( לא משתלם מבחינת מיסוי ) ובהמשך הבנתי שאני עדיין לא סגור על מה אני רוצה לעשות עם עצמי .
חייב לומר שאני לא רגע לא מתחרט על הצעד שעשיתי . החלפתי חיים של עבודה 24/7 , ניהול משימות ואנשים , טלפונים וקבלת החלטות כמעט לאורך כל שעות היממה בימים של שקט , בעיקר נפשי , רוגע ושלווה .
אני משכים כבר בשש וחצי בבוקר , ולקחתי על עצמי את הטיפול וארגון הילדים שיוצאים למסגרות , אני מבשל ואופה המון למשפחה מטפל במרבית הסידורים הקשורים בתחזוקת הבית וניהולו ( אשתי עובדת ) .
עושה הליכות / ריצות / חדר כושר לסירוגין וכמעט בכל יום .פוגש חברים ובני משפחה ולשם שינוי בנחת ובלי הפרעות והסחות דעת טלפוניות כמו בעבר .
אני קורא המון , בעת הזו גם מתנדב בחקלאות לעיתים ומרשה לעצמי סתם להנות מקפה במרפסת ביום שמשי.
באופן אישי מרגיש שטוב לי ככה ואולם עדיין קיים צורך פיננסי להשלים בעמט את ההכנסה לרמה שהיתה לפני שפרשתי . החלטתי שאיני רוצה יותר לעבוד כשכיר ולהיות משועבד להחלטות של מישהו אחר וקרוב לוודאי שבפרוס השנה הלועזית החדשה אפנה לדרך עצמאית בתחום שמשיק לעיסוק בו עסקתי רוב שנותיי.
נכון , לסביבה הקרובה קצת מוזר לראות "צעיר " כמוני מפציע ברחוב בשעות הבוקר או תולה כביסה במרפסת באמצע היום והשאלה הראשונה ששאולים אותי מכרים מהעבר היא "מה אתה עושה ? " .
עם הזמן אני שם לב להתבגרות מסויימת ולהבנה שאיני חייב דין וחשבון לאיש .
בסיכומו של דבר אני קם בבוקר עם חיוך ומודה לאלוהים בייחוד בעת הזו בה אנו נמצאים על כל יום חדש .

 

[בת העמק]

זה תקופה עוקב אחר הסולידית ובמקרה הגעתי לפורום בחיפוש אקראי אחר "פרישה מוקדמת " .

ברוך הבא!
הייתי מציעה לך לפתוח יומן מסע אישי משלך, זה יכול להיות מעניין לשמוע את התהליכים שאתה עובר ביציאה/הפסקה ממסלול הריצה.

והשאלה הראשונה ששאולים אותי מכרים מהעבר היא "מה אתה עושה ? " .

הצעה מבטלנית ותיקה - תגיד בדיוק מה אתה עושה עכשיו. שותה קפה במרפסת, תולה כביסה, מכין מרק, קורא ספר מרתק...

 

[Williamsburg]

הייתי מציעה לך לפתוח יומן מסע אישי משלך

1+

היא "מה אתה עושה ? "

אני עונה: "עובד בקטנה בחמישית משרה ובעיקר נהנה מהפנסיה"

בהצלחה!

 

[yossik]

ברוך הבא!
הייתי מציעה לך לפתוח יומן מסע אישי משלך, זה יכול להיות מעניין לשמוע את התהליכים שאתה עובר ביציאה/הפסקה ממסלול הריצה.

+1

 

[eagleeye]

ברוך הבא!
הייתי מציעה לך לפתוח יומן מסע אישי משלך, זה יכול להיות מעניין לשמוע את התהליכים שאתה עובר ביציאה/הפסקה ממסלול הריצה.

הצעה מבטלנית ותיקה - תגיד בדיוק מה אתה עושה עכשיו. שותה קפה במרפסת, תולה כביסה, מכין מרק, קורא ספר מרתק...

תודה על העצה .
פתחתי יומן מסע בפורום : פרישה מוקדמת - יש חיים אחרי העבודה .

 

[ת.אוקהם]

יכול להיות שפשוט לא התנסיתי בעבודה בחברות הייטק גדולות ויציבות שכבר עברו את שלב הסטארטאפ וקצב השינויים בהן הוא ברמה אנושית. אולי זו נקודה למחשבה לאחר שתסתיים ההתנסות שלי בפרישה, אבל נראה מה בכלל יהיה בנמצא כשברקע המלחמה טורפת את כל הקלפים...

יש חברות גדולות עם איזון בית עבודה מעולה, עבדתי בכמה כאלה ועדיין עובד באחת כזו.
פשוט צריך להוסיף את התנאי הזה כפקטור משמעותי ברשימת הדברים שאת מחפשת במקום עבודה ולהיות מוכנה להתפשר על דברים אחרים בתמורה (כמה התפקיד בכיר, שכר וכו).

ג.נ
אב מעורב לשני ילדים צעירים שזקוק מאוד לאיזון בית עבודה.
נמנע ממשרות ניהול ומוותר על שכר גבוה יותר למען זה.

 

[MMM]

אחרי עשרים שנות עבודה מלחיצה אני חושב שמותר לך לקחת שנת שבתון, לנוח, לצבור אנרגיה ולחשוב על השינויים שאת רוצה לעשות בהמשך הדרך.
גיל ארבעים הוא תמיד מלא משברים: זה הגיל שבו כבר צברנו קילומטרז מספיק מכובד ואנחנו בוחנים בעין ביקורתית את המקום אליו הגענו ובדרך כלל מגלים שזה מאוד רחוק ממה שחלמנו כשהיינו צעירים.
להרבה אנשים בגיל הזה נדמה כי זו ההזדמנות שלהם לשנות כיוון ולנסות להגשים את החלומות שלהם. מי שחושב שהעבודה שלו תוקעת אותו במקום שלא מתאים לו מחליף עבודה או מקצוע. מי שחושב שבן הזוג שלו עוצר אותו במקום לא טוב עושה שינוי בקטע הזה. משבר גיל הארבעים מפרנס המון עורכי דין לענייני משפחה.

כשהייתי מהנדס צעיר עבדתי בפיתוח ממש בלחץ מטורף. ראיתי שהמנהל שלי הולך הביתה כל יום בשעה סבירה ורק אני תקוע מול המחשב עד אמצע הלילה. אז החלטתי להתקדם בתפקיד ונהייתי מנהל. עדיין מצאתי את עצמי עובד בלי סוף לעמוד ביעדים שאנשי השיווק הבטיחו ללקוחות וגם גיליתי שהם מרוויחים הרבה יותר ממני. אז עברתי לניהול בתחום השיווק. מצאתי את עצמי עובד גם סביב השעון וגם סביב הגלובוס. חייתי אין סוף שעות במטוסים, בשדות התעופה ובמלונות. את הבית ראיתי כמו בקורס קצינים. חשבתי שהפתרון הוא להתקדם הלאה לניהול בכיר, לעסוק יותר באסטרטגיה ופחות בטקטיקה. זה כמובן לא ממש עזר כי מצאתי את עצמי טוחן שעות מול משקיעים ומול מועצת המנהלים ומול השותפים העסקיים וכמובן הלקוחות הגדולים.
בקיצור, לקח לי הרבה זמן לגלות שהדשא של השכן לא באמת יותר ירוק. בינתיים גם התרגלתי קצת לקצב המטורף של החיים האלו. האדרנלין זורם ועם כל הקשיים יש ים של סיפוק בכל צעד עסקי שמצליח.
זה עבד עד שחבר טוב בעבודה חטף התקף לב ומת. פתאום נפל האסימון שהחיים יכולים להגמר בשנייה ועדיין לא מיצינו את החלומות. למזלי יש כסף טוב בהייטק. אישתי תמכה לאורך הדרך ויחד צברנו מספיק חסכונות שאיפשרו לנו לרדת מהדהירה על רכבת ההרים של ההייטק.
פרשנו לפני עשר שנים. לא כל כך צעירים אבל הרבה לפני גיל הפנסיה. במשפחה חשבו שנפל לנו בורג בראש כי מי עוזב קריירה מצליחה סתם כך...הילדים שלנו אומרים שעכשיו אנחנו עובדים בחדר כושר.

 

[עידו ג]

דיון מעניין מאוד, תודה על תמונת המראה על החיים בהייטק

 

[קפיטליסט_מרושע]

דיון מעניין מאוד, תודה על תמונת המראה על החיים בהייטק

כיוון שנראה שיש כאן תמונה חד צדדית יחסית של ההייטק, אשמח לתת קונטרה.
בתחילת הקריירה שלי ניסיתי להקים סטארט-אפ. עבדתי ביחד עם שותף בצורה קיצונית - ישנו שבוע אצלי ושבוע אצלו, עבדנו לתוך הלילה ושוב על הבוקר. האמת שבתור רווק בתחילת שנות ה- 20 זה גם היה כיף. הצלחנו להשיג כמות יפה של משתמשים, אבל לצערי זה לא היה כלכלי והחלטנו לוותר.
אחרי זה הצטרפתי לתאגידים אמריקאיים מאוד גדולים, בארץ ובחו"ל, וכמעט תמיד תעדפתי זמן פנוי על פני עוד עבודה. זה היה מאוד בולט, כשכולם ידעו שבשעה 16:00 אני הולך הביתה, ובהמשך זה ירד גם ל- 15:00. לפעמים השלמתי קצת עבודה בערב אחרי שהילדים הלכו לישון, אבל בעיקר בתקופות שזה היה לי מעניין.

אני לא יודע אם כל אחד יכול לנחות במקומות ובתפקידים כאלה, וזה גם מאוד תלוי בתקופה ובגורמים מחוץ לתחום ההשפעה של העובד הבודד. אבל זה בהחלט אפשרי. במיוחד אם קובעים עובדה בשטח במקום לתת לסביבה להלחיץ.

 

[עידו ג]

כיוון שנראה שיש כאן תמונה חד צדדית יחסית של ההייטק, אשמח לתת קונטרה.
בתחילת הקריירה שלי ניסיתי להקים סטארט-אפ. עבדתי ביחד עם שותף בצורה קיצונית - ישנו שבוע אצלי ושבוע אצלו, עבדנו לתוך הלילה ושוב על הבוקר. האמת שבתור רווק בתחילת שנות ה- 20 זה גם היה כיף. הצלחנו להשיג כמות יפה של משתמשים, אבל לצערי זה לא היה כלכלי והחלטנו לוותר.
אחרי זה הצטרפתי לתאגידים אמריקאיים מאוד גדולים, בארץ ובחו"ל, וכמעט תמיד תעדפתי זמן פנוי על פני עוד עבודה. זה היה מאוד בולט, כשכולם ידעו שבשעה 16:00 אני הולך הביתה, ובהמשך זה ירד גם ל- 15:00. לפעמים השלמתי קצת עבודה בערב אחרי שהילדים הלכו לישון, אבל בעיקר בתקופות שזה היה לי מעניין.

אני לא יודע אם כל אחד יכול לנחות במקומות ובתפקידים כאלה, וזה גם מאוד תלוי בתקופה ובגורמים מחוץ לתחום ההשפעה של העובד הבודד. אבל זה בהחלט אפשרי. במיוחד אם קובעים עובדה בשטח במקום לתת לסביבה להלחיץ.

על התמונה המושלמת והאידיאלית שומעים המון. בין אם בחדשות, מחברים, חברים של חברים...
על המשכורות, התנאים המדהימים, החברה הטובה וכו' שומעים ללא הרף, לכן לדעתי הדיון פה חשוב, כי חשוב לדעת גם על הצד השני וההקרבה שהעבודה דורשת.

תמיד טוב לראות את שני צידי המטבע