אבל איפה המקור? אני באמת שואל. אני יודע שחמאה וקוטג׳ היו (מן הסתם). על סוכר לא שמעתי ולא ראיתי שום כתבות.
אתה מדבר על בעיה גדולה יותר.
קודם כול גם ברשת אחת המחירים יהיו שונים בסניפים שונים. לסניף בתל אביב יהיו מחירים שונים מאשר בסניף בשדרות. השכירות ליד הבית שלך גבוהה הרבה יותר מהשכירות באזור תעשייה – ובהתאם גם המחירים.
שנית בהחלט יש בעיה של מונופולים, לא רק בארץ אלא בכל העולם. כאמור 12 חברות ששולטות בכול (מזון, שתייה, חומרי ניקוי והיגיינה). כמעט כל מה שתקנה כנראה מיוצר על ידי החברות האלה. אריאל ופֵירי? אותה חברה.
בארץ יש כפל מונופולים: לא רק שיש אותן 12 מונופולים אלא יש בסך הכול שני יבואנים עיקריים (שסטוביץ׳ ודיפלומט), והם ברוך ה׳ מגינים על עצמם טוב טוב ודואגים שהם יהיו הבלעדיים בשלל קטגוריות.
אבל זה לא הכול! מי לדעתך מחזיק בבעלות על אותן 12 חברות? יש לך שלושה בתי השקעות שמנתבים כספים מהלקוחות אל אותן 12 חברות – BlackRock, Vanguard ו־State Street. שלושת בתי העסק האלה מחזיקים בהמון כוח בחברות ההן. הם לא ״שולטים״ בהן, אבל המניות (שנקנו בכספך הלקוח) רשומות על שמותיהם של בתי העסק הללו.
והינה הגעת למצב שהכול מדומה. המצרכים שלך מיובאים על ידי 2 יבואנים, מיוצרים על ידי 12 תאגידים, ול־3 שתי עסק יש המון מניות באותם 12 התאגידים.
אותם 12 תאגידים גם לא יכולים להגביל את 3 בתי ההשקעות משום שמדובר ב״שוק חופשי״, כלומר אתה יכול לקנות כמה מניות שבא לך. ובעצם למה שיגבילו? הכסף זורם! למי אכפת מהשאר? העיקר הכסף והצמיחה החולנית.
האדם הממוצע לא מתעניין במסלול הפנסייה שלו, אז אוטומטית זה הולך ל־S&P 500. לרוב אין בכלל מסלולים שמשקיעים בחברות קטנות ולא מוכרות.
אז גם אם יש צרכן נבון שמסרב לקנות מאותם מונופולים, הכסף שלו עדיין הולך אליהם דרך הפנסייה וקרן ההשתלמות שלו.
ואם כבר החלטת להשקיע במדד של מניות קטנות, כמו Russell 2000, מזל טוב – אתה ממשיך להאכיל את BlackRock. היא קונה את המניות ומקבלת יכולת הצבעה באותן חברות.
מה הכי מצחיק? Vanguard היא בעלת המניות הגדולה ביותר ב־BlackRock וב־State Street! וכמובן ל־BlackRock יש מניות ב־State Street, ול־State Street מניות ב־BlackRock. לעומת זאת Vanguard איננה חברה ציבורית.
וזו לא קונספירציה אלא האמת המזוקקת – שלושה בתי השקעות שולטים בכול. זה המון כסף וכוח פוליטי.
זה הקפיטליזם שמדברים עליו פה?
והממשלות לא עושות כלום. אם פעם טדי רוזוולט פירק תאגיד של רכבות והחיה את חוק הטראסטים, היום נראה שהממשלות שלנו עסוקות בדברים אחרים לגמרי. אבל לפחות נֹגה ניר נאמן מצלמת כתבות על התאגידים ומאירה לנו את העיניים.
עובדה מעניינת: עובד כפיים הוא עובד שתכלית עבודתו היא יציר כפיו. פועל בניין למשל הוא עובד כפיים, אבל עובד במפעל שמרים ארגזים איננו.
