השאלה הכי טובה שלדעתי אדם עם שכל בריא צריך לשאול את עצמו, איך יכול להיות שבצד השני שיש שם בוודאות אנשים שפויים ובכל זאת הם חושבים אחרת ממני, ולא לקבל את התשובה כי הם מטומטמים, או כי הם לא מבינים, או כי הם שטופי מוח.
2. מחקרים (שהוזכרו
כאן) הראו שכשיש מחלוקת ציבורית על נושא מסוים -
הזהות של אנשים מתגבשת סביבו.
למשל בשעת מלחמה בין ערבים ויהודים, פתאום ההפרדה הלאומית מקבלת חשיבות גדולה מאוד,
ואז גם ערבי אזרח המדינה פתאום מוצא את עצמו מזדהה פחות עם יהודים, ויהודים מוצאים את עצמו פחות מזדהים איתו).
במקרה שלנו, 5 מערכות הבחירות בשנים האחרונות פילגו את העם בצורה שלא הייתה כמוה.
ציבורים שמלכתחילה הייתה להם זהות מגובשת ומובדלת (לבוש מיוחד, מוסדות חינוך שונים, אורח חיים שונה וכו') עלולים להעדיף את הזהות שנמצאת במחלוקת ("חרדים") על פני הזהות המאחדת ("עם ישראל").
דוגמא:
כרטיסי המזון של דרעי שלפי הכתבה
כאן -
החלוקה דרך משרד הפנים מיועדת, בין היתר, לאפשר את השימוש בקריטריון המרכזי לקביעת זכאות: קבלת הנחה של 70% בארנונה.
לפי נתוני אגף התקציבים, הקריטריון הזה גורם לכך ש־32% מהחרדים היו זכאים לכרטיסי המזון אף שרק 5% נמצאים במצב של חוסר ביטחון תזונתי חמור (רעב). לעומת זאת, רק 14% מהמשפחות הרעבות היו זכאיות לכרטיסים.
איך אפשר להסביר עוול כזה?
הכותרת בכלכליסט רומזת לכך שאריה דרעי מוכן להרעיב ממש עשרות אלפי אנשים רק כדי לנהל קמפיין בחירות.
לפי היכרות עם הטבע האנושי, מאוד לא סביר שההסבר הזה יכול לעמוד בפני עצמו -
זה לא שהוא לוקח כאן תקציבי תרבות או משהו בסגנון, אלא ממש מרעיב אנשים,
לכן הגיוני מאוד שהוא צריך איזושהי הצדקה עצמית כדי שהוא יוכל לעשות את זה.
נראה לי שהתשובה היא שכיום אין לדרעי זהות "ישראלית" או "יהודית" אלא "חרדית" בלבד.
לכן ממש לא אכפת לו שישראלים/יהודים שאינם חרדים ירעבו כי הוא לוקח להם את התקציב,
בדיוק כמו שכל ממשלה בעולם דואגת אפילו למותרות לאזרחיה לפני שדואגים להצלת חיים בעולם השלישי (זה "הם" לא "אנחנו").
זו כמובן רק דוגמא אחת, ויש רבות אחרות מהממשלה הנוכחית
(בין היתר המכתב של אייכלר שהזכרתי שמראה את עוצמת השנאה והניכור שלו כלפי החילונים).
העם מבין את זה, וזו אחת הסיבות למה לא רוצים לתת עוד כוח לשלטון על חשבון רשויות אחרות, כי יודעים שחלק גדול מהשלטון הנוכחי מעוניין אך ורק בטובת מגזרים ספציפיים, ובכלל לא רואה את עצמו כחלק מעם כללי יותר (או בניסוח שונה - לא רואים את האחרים כחלק מאותו עם, שזה למעשה אותו דבר).
כמובן שזה
לא כולם (התרשמתי לדוגמא שהשר משה ארבל מעוניין בטובת הכלל),
אבל מספיק שחלק דומיננטי מהנהגת הציבור החרדי (בפרט הפוליטיקאים שמרוויחים מהפילוג) מתנהג כמו שבט שמעוניין אך ורק בטובתו שלו,
כדי ליצור תגובת נגד בציבור החילוני (בין אם זו מגזריות הפוכה, או סתם רצון לעזוב מדינה שבה הממשלה מתייחסת אלינו כמקורות לניצול בלבד),
וכך יוצא שהלכידות מתפוררת ואנחנו כבר לא עם/מדינה שמתנהלים בהרמוניה, אלא מגזרים שנלחמים אחד בשני.
לכן כל מי שעדיין רוצה כאן מדינה חייב להילחם בתופעות כאלו.
גם חרדי שעדיין מעוניין בעם ישראל / במדינת ישראל ולא ב"עם חרדי" חדש - צריך להתנגד לפוליטיקאים שמקדמים הפרדה כזו.
המדינה לא תוכל להמשיך להתקיים לאורך זמן עם הנהגה מפלגת כמו ההנהגה הנוכחית...