גם גזרות כלכליות גורמות לתחושה של "כן ירבה וכן יפרוץ".
ודאי לא כשבאים להתייעץ בשם שיקולים כלכליים. נקודת המוצא היא שיש מספיק כסף לכולם, ואם צריך נצטמצם קצת (כשמתייחסים לשאלה הזו לכל ילד בנפרד, זה גם נכון).
מזכיר לי אנשים שבאים לפעמונים ולא מוכנים לפגוע ב"תקציב של הילד" בטענה ש-"אני נותן.ת לילד שלי כל מה שהוא רוצה (לי לא היה)"
ואז מגיע משחק תפקידים קטן
(881 משחק את הילד)
אני רוצה מנוי למשחקים של קבוצת...
אני רוצה רכב חדש.
אני רוצה לצאת לטיול סביב העולם, בזמן שנת הלימודים.
בסוף מגיעים לנקודה ש-או שאין כסף או לזה אני לא מוכן לתת.
לדוגמה, ה"גזירה" של ליברמן שדורש ששני ההורים יעבדו לפני שמקבלים קצבה לגן הילדים.
או שאבא ישב עם הילד בישיבה או שייצא לעבוד.
אם האמא מעדיפה לשלם 2 משכנתאות (כדברי מרואיינת זו או אחרת) בזמן שבעלה יושב בכולל והאברך מעדיף לשחק קלפים עם החברים שלו בישיבה...
למרות הפתגם הסיני/פולני עתיק של "אין קמח אין תורה" (וכן ראיתי את הפלפולים של בלי תורה עדיף לגווע ברעב, אז אל תתנו לי לעצור אתכם)
, אזי אני מעדיף להעביר כספי מיסים לכיוון אחר.
או שהישיבה תפתח במרתף גן ותממן את עצמה.
(לפני שתצעקו, אני מוותר על התקציב לקבוצות כדורגל/ סל/ טניס/ אתלטיקה קלה/ הבימה/ קמארי וכו').
נ.ב.
שבוע שעבר הסתובבתי בירושלים, מעבר לקבצנים מקצוענים (שזה מקצועם)
התפלאתי לראות כמה בני נוער מסתובבים לגיוס תרומות... לקייטנה זו או אחרת/ להכנסת ספר תורה...
אם כבר מרגיש שמקצוע ליבה מבחינתם זה "שנורר".