כספי ירושה

[kerenX]

אשמח לשמוע מאנשים שקיבלו כספי ירושה,
האם הרגשתם שבמקום מסויים הכסף לא שלכם? אם כן, איך התגברתם על התחושה?

כבר כמה שנים יושב אצלי סכום לא קטן בקרן כספית. הצד הרציונאלי יודע שצריך לעשות איתו משהו כי זה הדבר האחראי לעשות שגם יקדם אותי ואת המשפחה שלי.
לצד הרגשי הרבה יותר קשה עם העניין. כאמור גם תחושה שהכסף לא באמת שלי ומי אני שאסכן עבודה מאוד קשה לאורך שנים של אדם אחר, וגם אחרי הרבה מלחמות ירושה קשות, שהכסף סוג של "מלוכלך" בהרבה כאב וביזוי המת בתהליך.

 

[Mr. pink]

המוריש אהב אותך ולכן בחר להוריש לך את כספו, כך לפחות החליט בית המשפט. מדברייך משתמע שגם את אהבת אותו.
הוא כנראה היה שמח לראות אותך משתמשת במתנה שלו לדברים שיקדמו אותך ויעשו לך ולמשפחתך טוב. אחרת למה נלחמת על הכסף?

אם בכל זאת את לא מסוגלת לגעת בכסף תעבירי אותו לילדים בעתיד.
חלק את יכולה לתרום למטרה שהייתה חשובה לנפטר או לך ולו במשותף.

 

[nullius]

פות״ש - אכן נושא לא פשוט. אני חושב שהנושא קשה לא רק אחרי אלא גם לפני ההורשה. אצלי ההורים (יבדל״א) ערכו צוואה מסודרת ואינני צופה שיהיה ריב כלשהו לגבי הצוואה - החלוקה תהיה שווה. החלק הרציונלי הוא שטוב שיש צוואה כי אז הפתח לריבים נהיה קטן יותר, אבל החלק האמוציונלי קשה מאוד כי הידיעה שבסוף המשמעות של הירושה היא שהוריך נפטרו היא מורכבת.

אישית הדרך שלי להתמודד עם הנושא היתה להחליט שחלק מסוים מהירושה יוקדש לפתח אצל ילדי נושאים שקרובים לליבם של הורי כמו טיולים, והיתר יושקע על ידי כי הורי בוודאי ירצו בטובת צאצאיהם ואין טעם להחזיק מזומן לאורך זמן ארוך.

בשורה התחתונה - תעשי צעדים קטנים כדי לצאת מהקיפאון ותהני מהכסף - בין ישירות ובין באמצעות גרימת אושר לסובבים אותך.

 

[בת העמק]

קרן, הדילמה מזכירה לי את מה שכתבה @הסולידית בפייסבוק לפני חודש, לגבי הירושה של אמא שלה ז"ל:

אולי חלק מהקושי בהשקעת כספי ירושה נובע מכך שבכסף שאדם משאיר אחריו טבוע גם חלק גדול מסיפור החיים שלו, וכך גם מהזיכרון שלו.
אמא שלי עבדה 40 שנה באותו מקום עבודה, חסכה פה, קנתה שם ותרמה כאן, והתוצאה המצטברת של כל אלפי ההחלטות הפיננסיות שקיבלה מסתכמת בסוף למספר מסוים, שעכשיו מתחלק ביני לבין אחיי וממתין לי בחשבון.
ואני, שלא עבדתי ולא טרחתי ולא נקפתי אצבע עבור הכסף הזה, שוקלת כעת אם להעמיד אותו בסיכון די משמעותי בזמן ששוק המניות בשיא של כל הזמנים. מה אני מסכנת כאן בעצם, אני שואלת את עצמי. כסף חסר ריח וצבע, או את הזיכרון של אמא שלי?

לי לא היתה בעיה להכניס את הכספים לתיק, לא הרגשתי עול רגשי.

 

[אורי ג.]

לי לא היתה בעיה להכניס את הכספים לתיק, לא הרגשתי עול רגשי.

הוא בכל מקרה בתיק, השאלה היא רק מה עושים עם התיק.
כל חלוקה היא רק בדמיון שלנו.

 

[Homer]

לא הרגשתי שהכסף לא שלי, אבל הרגשתי חובה לשמור עליו. הייתה לי בעיה להשקיע במניות, כי פחדתי להפסיד את הכסף שעבדו עבורו ממש קשה.
בסופו של דבר השקעתי אותו בתמהיל יותר שמרני. וזה היה הבסיס של התיק שלי.

 

[isalidiq]

הוא בכל מקרה בתיק, השאלה היא רק מה עושים עם התיק.
כל חלוקה היא רק בדמיון שלנו.

ניסוח מדויק. לתלות על הקיר.
עוד אשתמש בו.

 

[MMM]

כמי שיצא לו לקבל בירושה מההורים גם כספים וגם את דירת המגורים שלהם אני יכול להעיד כי הכסף הוא הבעיה הקלה. הרבה יותר קשה לקבל החלטה עסקית מושכלת מה לעשות עם הדירה כי לא מדובר רק בבלוקים אלא בזכרונות ילדות

 

[חיפאי]

כמי שיצא לו לקבל בירושה מההורים גם כספים וגם את דירת המגורים שלהם אני יכול להעיד כי הכסף הוא הבעיה הקלה. הרבה יותר קשה לקבל החלטה עסקית מושכלת מה לעשות עם הדירה כי לא מדובר רק בבלוקים אלא בזכרונות ילדות

לגמרי, אני מכיר אנשים לא מעטים שפשוט השאירו דירות ריקות, עומדות, ומתדרדרות במשך המון שנים רק בגלל שלא הצליחו לראות את זה כנדל"ן - זה היה הבית בו גדלו. בהקשר של ההפסד הכלכלי העצום שמתלווה לכך זה באמת דוגמה לכך שהאדם אינו יצור רציונלי עד הסוף. אגב, אני חושב שבמקרים רבים זה בכלל החפצים שבתוך הבית, או משהו סנטימנטלי דומה שמקשה על הפרידה.

 

[kerenX]

כמי שיצא לו לקבל בירושה מההורים גם כספים וגם את דירת המגורים שלהם אני יכול להעיד כי הכסף הוא הבעיה הקלה. הרבה יותר קשה לקבל החלטה עסקית מושכלת מה לעשות עם הדירה כי לא מדובר רק בבלוקים אלא בזכרונות ילדות

אז למזלי זה היה מחוץ לידיים שלי, והדירה כבר נמכרה. אבל "נתקעתי" עם לא מעט רהיטים שאני לא מסוגלת לזרוק/למכור אבל גם אין לי מקום עבורם בבית שלי כרגע.

תודה לכל המגיבים, נתתם לי חומר למחשבה 3>