מה עושה לכם טוב - הרגשה טובה

[fongeme]

השאלה איך מעשית להעלות אותו

אני מכיר כמה כדורים/כימיקלים שעובדים
לא ממליץ ולא מייעץ, כמובם

 

[איניגו מונטויה]

אני מכיר כמה כדורים/כימיקלים שעובדים
לא ממליץ ולא מייעץ, כמובם

למעט צורך רפואי (שאז בכלל כדאי לראות רופא ולא לחפש עצות באינטרנט),
לאדם בריא מאוד לא כדאי להתרגל לאותם כימיקלים.

לא מדבר רק על תופעות הלוואי שקורות אצל חלק מהאנשים,
ואפילו לא על הפוטנציאל להתמכרות במובן המקובל של חוסר יכולת להפסיק,
אלא גם על עצם זה שהמוח מתרגל לקבל עזרה חיצונית, כך שיותר ויותר קשה לו לייצר את החומרים הדרושים בעצמו.

במצב כזה, אחרי זמן מסוים גם הכימיקלים מפסיקים להשפיע.
מצ"ב סרטון אנימציה להמחשה.

 

[איניגו מונטויה]

רציתי לשאול אתכם, אם נתתם דעת על שיפור החוויה האישית בעולם, ללא קשר לתוצאות החיצוניות שלנו, ומה מעלה את מצב הרוח שלכם, והאם עבדתם על עצמכם בכיוון של להחזיק מצב רוח טוב, או לדעת לצאת ממצב רוח לא טוב - באופן מיידי ?

בנוסף לעצות הטובות שכבר הוזכרו בשרשור -

אצל כמחצית מתושבי המדינה יש מחסור בשינה.
בין שלל הבעיות שזה גורם, זה גם מוריד משמעותית את מצב הרוח.

לפעמים אנחנו מתפתים לחשוב שחסר לנו כיף בחיים, ועוד איזה ספר או סדרה לפני השינה ישפרו את מצבנו,
אבל לפעמים זה גורע משעות השינה ומשיג דווקא את האפקט ההפוך.

בנוסף, לפעמים שינה קצרה באמצע היום (אפילו 10 דקות) יכולה לשפר מאוד את התפקוד ואת מצב הרוח.

 

[deussex]

אלא גם על עצם זה שהמוח מתרגל לקבל עזרה חיצונית, כך שיותר ויותר קשה לו לייצר את החומרים הדרושים בעצמו.

במצב כזה, אחרי זמן מסוים גם הכימיקלים מפסיקים להשפיע.

אני גם מנסה להוריד תלות בחומרים משני תודעה, כמו אלכוהול וגם קפה. פעם לא יכולתי לסיים יום בלי כוסית וויסקי, אבל לאחר שהפסקתי, ממש מרגיש מוזר עכשיו לשתות (למשל שקונים לי ליום הולדת פתאום בקבוק), ומרגיש את ההיי ודאון, המלאכותי שאלכוהול יוצר, ואת הישנוניות המיותרת.

בהחלט מרגיש שהמוח למד להסתדר בלי. מנסה גם ללא קפה, אלא שהוא טעים לי, אבל גם קפה יוצר היי ודאון, אולי אצליח עם הזמן לעבור לתה.

בנוסף לעצות הטובות שכבר הוזכרו בשרשור -

אבל אצל כמחצית מתושבי המדינה יש מחסור בשינה.
בין שלל הבעיות שזה גורם, זה גם מוריד משמעותית את מצב הרוח.

זה נכון, לאחרונה אני חוטא ביותר מדי שעות שינה, צריך למצוא איזון. אני דווקא מרגיש טוב כשאני לא ישן יותר מ 6-7 שעות, אחרת מרגיש שאני מאבד את היום.

 

[אנא-אל]

ההיילייט בחיים שלי זה להתקדם במ"מ בספר שחולמת להוציא לאור!

בגדול מניחה שנתינה עזרה ואהבה מכל הלב ממלאים את נפשנו ואת החיים, וגם יצירה והבעה עצמית זה כיף..
והדברים הקטנים, כוס קפה/חלב ותמרים, מוזיקה

עדיך להמנע מדברים שהורסים ומלכלכים את התודעה גם, חדשות, אתרים מפוקפקים אנשים רעילים

 

[איניגו מונטויה]

עדיך להמנע מדברים שהורסים ומלכלכים את התודעה גם, חדשות, אתרים מפוקפקים אנשים רעילים

נכון מאוד, וגם מעיוותי חשיבה שיש לנו בעצמנו.

אגב, אפשר לראות איך תינוקות וילדים נמצאים בדרך כלל במצב רוח טוב, אלא אם כן קרה משהו ספציפי שמפריע להם.
זה מעודד אותי לחשוב שהמצב הטבעי של האדם הוא להיות שמח, אין צורך לעשות משהו מיוחד בשביל זה.
להיפך - יש צורך בנסיבות "מיוחדות" (כמו אורח חיים או אורח מחשבה שאינו מאוזן) בשביל *לא* להרגיש טוב.

במקרה כזה, כדאי להבין את הגורם לבעיה (למשל גורם פיזי כגון חוסר שינה, או גורם נפשי כמו עיוותי חשיבה),
וכשהוא יטופל - מצב הרוח יחזור באופן טבעי להיות טוב.

 

[אנא-אל]

זה מעודד אותי לחשוב שהמצב הטבעי של האדם הוא להיות שמח.

אהבתי.
כמו ילדים (אפשר גם כמבוגר)

 

[paskar]

תינוקות וילדים נמצאים בדרך כלל במצב רוח טוב, אלא אם כן קרה משהו ספציפי שמפריע להם.
זה מעודד אותי לחשוב שהמצב הטבעי של האדם הוא להיות שמח, אין צורך לעשות משהו מיוחד בשביל זה.
להיפך - יש צורך בנסיבות "מיוחדות" (כמו אורח חיים או אורח מחשבה שאינו מאוזן) בשביל *לא* להרגיש טוב.

לילדים אין בד"כ דאגות משמעותיות, מה שלרוב כן יש למבוגרים (לא נסיבות מיוחדות אלא די רגילות).

 

[איניגו מונטויה]

לילדים אין בד"כ דאגות משמעותיות, מה שלרוב כן יש למבוגרים (לא נסיבות מיוחדות אלא די רגילות).

נו, אז אתה מחזק את מה שכתבתי - אנחנו גורמים לעצמנו חלק גדול מהבעיות שגורמות לנו לחוסר שמחה.
דאגה אינה המציאות עצמה, אלא פרשנות.

אגב, שמתי את המילה "מיוחדות" במירכאות, כדי להדגיש שלכולנו יש את הנסיבות האלו.
זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לנסות להיפטר מהן (לפחות במידת מה)...

באותו הקשר, כדאי להזכיר את המשל הידוע של הבודהה על "החץ השני":

נאמר שהבודהה שאל פעם תלמיד:
"אם אדם נורה ע"י חץ, האם זה כואב?
אם אדם נורה ע"י חץ שני, האם זה כואב אפילו יותר?"

ואז הסביר:
"בחיים, אנחנו לא תמיד יכולים להימנע מהחץ הראשון.
אבל החץ השני הוא התגובה שלנו לראשון. החץ השני הזה - אינו הכרחי".​

וביתר פירוט:
בחיים אנחנו "סופגים חיצים" (מחלות, בעיות בעבודה, משברים במשפחה ועוד), והכאב הזה הוא בלתי נמנע.
אבל הרבה פעמים אנחנו מוסיפים לעצמנו גם סבל בתגובה לאירוע המכאיב.
עיוותי החשיבה שלנו גורמים לנו לפרש את האירועים כך שמתפתחים אצלנו רגשות רעים (דאגות, עצב, אשמה, בושה ועוד), וכך נגרם לנו סבל נוסף.

הסבל הזה שאנחנו גורמים לעצמנו - אינו הכרחי. הוא שקול לכך שאדם שנורה ע"י חץ - יירה בעצמו חץ שני...

הקישור ששמתי למעלה מתייחס גם להשוואה בין ילדים (שנוטים יותר לקבל את המציאות כמו שהיא. אולי בוכים בתגובה לאירוע מכאיב, אבל חוזרים לעצמם מהר מאוד) ומבוגרים (שיכולים "לאכול את עצמם" במשך זמן רב אחרי סיטואציה מכאיבה - בגלל הפרשנות שנתנו לה).

אגב, לפעמים אפשר ממש לראות איך ילד שחוטף מכה מסתכל על ההורים, ומתלבט אם להגיב בבכי או בצחוק.
זה ממחיש איך הגישה שלנו לחיים יכולה לקבוע איך נרגיש...

 

[paskar]

לכאורה אפשר להגיד שכל דבר הוא פרשנות, אבל זה נראה לי הגזמה.

דברים המטרידים מבוגרים הם לרוב לא דברים לוקליים או קלים לפתרון, ובניגוד לילדים לא בהכרח יש להם "מבוגר אחראי" שיפתור להם את הבעיה, אז בהגדרה זה נשאר ברקע כדורש מחשבה או פעולה.

ומהצד השני, למבוגרים יותר קשה למצוא דברים שיהיו בעלי השפעה חיובית. אולי תוצאת לוואי (גם) של יותר ניסיון/חשיפה קודמת, מה שגורם לעמעום האפקט. מאוד מרגש ללכת לקולנוע פעם ראשונה. פחות בפעם ה-1000.

 

[איניגו מונטויה]

ומהצד השני, למבוגרים יותר קשה למצוא דברים שיהיו בעלי השפעה חיובית. אולי תוצאת לוואי (גם) של יותר ניסיון/חשיפה קודמת, מה שגורם לעמעום האפקט. מאוד מרגש ללכת לקולנוע פעם ראשונה. פחות בפעם ה-1000.

ילד לא צריך קולנוע בשביל לשמוח.
הוא יכול להסתכל על השמיים בפעם האלף, או סתם על נמלה שהולכת על הרצפה.

דברים המטרידים מבוגרים הם לרוב לא דברים לוקליים או קלים לפתרון

מסכים, זה ממש לא קל להילחם בעיוותי החשיבה ובפרשנויות השגויות שלנו.
אני מנסה לתרגל את זה כבר שנים, ועדיין זה לא תמיד קל.

מצד שני - גם לגרום לעצמנו סבל זה לא הכי כיף...
להרים ידיים ולהיכנע לפרשנויות השגויות אינה אופציה מבחינתי - זה לא יגרום לשיפור איכות החיים אלא להיפך.

 

[optimum]

ומהצד השני, למבוגרים יותר קשה למצוא דברים שיהיו בעלי השפעה חיובית. אולי תוצאת לוואי (גם) של יותר ניסיון/חשיפה קודמת, מה שגורם לעמעום האפקט. מאוד מרגש ללכת לקולנוע פעם ראשונה. פחות בפעם ה-1000.

זה נכון כניראה עבור אייפונים. הרי אפל נורא רוצה שתשתעמם מהאייפון שלך ותלך לקנות את הדגם החדש עם הפיצ'רים החדשים כדי להחזיר את ההנאה ממנו.
מוצרי צריכה נוטים לשעמם אחרי כמה זמן. בעיקר כי הם לא באמת מסוגלים למלא את הצרכים האנושיים שלנו (ואנחנו ממשיכים לקנות כי בפרסומות הבטיחו לנו שהם כן ימלאו אותם)

דברים שהטבע מספק לך לא נהיים משעממים אף פעם. אם מישהו או משהו מנסה לשכנע אותך בכוח שכן, פשוט תרחיק אותו מחייך ותיווכח בעצמך.

 

[זה עני]

בנוסף מתנדב לאחרונה בארגון שעוזר בכל מיני דרכים לחולי סרטן ומשפחות שלהם והסיפוק אדיר.

היי, קצת בדיליי אבל אשמח לדעת מה שם הארגון
מחפש מקומות להתנדב בהם

 

[ווטרן-טירון]

17 מעלות בת"א, זמן מצוין להזכיר את המושג Hygge מכיוון שאפשר להרגיש אותו ממש עכשיו באוויר.

 

[החכמה מאין תמצא]

חייב לומר דבר אחד
כל הדברים שנאמרו פה נחמדים אבל לא ראיתי מישהו שמתייחס לחילוק שבין סיפוק לתענוג.

וזה הדבר המרכזי בעייני!!


אדם שיש לו משמעות לחיים והוא מקיים אותה ---אז באופן טבעי הוא יחוש סיפוק ---סיפוק אינו תענוג סיפוק הוא מצד אחד הרבה יותר מיזה,
אבל מצד שני ללא תענוג זה לא מספיק חייבים את שניהם
בגדול אנסה לתת איזהשהו הרגש של ההבדל בין השניים
סיפוק זה כמו מישהו שלמד למבחן הרבה זמן--הבין טוב תחומר ויודע אותו הייטב ,הוא ישב עד 2-3 בלילה ולמד
הוא מרגיש שהוא עשה את מה שצריך לעשות
וזה הרגשה של סיפוק

הרגשה של תענוג היא בעצם כל מה שמדובר כאן
והיא חשובה מאוד מאוד
אבל חשוב להדגיש את החשיבות הרבה של המשמעות קודם
משמעות יכולה להיות כמעט כל דבר שאדם רואה בה מימוש עצמי
הייתי אומר שהמשמעות זה הלחם והתענוג זה התוספות ששמים בתוכו
מכאן ואילך העיצות נפלאים אחד אחד רק שהם נמצאים בקטגוריה של התענוג
ויש לשים לב לזה

 

[ptom]

אבל לא ראיתי מישהו שמתייחס לחילוק שבין סיפוק לתענוג.

פייר אינף, סיפוק הוא מאוד חשוב כמובן. אני מרגיש סיפוק מאוד חזק כשאני מצליח ללמוד עקרון חדש, מיומנות חדשה, מצליח לפתור באג, או אחרי אימון מתיש ומועיל.
בעקבותם הרבה פעמים גם מגיע תענוג, אבל זה סוג מאוד מסיים שלו.

לפעמים יש תקופות שקשה להרגיש סיפוק. אני מרגיש שמה שממש עוזר לי להרגיש יותר טוב במקרים כאלה גם כשהנסיבות מסביב נראות עכורות יחסית זה השקעה באיזשהו תחביב, במיוחד פעילות גופנית. אני כבר הרבה שנים עוסק באמנויות לחימה, ואני מרגיש שזה ממש ממקד אותי ו"שומר לי על השפיות", אבל כל פעילות מאמצת אחרת שגם נחמד לך לעשות עושה פלאים (לפעמים קשה להכריח את עצמנו לעשות, אבל חוגים, קבוצות ומסגרות עוזרות עם זה. וברגע שעושים זה עושה את כל ההבדל). חוץ מהעניין הפיזיולוגי גם פסיכולוגית זה עוזר, כי אתה תמיד מרגיש אתה מתפתח / מתקדם / לומד ממשהו כזה.

אני גם מאוד מתחבר למה ש @בת העמק כתבה על התנדבות ועזרה לאחרים. אמנם לא יצא לי להתנדב המון, אבל בכל פעם שאני עוזר למישהו או מייעץ משהו לחבר, או אפילו לסתם מישהו זר זה אוטומטית מרומם לי את מצב הרוח מאוד.
יש המון אופציות כאלה, זה יכול להיות משהו שאתה חולק מהידע / ניסיון שלך כמו עזרה לתלמידים / סטודנטים בלימודים, תמיכה נפשית לחבר, או אפילו סתם משהו לא מאוד ישיר כמו לעזור לארוז חבילות מזון לנזקקים וכו'.

@deussex , אני אמנם לא ממש גיימר, אבל מזדהה ממש עם שכתבת על להישאב לתוך משחק מחשב טוב. אני אולי אכליל את זה ל"להישאב פנימה לתוך יצירה אמנותית כלשהי", ולכלול בזה גם מוזיקה, סרטים ובעיקר גם ספרים. אם אתה בקטע של לקרוא ספרים עלילתיים אשמח לשמוע מה אתה אוהב ולנסות להמליץ לך על כמה. אולי גם על כמה משחקים אבל רוב הסיכויים שאתה מכיר הרבה יותר ממני. אגב, יצא לך לראות את Soul של פיקסאר? לרוב אני מעריך את התוצרת פיקסאר בצורה די מתונה, אבל הפעם ממש התלהבתי..

 

[pin2win]

בשנה האחרונה - להעביר כרטיס בסוף יום העבודה. מקווה ש2023 תהיה שנה יותר מספקת

 

[paskar]

@pin2win
גורם להרגשה טובה, או להפסקת הרגשה רעה?

מסכים, זה ממש לא קל להילחם בעיוותי החשיבה ובפרשנויות השגויות שלנו.

אם הסיבות קיימות אובייקטיבית, למה להחשיב אותן עיוות או פרשנות?
נניח: עלו שכר דירה, ארנונה, מחירי מזון. המשכורת שגם כך היתה גבולית נשארה סטטית. או בעיה בריאותית עם טיפול לא וודאי, וגם יקר.
אם במקרה כזה ילדים היו יודעים את המצב האמיתי, מבינים את ההשלכות שלו, והיו צריכים לטפל בהן, אני לא חושב שגם הם יהיו שמחים יותר מדי.

ילד לא צריך קולנוע בשביל לשמוח.
הוא יכול להסתכל על השמיים בפעם האלף, או סתם על נמלה שהולכת על הרצפה.

לא נראה לי שהנמלה תרגש כל כך בפעם האלף.

 

[משה גל]

להשקיע בזוגיות

 

[pin2win]

גורם להרגשה טובה, או להפסקת הרגשה רעה?

גם וגם.
זאת הייתה שנת סטאז' ברפואה, בה אתה בעיקר מבוזבז ומשמש ככלבויניק של בית החולים בשכר מינימום. לא נקודה נעימה, אבל זמנית.