יומן מסע - המסע שלי לעצמאות כלכלית עד 2035

[מישו2]

אז לא לגמרי הבנתי מה ניסית להגיד…

זה היה סתם דיוק - הרי סכום ההוצאה עולה נומינלית ביחד עם האינפלציה לכל אדם, ואילו שלי עלה הרבה יותר.

 

[קפיצת הדרך]

ואילו שלי עלה הרבה יותר.

נו… אז זה בדיוק נקרא ״אינפלציה אישית״…

 

[מישו2]

נו… אז זה בדיוק נקרא ״אינפלציה אישית״…

מקבל

 

[A42]

סביר שלא יוכל לפרוש לחיים ברמה טובה" (אשר הגדרתי מהי קודם

הרמת חיים הטובה שפירטת פה
אפשרית בהחלט גם בחצי מההוצאה שאתה כתבת
(אני הלכה למעשה עושה את עם הרבה (הרבה) יותר שבועות בחול... עד כמה שזה אינדיקציה למשהו)

בהחלט מאמין לך שאלה ההוצאות שלך
פשוט זה לא בהכרח ההוצאות של כולם
רוב מה שפירטת לא עולה עשרות אלפי שקלים בחודש...

כמובן שאפשר לטוס לחול לשבוע ולהוציא 100 אלף שקל בשבוע ואפשר גם לטוס לחודש ולהוציא רק 10 אלף וכמובן שיש עוד המון אמצע...

עדיין חושב שרוב מי שמנית כאן לא קולעים לזה

אני בכללי קצת מתנגד לקשירה של המושג רמת חיים או איכות חיים לרף הוצאות

חושב שרמת חיים גבוהה וגם איכות חיים גבןהה נמדד בחופש בחירה, זמן פנוי, השגת מטרות אישיות, תחושת ביטחון ועוד הרבה דברים שהם לא בהכרח בקשר ישיר לכמה אני מוציא בחודש חלקם אפילו ביחס הפוך

אנחנו לא יחידי סגולה באמת
יש הרבה מאוד אנשים שפרשו עם הרבה פחות ומאושרים הרבה יותר
ורמת החיים האישית שלהם בעיינהם מאוד גבוהה

אבל זה כבר נכנס לדיור פילוסופי יותר

 

[מישו2]

הרמת חיים הטובה שפירטת פה
אפשרית בהחלט גם בחצי מההוצאה שאתה כתבת
(אני הלכה למעשה עושה את עם הרבה (הרבה) יותר שבועות בחול... עד כמה שזה אינדיקציה למשהו)

בהחלט מאמין לך שאלה ההוצאות שלך
פשוט זה לא בהכרח ההוצאות של כולם
רוב מה שפירטת לא עולה עשרות אלפי שקלים בחודש...

כמובן שאפשר לטוס לחול לשבוע ולהוציא 100 אלף שקל בשבוע ואפשר גם לטוס לחודש ולהוציא רק 10 אלף וכמובן שיש עוד המון אמצע...



אני בכללי קצת מתנגד לקשירה של המושג רמת חיים או איכות חיים לרף הוצאות

חושב שרמת חיים גבוהה וגם איכות חיים גבןהה נמדד בחופש בחירה, זמן פנוי, השגת מטרות אישיות, תחושת ביטחון ועוד הרבה דברים שהם לא בהכרח בקשר ישיר לכמה אני מוציא בחודש חלקם אפילו ביחס הפוך

אנחנו לא יחידי סגולה באמת
יש הרבה מאוד אנשים שפרשו עם הרבה פחות ומאושרים הרבה יותר
ורמת החיים האישית שלהם בעיינהם מאוד גבוהה

אבל זה כבר נכנס לדיור פילוסופי יותר

דיברתי רק על רמת חיים חומרית. כל דבר אחר הוא אכן דיון פילוסופי. דיברתי על כך שלדעתי (בלבד, אין שום מחקר שקראתי בנושא) האדם הממוצע מוציא יותר ככל שהוא מכניס יותר וכפועל יוצא קיימים פחות ופחות אנשים כאלה ככל שהפער בין ההכנסות להוצאות גדל.
יתכן שאורחות החיים שנראים לי כמחוייבי המציאות לצורך שמירת רמת החיים הגבוהה, כהגדרתי, חורגים מהנורמה, מהאחוזון או מכל דבר אחר. במקרה שלי, אני די בטוח, אין אפשרות להוריד, פרט אולי באחוזים בודדים, את ההוצאות.

 

[משה]

דיברתי רק על רמת חיים חומרית. כל דבר אחר הוא אכן דיון פילוסופי. דיברתי על כך שלדעתי (בלבד, אין שום מחקר שקראתי בנושא) האדם הממוצע מוציא יותר ככל שהוא מכניס יותר וכפועל יוצא קיימים פחות ופחות אנשים כאלה ככל שהפער בין ההכנסות להוצאות גדל.

על פי שלמדתי בכלכלה ככל שאדם מכניס יותר הוא נוטה להוציא יותר אבל אחוז הולך וגדל מההכנסה שלו ילך לחיסכון.

כלומר מישהו שמרוויח היום 10K ומוציא 9K ויקבל העלאה משמעותית בשכר ל20K לא יוציא 18K אלא סכום נמוך יותר. כך שאחוז ההוצאות שלו מתוך ההכנסה ירד מ90% ואחוז החיסכון מההכנסה יעלה מ10%. בקיצור הגדלת הכנסות גורמת להגדלת הוצאות אבל גם להגדלת חיסכון.

 

[Yoshi_Invest]

או אם סתם לדוגמה הוא עוקב אחרי חוק ה 50 30 20, אז מן הסתם המספר יעלה אבל לא בהכרח ההוצאות.

 

[משה]

או אם סתם לדוגמה הוא עוקב אחרי חוק ה 50 30 20, אז מן הסתם המספר יעלה אבל לא בהכרח ההוצאות.

במצב כזה אין גידול באחוז החיסכון רק בסכום החיסכון

 

[MichaelScott]

או אם סתם לדוגמה הוא עוקב אחרי חוק ה 50 30 20, אז מן הסתם המספר יעלה אבל לא בהכרח ההוצאות.

במצב כזה אין גידול באחוז החיסכון רק בסכום החיסכון

נכון, אם נצמדים בדיוק ל־50/30/20, רק סכום החיסכון גדל, לא שיעור החיסכון. הנקודה היא שככל שההכנסה עולה, קל יותר להגדיל גם את שיעור החיסכון, אפילו לצד עלייה ברמת החיים.

Ramit Sethi, למשל, שעובר בערוץ שלו על תקציבים של משפחות במודל דומה, מדגיש שאצל בעלי הכנסה גבוהה הוא מצפה שההוצאות הקבועות יתפסו נתח קטן יותר מההכנסה.

בסופו של דבר, מי שמרוויח נטו פי עשרה מהשכר החציוני לא צריך להוציא פי עשרה כדי לחיות ברמה גבוהה משמעותית. קניות בטיב טעם לא עולות פי עשרה מקניות ברמי לוי, ודלק ל־SUV לא עולה פי עשרה מדלק לרכב קומפקטי. גם שדרוג משמעותי בדיור לא מחייב עלייה באותו יחס.

כמובן שאפשר להוציא כל הכנסה. אבל הכנסה גבוהה מאפשרת להעלות את רמת החיים ובמקביל להגדיל את אחוז החיסכון.

 

[מישו2]

על פי שלמדתי בכלכלה ככל שאדם מכניס יותר הוא נוטה להוציא יותר אבל אחוז הולך וגדל מההכנסה שלו ילך לחיסכון.

כלומר מישהו שמרוויח היום 10K ומוציא 9K ויקבל העלאה משמעותית בשכר ל20K לא יוציא 18K אלא סכום נמוך יותר. כך שאחוז ההוצאות שלו מתוך ההכנסה ירד מ90% ואחוז החיסכון מההכנסה יעלה מ10%. בקיצור הגדלת הכנסות גורמת להגדלת הוצאות אבל גם להגדלת חיסכון.

אוקיי אז אנחנו מסכימים שההוצאות גדלות. התחלנו אגב את הדיון עם מספרים מוחלטים של הוצאות ולא עם אחוזים אז זה מסתדר.

 

[משה]

אוקיי אז אנחנו מסכימים שההוצאות גדלות. התחלנו אגב את הדיון עם מספרים מוחלטים של הוצאות ולא עם אחוזים אז זה מסתדר.

אני חושב שאפשר לחיות היטב עם סכומים קטנים בהרבה ממה שתיארת. עם הכנסה של 50 נטו הייתי חוסך בקלות 50% מההכנסה

 

[A42]

דיברתי על כך שלדעתי (בלבד, אין שום מחקר שקראתי בנושא) האדם הממוצע מוציא יותר ככל שהוא מכניס יותר וכפועל יוצא קיימים פחות ופחות אנשים כאלה ככל שהפער בין ההכנסות להוצאות גדל.
יתכן שאורחות החיים שנראים לי כמחוייבי המציאות לצורך שמירת רמת החיים הגבוהה, כהגדרתי, חורגים מהנורמה, מהאחוזון או מכל דבר אחר

עם כל זה אני בהחלט מסכים איתך
וזה גם מגובה בהרבה מחקרים

דיברתי רק על רמת חיים חומרית

במקרה שלי, אני די בטוח, אין אפשרות להוריד, פרט אולי באחוזים בודדים, את ההוצאות

אני חולק על מה שאתה מגדיר רמת חיים חומרית

מבלי להעליב ובכלל לא אישי
לבזבז הרבה כסף ולקנות במחיר גבוה ממחיר השוק לא מעלה את רמת החיים החומרית

אני בהחלט יכול לקבל שללכת לסופר ולקנות את המצרכים שאתה הכי רוצה ללא התחשבות כלכלית לדוגמא כל יום פילה בקר או דג טונה טרי
בהחלט יכול להיתפס כרמת חיים חומרית גבוהה

ועדין לשלם באותו סופר נניח 10 אחוז יותר כי לא עשית כרטיס מועדון או לא קנית עם הארנק הדיגיטלי לתפיסתי זה לא משפר את הרמת חיים זה רק לבזבז יותר כסף (דעתי האישית כמובן)

 

[מישו2]

ועדין לשלם באותו סופר נניח 10 אחוז יותר כי לא עשית כרטיס מועדון או לא קנית עם הארנק הדיגיטלי לתפיסתי זה לא משפר את הרמת חיים זה רק לבזבז יותר כסף (דעתי האישית כמובן)

במקרה שלי דווקא לא רלוונטי. אבל עזוב, באופן כללי, אתה לא באמת חושב שגם אם אשלם את המחיר הכי זול האפשרי על כל קניה/שירות זה יוריד לי ב-50% או יותר את ההוצאות נכון? זה כן נכון אולי עבור תל אביבי שקונה הכל בפיצוציה או מכולת קטנה פרטית. אני יותר קרוב למחפשי המבצעים.

 

[Dončić]

ועדין לשלם באותו סופר נניח 10 אחוז יותר כי לא עשית כרטיס מועדון או לא קנית עם הארנק הדיגיטלי לתפיסתי זה לא משפר את הרמת חיים זה רק לבזבז יותר כסף (דעתי האישית כמובן)

אני דווקא חולק עליך פה. לא לעשות כרטיסי מועדון ולא לחפש הנחות כל הזמן זה בעיניי הכי משפר את רמת החיים. לדעתי זמן ונוחות אלה דברים חשובים, הרבה יותר מדברים ״חומריים״. ועוד נקודה אנקדוטלית, יש לי זוג חברים שתמיד מחפשים הנחות. לא ילכו להופעה או הצגה בלי הנחה ויפצלו את הקניות כדי להשיג את המחיר האופטימלי. מעבר לזה שבעיניי זה בזבוז זמן (כמובן תלוי במצב הכלכלי), הם מכורים. ומכורים לא תמיד מסוגלים להבין שהם מכורים, ההנחות הן אלה שבוחרות להם מה לעשות, והזמן שמתבזבז על אופטימפציות בסופר לא יחזור. כמובן חשוב איזונים וכו׳ לכל צד

 

[מישו2]

אני דווקא חולק עליך פה. לא לעשות כרטיסי מועדון ולא לחפש הנחות כל הזמן זה בעיניי הכי משפר את רמת החיים. לדעתי זמן ונוחות אלה דברים חשובים, הרבה יותר מדברים ״חומריים״. ועוד נקודה אנקדוטלית, יש לי זוג חברים שתמיד מחפשים הנחות. לא ילכו להופעה או הצגה בלי הנחה ויפצלו את הקניות כדי להשיג את המחיר האופטימלי. מעבר לזה שבעיניי זה בזבוז זמן (כמובן תלוי במצב הכלכלי), הם מכורים. ומכורים לא תמיד מסוגלים להבין שהם מכורים, ההנחות הן אלה שבוחרות להם מה לעשות, והזמן שמתבזבז על אופטימפציות בסופר לא יחזור. כמובן חשוב איזונים וכו׳ לכל צד

זה מזכיר לי שכל החיים נאבקתי עם משחת השיניים כשכמעט התרוקנה להוציא עוד ועוד מנה. ואז הלכתי לג'מיני וחישבנו שהחסכון בגירוד מנה אחרונה הוא כ-10 ש"ח לכל החיים. מאז, ברגע שהמשחה לא יוצאת בקלות אני זורק ומחליף...

 

[YPV]

אני דווקא חולק עליך פה. לא לעשות כרטיסי מועדון ולא לחפש הנחות כל הזמן זה בעיניי הכי משפר את רמת החיים. לדעתי זמן ונוחות אלה דברים חשובים, הרבה יותר מדברים ״חומריים״. ועוד נקודה אנקדוטלית, יש לי זוג חברים שתמיד מחפשים הנחות. לא ילכו להופעה או הצגה בלי הנחה ויפצלו את הקניות כדי להשיג את המחיר האופטימלי. מעבר לזה שבעיניי זה בזבוז זמן (כמובן תלוי במצב הכלכלי), הם מכורים. ומכורים לא תמיד מסוגלים להבין שהם מכורים, ההנחות הן אלה שבוחרות להם מה לעשות, והזמן שמתבזבז על אופטימפציות בסופר לא יחזור. כמובן חשוב איזונים וכו׳ לכל צד

זה מזכיר לי שכל החיים נאבקתי עם משחת השיניים כשכמעט התרוקנה להוציא עוד ועוד מנה. ואז הלכתי לג'מיני וחישבנו שהחסכון בגירוד מנה אחרונה הוא כ-10 ש"ח לכל החיים. מאז, ברגע שהמשחה לא יוצאת בקלות אני זורק ומחליף...

הדיון הזה מדויק ומזכיר לי את אמא שלי. היא חיה עמוק בתוך עולם הקופונים, מועדוני הלקוחות, המבצעים והשוואות המחירים, למרות שמבחינה כלכלית אובייקטיבית אין לזה שום משמעות אמיתית.

פעם ישבתי וחישבתי לה כמה היא חוסכת כביכול בחודש מול הזמן שהיא משקיעה בזה. להירשם למועדונים, לעקוב אחרי תקנונים, להשוות מחירים, והשיחות האינסופיות עם נציגי שירות על חידוש הטבות או בירור על הטבות שלא עברו. בשקלול חיסכון יחסי מול "שעת עבודה" שלה, יצא שהיא פשוט מסבסדת את "החיסכון" הזה מהכיס. בנוסף, היא קונה כמויות של דברים שהיא בכלל לא צריכה במיידי. התוצאה היא מוצרים ששוכבים אצלה תקועים בארונות חודשים, במקביל לניסיונות בלתי פוסקים ״לדחוף״ אותם לנו הילדים, כדי להרגיש שהכסף לא נזרק לפח.

זה כמובן לא שינה אצלה שום דבר, וזה בסדר גמור. הבנתי שבסוף זה לא מהלך כלכלי רציונלי אלא תחביב. היא שואבת מזה סיפוק, תחושת הישג ונושאים לשיחה עם חברות ובני משפחה. לכן מי שרוצה להתייחס לזה כתחביב, לבריאות. אבל בהרבה מקרים אפשר פשוט לשחרר ולחסוך את כל העומס הקוגניטיבי שמתלווה למרדף הבלתי פוסק הזה.

 

[פטל ואוכמניות]

פעם ישבתי וחישבתי לה כמה היא חוסכת כביכול בחודש מול הזמן שהיא משקיעה בזה. להירשם למועדונים, לעקוב אחרי תקנונים, להשוות מחירים, והשיחות האינסופיות עם נציגי שירות על חידוש הטבות או בירור על הטבות שלא עברו. בשקלול חיסכון יחסי מול "שעת עבודה" שלה, יצא שהיא פשוט מסבסדת את "החיסכון" הזה מהכיס.

האם היא עבדה בתגמול לפי שעה ויכלה להשתכר בזמן הזה על פני אלטרנטיבת הקופונים?

 

[YPV]

האם היא עבדה בתגמול לפי שעה ויכלה להשתכר בזמן הזה על פני אלטרנטיבת הקופונים?

היא בפנסיה כבר הרבה שנים. ב"עלות שעה" לקחתי שעת שכר מינימום או משהו כזה.

 

[Therealdeal]

זה מזכיר לי שכל החיים נאבקתי עם משחת השיניים כשכמעט התרוקנה להוציא עוד ועוד מנה. ואז הלכתי לג'מיני וחישבנו שהחסכון בגירוד מנה אחרונה הוא כ-10 ש"ח לכל החיים. מאז, ברגע שהמשחה לא יוצאת בקלות אני זורק ומחליף...

כשאני נאבק עם משחת השיניים, לרוב, מדובר מבחינתי בפעילות חינוכית לילדים. באופן פרטי שאפשר להשתמש בכל דבר שיש לנו, ובכללי - שתמיד אפשר לעשות יותר, גם אם קשה ודורש מחשבה או מאמץ. (יודע שזה לא מדבר אל כולם)

 

[Therealdeal]

הדיון הזה מדויק ומזכיר לי את אמא שלי. היא חיה עמוק בתוך עולם הקופונים, מועדוני הלקוחות, המבצעים והשוואות המחירים, למרות שמבחינה כלכלית אובייקטיבית אין לזה שום משמעות אמיתית.

פעם ישבתי וחישבתי לה כמה היא חוסכת כביכול בחודש מול הזמן שהיא משקיעה בזה. להירשם למועדונים, לעקוב אחרי תקנונים, להשוות מחירים, והשיחות האינסופיות עם נציגי שירות על חידוש הטבות או בירור על הטבות שלא עברו. בשקלול חיסכון יחסי מול "שעת עבודה" שלה, יצא שהיא פשוט מסבסדת את "החיסכון" הזה מהכיס. בנוסף, היא קונה כמויות של דברים שהיא בכלל לא צריכה במיידי. התוצאה היא מוצרים ששוכבים אצלה תקועים בארונות חודשים, במקביל לניסיונות בלתי פוסקים ״לדחוף״ אותם לנו הילדים, כדי להרגיש שהכסף לא נזרק לפח.

זה כמובן לא שינה אצלה שום דבר, וזה בסדר גמור. הבנתי שבסוף זה לא מהלך כלכלי רציונלי אלא תחביב. היא שואבת מזה סיפוק, תחושת הישג ונושאים לשיחה עם חברות ובני משפחה. לכן מי שרוצה להתייחס לזה כתחביב, לבריאות. אבל בהרבה מקרים אפשר פשוט לשחרר ולחסוך את כל העומס הקוגניטיבי שמתלווה למרדף הבלתי פוסק הזה.

זה חלק מהאופי שלה וזאת פעילות שהיא נהנת ממנה, לא? הפאן הכלכלי מבחינתה זה רק דרך להצדיק את השקעת הזמן...