יש לי מעט מאוד כסף בצד

[לא חשוב שמות]

במקרה שלך, הצעד הראשון הוא לבדוק איך את יכולה להגדיל את קצב החסכון שלך.

זה בהחלט צעד הכרחי שיש לנקוט באופן דיי מיידי, אך לדעתי זה לא הצעד הראשון. הצעד הראשון הוא:

כלומר, רוב הכסף שלי הולך למחיה (שכירות+חשבונות+אוכל), פעם בשנה טיסה לכמה ימים בחו"ל, קצת שופינג (כן, עוד חטא), ולא מעט הוצאות בלתי צפויות ומעצבנות (תשלום לעו"ד, טיפולי שיניים, דברים שמתקלקלים, מעברי דירות תכופים). יש מה לשפר. אני יודעת. כלומר, עכשיו אני יודעת.

להבין שהרבה מההוצאות הבלת"מיות הללו הן למעשה לא בלת"מיות כלל! אלא מהוות צרכים אשר נובעים ממשהו שככל הנראה מושפע ממשתנים כמו: אורח חיים (תזונה, רוגע, לחץ וכו'), זוגיות, מצב נפשי (גם כזה המתקשר לעבר אצל חלק מאיתנו), מערכות יחסים ותמיכה חברתית, הדינאמיקה בחיים או התקווה הזאת שגורמת לכל אחד מאיתנו עדיין להצליח לעמוד על הרגליים גם כשקשה מאוד לאורך שנים ארוכות. ועוד דברים מהכיוונים הללו.

לדעתי הצעד הראשון הוא להעמיק פנימה וכשמרגישים לנכון אז גם לפרוח החוצה.
יש צורך בראייה הולסיטית על כל העניין ולא מכניסטית (האופיינית כלכך לפורום).

(לדעתי, @הסולידית, היבט זה חסר מאוד בבלוג, ולכן הוא לעולם לא יתעלה לדרגת מצוינות)

סתם משתף מתוך הזדהות עם פותחת האשכול, ולא ממליץ חלילה

 

[אנא-אל]

היבט זה חסר מאוד בבלוג, ולכן הוא לעולם לא יתעלה לדרגת מצוינות)

נזכרתי בטיפ לחיים שמישהי פעם אמרה לי.
הוספת המילה "לדעתי" בקביעת עובדות נחרצות, מורידה פלאים את האנטיגוניזם של הצד הנגדי (שלדעתי... צברת פה לא מעט
[יש שדעתם כי בכוונה אבל אני נוטה להאמין שלא])

 

[לא חשוב שמות]

נזכרתי בטיפ לחיים שמישהי פעם אמרה לי.
הוספת המילה "לדעתי" בקביעת עובדות נחרצות, מורידה פלאים את האנטיגוניזם של הצד הנגדי (ש..לדעתי, צברת פה לא מעט
[יש שטוענים כי בכוונה אבל אני נוטה להאמין שלא])

לדעתי את צודקת ולכן הטיפ' אומץ
אכן מניח שהרבה לא מחבבים אותי, אבל יש לי מודל טוב לחיקוי בהקשר הזה - הבלוג השנוא על-ידי לא מעט

וזה אני, לא אוהב להתעכב ולהחמיא על מה שעובד (ולא תורם או מחדש כלום) אלא לתקן את מה שלא.

 

[oz1987]

האם כשאתם מגיעים למעסיק פוטנציאלי וגם אחרי שנה של עבודה אתם ישר מבקשים קרן השתלמות ?

 

[tlc m]

במצב הנוכחי שלך אם נגיד שהמינימום להישרדות הוא 4000 ש״ח לחודש, ואת צריכה כ 3 חודשים של מיגון זה אומר יש לך כ 3000 ש״ח להשקעה ...

אני לא רוצה להעכיר את האווירה, אבל כן חשוב לדעת איפה באמת עומדים כשמתכננים צעדים קדימה.
ולפני זה - כל הכבוד @Adidas שאת באה להתיעץ על זה! בגיל ובסטטוס שלך זה כן מראה על יכולת נפשית מעל הממוצע.
יחד עם זאת, @אנון נימוס , אם מרוויחים 7-8 ומוציאים יותר, אז המינימום שלה להישרדות הוא 7500 שח לחודש. לפחות עד שיוכח אחרת. כך שקרן חירום לשלושה חודשי מחיה צריכה להכיל 7500*3=22,500 שח.

@Adidas אני חושבת שאחד המפתחות לשיפור הוא שינוי התפיסה מ-אני יועדת שאצטרך לסבול (ובגלל זה את לפעמים 'מפצה' את עצמך ברכישות) ל-אני רוצה לגלות איך אפשר להיות שמחה/מבסוטה מהחיים מקצת פחות.
הרי בשורה התחתונה חשוב שאת תהיי שמחה תוך כדי התהליך כי בניית הון זה מרתון ולא ספרינט. את חייבת נקודות התרעננות אבל מהסוג שלא מחזיר אותך מאות מטרים אחורה כל פעם שאת מתאווררת.
אני מציעה להתחיל ללמוד לשמוח מדברים קטנים וזמינים.
לפחות פעם ביום תרשמי ביומן 3 דברים שהיו לך משמחים (דברים פשוטים, כמו כמה דקות בשמש חורפית, אווירה טובה עם בן הזוג בכוס קפה של הבוקר, וכד').
ובימים שאת מדוכדכת - אז 3 פעמים ביום, 3 דברים כל פעם.
זה נשמע מייגע, אבל החדשות הטובות הן שאפשר בהחלט להתרגל לשמוח מדברים זמינים. זה לא אופי שנולדים וסוחבים עד הקבר. ואחרי שמתרגלים, אז כבר לא צריך את הריטואל המאולץ של לרשום את ה.

אני יודעת שלא על זה שאלת בכלל. ואין לי בעיה שתאפסני את התגובה הזו עמוק במגירת ה-לא רלוונטי בעתיד הקרוב.
אבל אם מתישהו, משהו מזה יהיה לך שימושי, או שיועיל לך או למישהו, אז היה שווה...
ושוב-כל הכבוד לך שבאת להתייעץ , זה לא מובן מאליו בכלל. וזה נקודת חוזק שלך שאת לוקחת איתך לכל מקום שתלכי.

 

[tlc m]

אלא לתקן את מה שלא

אדרבה, תכתוב אתה את מה שהיית שמח לקרוא פה. אני אשמח לקרוא. אז כבר יש לך קהל יעד של לפחות קוראת אחת.
ובדרך, לדעתי ייקרו 2 דברים: אתה תהיה שמח לראות את התוכן שמרגיש לך חסר - מופיע בפורום ורואה אור.
ודבר שני - תגלה כמה עמל מושקע בכתיבה של תוכן חיובי (מה שנקרא מידע מחדש, בשונה למשל מתוכן של ביקורת), ותהיה לך יותר יותר הערכה לכותבים אותם (וגם לעצמך בתוכם)

 

[מרק עוגיות]

אציין שאין לי אוטו, אני לא אוכלת במסעדות כמעט, יש לי בנזוג (תפרן), והחטא הכי גדול שלי בנושא הכלכלי, הוא שאני גרה בת"א ומשלמת שכירות של 2500 ש"ח בחודש (5000 כזוג), וגם משתדלת לטוס לחו"ל פעם בשנה-שנתיים להתאוור (בנופש בארץ לא הייתי אף פעם בבגרותי). כלומר, רוב הכסף שלי הולך למחיה (שכירות+חשבונות+אוכל), פעם בשנה טיסה לכמה ימים בחו"ל, קצת שופינג (כן, עוד חטא), ולא מעט הוצאות בלתי צפויות ומעצבנות (תשלום לעו"ד, טיפולי שיניים, דברים שמתקלקלים, מעברי דירות תכופים). יש מה לשפר. אני יודעת. כלומר, עכשיו אני יודעת.

אני חוששת שאת לא באמת יודעת על מה רוב הכסף שלך הולך. שופינג זה לא חטא אבל כמו כל דבר כדאי לעשות אותו בחוכמה, כך גם שאר ההוצאות. לדעתי לנהל תיעוד של ההוצאות לכמה חודשים ואז להסתכל אחורה, בסבירות גבוהה יפקח את עינייך ויגלה לך שאת מוציאה לא בהכרח על מה שאת חושבת שאת מוציאה. ולפעמים יש דרכים שבכלל לא פוגעות באיכות החיים (לפעמים אפילו להפך!) לשפר את מצב ההוצאות.

 

[Adidas]

אני לא רוצה להעכיר את האווירה, אבל כן חשוב לדעת איפה באמת עומדים כשמתכננים צעדים קדימה.
ולפני זה - כל הכבוד @Adidas שאת באה להתיעץ על זה! בגיל ובסטטוס שלך זה כן מראה על יכולת נפשית מעל הממוצע.
יחד עם זאת, @אנון נימוס , אם מרוויחים 7-8 ומוציאים יותר, אז המינימום שלה להישרדות הוא 7500 שח לחודש. לפחות עד שיוכח אחרת. כך שקרן חירום לשלושה חודשי מחיה צריכה להכיל 7500*3=22,500 שח.

@Adidas אני חושבת שאחד המפתחות לשיפור הוא שינוי התפיסה מ-אני יועדת שאצטרך לסבול (ובגלל זה את לפעמים 'מפצה' את עצמך ברכישות) ל-אני רוצה לגלות איך אפשר להיות שמחה/מבסוטה מהחיים מקצת פחות.
הרי בשורה התחתונה חשוב שאת תהיי שמחה תוך כדי התהליך כי בניית הון זה מרתון ולא ספרינט. את חייבת נקודות התרעננות אבל מהסוג שלא מחזיר אותך מאות מטרים אחורה כל פעם שאת מתאווררת.
אני מציעה להתחיל ללמוד לשמוח מדברים קטנים וזמינים.
לפחות פעם ביום תרשמי ביומן 3 דברים שהיו לך משמחים (דברים פשוטים, כמו כמה דקות בשמש חורפית, אווירה טובה עם בן הזוג בכוס קפה של הבוקר, וכד').
ובימים שאת מדוכדכת - אז 3 פעמים ביום, 3 דברים כל פעם.
זה נשמע מייגע, אבל החדשות הטובות הן שאפשר בהחלט להתרגל לשמוח מדברים זמינים. זה לא אופי שנולדים וסוחבים עד הקבר. ואחרי שמתרגלים, אז כבר לא צריך את הריטואל המאולץ של לרשום את ה.

אני יודעת שלא על זה שאלת בכלל. ואין לי בעיה שתאפסני את התגובה הזו עמוק במגירת ה-לא רלוונטי בעתיד הקרוב.
אבל אם מתישהו, משהו מזה יהיה לך שימושי, או שיועיל לך או למישהו, אז היה שווה...
ושוב-כל הכבוד לך שבאת להתייעץ , זה לא מובן מאליו בכלל. וזה נקודת חוזק שלך שאת לוקחת איתך לכל מקום שתלכי.

תודה רבה על התגובה ואני בהחלט מתכוונת לקחת את זה לתשומת לבי, בעיניי זה מאוד רלוונטי. לא בציניות. אני כבר נמצאת באיזשהו תהליך של לנסות ליהנות מהדברים הקטנים - מחקתי גם את חשבון הפייסבוק שלי כי הייתי מלאת קנאה באנשים שמעלים תמונות מחייהם המושלמים לכאורה בזמן שאני מרגישה כמו איזה עכבר מסכן במירוץ. וזה עזר משמעותית. אני כבר פחות מרגישה צורך לעשות ולקנות כל הזמן בשביל לרצות איזו סיפוק רגעי שנובע בעיקר מקנאה ורצון להיות כמו כולם

 

[adamshalev]

מחקתי גם את חשבון הפייסבוק שלי כי הייתי מלאת קנאה באנשים שמעלים תמונות מחייהם המושלמים לכאורה בזמן שאני מרגישה כמו איזה עכבר מסכן במירוץ. וזה עזר משמעותית

נטשתי גם לפני שנתיים מבלי לחזור. יש מחקרים על איך פייסבוק ורשתות חברתיות גורמות לדכאון בדיוק בגלל הסיבה הזאת - מבט מעוות לתוך החיים ״המושלמים״ לכאורה של אנשים אחרים.

 

[Glazgo]

מחקתי גם את חשבון הפייסבוק שלי כי הייתי מלאת קנאה באנשים שמעלים תמונות מחייהם המושלמים לכאורה בזמן שאני מרגישה כמו איזה עכבר מסכן במירוץ. וזה עזר משמעותית.

כל המחקרים מצביעים על כך שעשית בשכל. גם בזבוז זמן וגם משחק לנו על יצר הקנאה הבסיסי וגורם לנו לעשות דברים כדי לנסות להרשים אנשים אחרים (ואז לחכות לראות כמה אנחנו "שווים" בדמות כמה לייקים קיבלנו). שאפו.

 

[אנא-אל]

יש אחלה פרק במראה שחורה על נושא הקנאה ברשת חברתית (nosedive)

 

[אצטרובל]

נטשתי גם לפני שנתיים מבלי לחזור. יש מחקרים על איך פייסבוק ורשתות חברתיות גורמות לדכאון בדיוק בגלל הסיבה הזאת - מבט מעוות לתוך החיים ״המושלמים״ לכאורה של אנשים אחרים.

עזבתי לפני חודשיים גם, נראה אם זה יחזיק בתור מישהו שמייצר הרבה תכני שיווק לרשתות חברתיות, בין השאר

 

[TunaGolem]

יש לי חשבון פעיל ואין לי מושג על מה אתם מדברים.

 

[Melafefon_Hamutz]

לא עזבתי.
שמתי חוסם ניוז- פיד וזה אחלה דבר

 

[Mars1]

לעשות דברים כדי לנסות להרשים אנשים אחרים (ואז לחכות לראות כמה אנחנו "שווים" בדמות כמה לייקים קיבלנ

אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל?

 

[Glazgo]

אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל?

מקווה בשביל העץ שהוא לא בפייסבוק