"אנחנו ניתן כמה שההורים שלו יתנו"

[דוריטוס חמוץ-חריף]

אהלן חברים.
בתחילת שנות ה-30 לחיי, נשוי טרי, גר עם אשתי באזור המרכז. חושבים, כמו רבים וטובים, על רכישת דירה למגורים. כמובן שהעזרה מההורים יכולה להיות פקטור משמעותי בסיפור (אם ביכולתם לעזור, לא בונה על כלום, עדיין לא עשיתי עם ההורים שלי שיחה רצינית בנושא).

יש אצלי סוגיה שהייתי שמח לשמוע מה אנשים אחרים חושבים עליה, מסקרן אותי עד כמה המצב הזה נפוץ. כפי שכתבתי בכותרת - אשתי אמרה לי שההורים שלה מסרו לה שסכום הכסף שהם יתנו עבור דירה למגורים תלוי בכמה שההורים שלי יתנו - ולא שקל יותר. שאלתי אותה "ואם יהיה להם יותר כסף לתת עבור המטרה הזאת הם פשוט יתנו לו להעלות אבק, רק כי ההורים שלי נתנו פחות?" והיא ענתה לי "יכול להיות, או שהם פשוט יתנו לי את הכסף רק לי, עבור השימוש האישי שלי או תיק ההשקעות שלי, בתנאי שלא אשים אותו על דירה".

כשאמרתי לאשתי שזה נשמע לי מוזר, וכשנתתי כדוגמה את דוד שלי, שנתן לבן שלו 500K לדירה בעוד שההורים של אשתו לא נתנו כלום, היא טוענת שזה יכול להיות עקב פערים כלכליים בין הצדדים (דוד שלי אדם יחסית אמיד), אבל במקרה שלנו אין פערים כלכליים משמעותיים בין ההורים שלה לשלי, ולכן זה נשמע לה הגיוני שההורים שלה לא ירצו לתת סכום גבוה יותר על דירה. היא גם חוזרת על העניין הזה שיש להורים שלי מספר נכסי נדל"ן בעוד שלהוריה אין מלבד הדירה שהם גרים בה (נטו כי אבא שלה לא מאמין בנדל"ן - אבל יש לו תיק מניות דיי גדול סביר להניח), מה שמחזק עבורם את חוסר הרצון לשלם יותר כדי לא לצאת פראיירים, בטח כשלצד השני, כפי שהם רואים את זה, לא חסר (על אף שנכסי נדל"ן הם לא כסף נזיל שאפשר פשוט לתת. כשהעליתי בפניה את הסוגיה הזאת, היא אמרה לי "אז שימכרו אחד מהם").

מה אני אגיד לכם? אני לא יודע מה לחשוב על זה בכלל. זה נשמע לי הזוי. לא שאני לא יכול להבין את חוסר הרצון הישראלי כל-כך "לא לצאת פראיירים", וזה גם לא שאני מצפה מההורים שלה לשים יותר כסף על דירה (כפי שכתבתי בהתחלה אני לא מצפה לכלום לא מהוריה ולא מהוריי) - אבל כשמכריזים על זה בצורה כזאת מראש זה יוצר אנטגוניזם. מדובר כאן במשפחה. וגם מה זה אמור להביע "אין לנו בעיה לתת כסף להשקעות האישיות שלך, אבל לא לדירה אלא אם כן ההורים שלו שמו אותו דבר"? אנחנו יחידה כלכלית אחת עד כמה שאני יודע.
אשמח לשמוע מה דעתכם.

עריכה:
חשוב לציין גם שחתמנו על הסכם ממון שמבוסס על הפרדה רכושית מלאה.

 

[יעקב 1]

לא להתעניין כלל בשאלה הזו. להגיד תודה רבה על מה שנותנים. וזהו. לדעתי זה יתן לך את החיים הכי טובים רגועים ושקטים.

 

[היום מתה אמא]

ההורים שלה עבדו וחסכו בשבילה, הם ריאלים, הם יודעים שזוגות יכולים להתגרש. הם לא חסכו את הכסף הזה כדי שהצד השני ירוויח כסף שהם עבדו בשבילו.

הם יכולים לתת יותר ולדרוש מכם הסכם ממון מסועף שישמור על חסכונותיהם, או, כמו במקרה הנ"ל, מאחר ואתם מגיעים ממעמד כלכלי דומה, פשוט אומרים שישימו את אותו סכום.

מה הבעיה בזה?

(על אף שנכסי נדל"ן הם לא כסף נזיל שאפשר פשוט לתת. כשהעליתי בפניה את הסוגיה הזאת, היא אמרה לי "אז שימכרו אחד מהם").

למה באמת שלא ימכרו?

 

[קפיצת הדרך]

לא להתעניין כלל בשאלה הזו. להגיד תודה רבה על מה שנותנים. וזהו. לדעתי זה יתן לך את החיים הכי טובים רגועים ושקטים.

+1

מהצד שלך - לא להיכנס לזה בכלל.
כל צד יחליט כמה הוא נותן. אומרים תודה ומשם מתכננים את הדירה שאתם יכולים להרשות לעצמכם.


מהצד של הורה…
אני יכולה להבין גם את הצד שמחליט כמה הוא מוכן לתת ואת זה נותן בלי קשר לצד השני, וגם את הצד שמעדיף לתת כמו הצד השני .
בשניהם יש הגיון…
אנחנו עדיין לא הגענו לשלב הזה אבל מאמינה שנהיה איפשהו באמצע. כלומר נחליט על הון מסויים שאותו ניתן בכל מקרה (גם אם הצד השני לא ייתן כלום) אבל אולי לא ניתן את כל הסכום שאנחנו יכולים לתת, ועם הסכום הנוסף נחכה לשלב אחר במערכת היחסים (כשנראה שהיא יציבה, או אולי אחרי שיש כבר ילדים).

אבל כשמכריזים על זה בצורה כזאת מראש זה יוצר אנטגוניזם

לא מבינה למה זה צריך ליצור אנטגוניזם…
(אלא אם כן אתה חושש שההורים שלך לא יתנו סכום גדול ובגלל זה גם ההורים שלה לא יתנו סכום גדול)

אנחנו יחידה כלכלית אחת עד כמה שאני יודע.

אז הינה תרחיש…
ההורים שלה נותנים סכום מאוד גדול כי יש להם כסף בשוק ההון והם יכולים למכור בלחיצת כפתור (אז מה אם זה יגרור מס משמעותי, זה נזיל… כיף).
ההורים שלך נותנים סכום זעום כי אמנם יש להם כמה וכמה נכסי נדל״ן אבל זה לא נזיל אז זה מה שיש…

אחרי שלוש שנים אתם מבינים שעשיתם טעות ואתם נפרדים כידידים (או שלא).
הדירה שאת רוב הכסף עליה ההורים שלה נתנו - מתחלקת חצי חצי.
להורים שלה אין עוד הרבה ירושה או עזרה אחרת לתת. נשאר רק הבית שהם גרים בו.
להורים שלך יש עדיין את כל נכסי הנדל״ן להוריש לך.

אתם עדיין יחידה כלכלית אחת? אתה תחלוק איתה את הנכסים (שמתישהו תקבל) אחרי הגירושין?
לא נראה לי, נכון?

והיא ענתה לי "יכול להיות, או שהם פשוט יתנו לי את הכסף רק לי, עבור השימוש האישי שלי או תיק ההשקעות שלי, בתנאי שלא אשים אותו על דירה".

רק לציין שאם המטרה שלהם זה שהכסף יישאר בחזקתה במקרה של גרושים זה לא יעזור.
זה כסף שעבר אליה אחרי שהתחתנתם ובלי שעשיתם הסכם ממון שמחריג אותו.

 

[פטל ואוכמניות]

נתנו לך תשובות יפות.

מה שתקבלו, ומתי שתקבלו - מצויין ותודה רבה.

ואישית, הייתי מעדיפה להתחיל את חיי הנישואין ממקום שווה אם ניתן.

 

[דוריטוס חמוץ-חריף]

רק לציין שאם המטרה שלהם זה שהכסף יישאר בחזקתה במקרה של גרושים זה לא יעזור.
זה כסף שעבר אליה אחרי שהתחתנתם ובלי שעשיתם הסכם ממון שמחריג אותו.

חתמנו על הסכם ממון שמבוסס על הפרדה רכושית מלאה.

 

[HHH]

אם חתמתם על הסכם ממון עם הפרדה רכושית אז הגיוני שכל אחד יתן אותה תרומה להון עצמי בקניית רכוש משותף. אני מפספס משהו?

 

[דוריטוס חמוץ-חריף]

אם חתמתם על הסכם ממון עם הפרדה רכושית אז הגיוני שכל אחד יתן אותה תרומה להון עצמי בקניית רכוש משותף. אני מפספס משהו?

הסכם הממון עם ההפרדה הרכושית היה יותר מטעמים שלכל אחד יהיה את החופש להשקיע כראות עיניו, ולשאת בחובות שלו בעצמו.

הבעיה שלי באופן כללי היתה עם הסגנון. "מה שהם יתנו אנחנו ניתן". מרגיש לי כמו פנקסנות. גם אנשים מהסביבה הקרובה שלי ששיתפתי בזה אמרו שזה נשמע להם מוזר, כולל ההורים שלי שאמרו שמה שהם יוכלו לתת הם יתנו מכל הלב, גם אם הצד השני לא ייתן כלום. לכן פתחתי את השרשור הזה, כי רציתי לדעת אם הגישה של הוריה של אשתי היא משהו נפוץ, ואולי לשמוע עוד זוויות שלא חשבתי עליהן.

 

[בת העמק]

הבעיה שלי באופן כללי היתה עם הסגנון. "מה שהם יתנו אנחנו ניתן". מרגיש לי כמו פנקסנות.

כששני הצדדים שווים פחות או יותר בהונם אז זה הגיוני, למעט אם לכל צד יש מספר ילדים שונה מאד (נניח 1-2 מול4-5).
גם לא חייבים לשים הון עצמי שווה, במקרה שלכם אפשר שהצד שלך יממן את המשכנתא, או חלקה, במקום הון (ע"י העברת שווי של שכ"ד של אחד או שניים מהנכסים).

 

[Yoshi_Invest]

לא ממש הבנתי את מטרת השרשור, סורי לא מבין למה זה משנה מה הורים אחרים עושים עם הכסף שלהם והיחסים שלהם לילדים שלהם ביחד ולחוד, לעומת שלכם אני לא מכיר את ההורים שלך או שלה אבל למה זה לא לגיטימי לשים לימיט על ההשקעה שלהם בבת שלהם (במיוחד שציינת שהאב לא מאמין גדול בנדלן ) דרך נדלן ?

דמיין שההורים שלך היו עושים דומה פשוט בשוק ההון זה גם היה עד כדי כך "רע" או מפריע לאשתך באותה מידה?

 

[דוריטוס חמוץ-חריף]

לא ממש הבנתי את מטרת השרשור

מטרת השרשור היא לשמוע עוד נקודות מבט על הסיטואציה. שמעתי כאן נקודות מחכימות ומעניינות אז אני שמח שפתחתי אותו.

דמיין שההורים שלך היו עושים דומה פשוט בשוק ההון זה גם היה עד כדי כך "רע" או מפריע לאשתך באותה מידה?

שוק ההון ונדל"ן זה לא אותו דבר. בנדל"ן אתה גר, בשוק ההון לא. בנדל"ן נהוג שההורים מסייעים לזוג הצעיר, בשוק ההון לא.

ושוב - הבעיה שלי לא היתה עם המהות, ברור שכל אחד זכאי לעשות עם הכסף שלו מה שהוא רוצה. אני גם לא מבקש ולא מצפה מאף אחד מהצדדים שום דבר. הבעיה שלי היתה עם ההתניה. אני גדלתי על ברכי המשפט "שתמיד תהיה בצד הנותן". לכן קצת מוזר לי לשמוע על אדם שיכול לתת - אבל אומר "אני לא אעשה את זה כי ההוא נתן קצת פחות", זה הכל.

 

[פטל ואוכמניות]

בשוק ההון לא. בנדל"ן נהוג שההורים מסייעים לזוג הצעיר, בשוק ההון לא.

יש הורים שייתנו סכום פיקס, טרום החתונה ויאמרו - זה מה יש, תשתמש בתבונה

 

[גרביל מרוץ]

לא שאני לא יכול להבין את חוסר הרצון הישראלי כל-כך "לא לצאת פראיירים"

זו טענה שיפוטית, כמו שכבר כתבו לך יכולות להיות להם עוד סיבות, מציע לך לבחון אם אתה לא מקרין את השיפוטיות הזו כלפי המשפחה

 

[Yoshi_Invest]

תגיד דיברת עם ההורים שלה על זה?

 

[יובל ממודיעין]

אני מבין את הבעיה ואת התסכול שלך מהיחס של זוגתך ומשפחתה, אבל יש שיכנו את זה "צרות של עשירים", "מרבה נכסים, מרבה דאגות"....

במבט מהצד, גם להורים שלך וגם לזוגתך יש אפשרות לתת לכם סכום ראשוני לרכישת דירה במרכז הארץ, ואני משער גם שתוכלו לעמוד בתשלומי המשכנתא. אתם מגיעים ממשפחות הנמצאות ככל הנראה בחלק מכובד של העשירון העליון.
אני גם בטוח שיש הרבה מאוד, אולי יותר מידי, זוגות צעירים שאפילו לא יכולים לחלום על דירה משלהם, ושהמשפחות לא יכולות לעזור, אפילו אם מאוד מעוניינות. זאת חצי הכוס המלאה הממתיקה את ה"גלולה המרה".

ועכשיו לתשובה לשאלה שלך.
עניינים שבלב לחוד, ועניינים כספיים לחוד, בדיוק כמו שחתמתם על הסכם ממון והפרדה ממונית לפני החתונה מתוך מבט קר ורציונלי, כך תתיחסו לדרישת ההורים שלה במבט קר ורציונלי, זו המקבילה שלהם להסכם ממון, במקרה שתיפרדו כל אחד יקבל חצי, בדיוק את החלק שהביא מהבית.

 

[Homer]

שוק ההון ונדל"ן זה לא אותו דבר. בנדל"ן אתה גר, בשוק ההון לא. בנדל"ן נהוג שההורים מסייעים לזוג הצעיר, בשוק ההון לא

נהוג שהורים מסייעים לזוג הצעיר, פשוט לא נהוג כל כך שלזוג צעיר יש תיק ניירות ערך. אוריינות פיננסית כזו זה דבר יחסית חדש.
לגבי סיוע בשוק ההון - אני מבוגר ממך בערך בשני עשורים, ואני יכול לספר לך שגם בזמני היה נהוג שהורים וסבים פתחו קופות גמל לילדים שלהם, זה הדבר הכי קרוב לשוק ההון שהיה אז.
ההורים שלה לא רוצים לצאת נדיבים מדי, או קמצנים מדי. שיוויון בנתינה הוא דבר הגיוני, ומונע ריבים בעתיד. כך אף אחד לא יוכל לומר לשני בעדנא דריתחא "ההורים שלי שילמו על הדירה הזו".

 

[singleton]

מכירה סיפור דומה, אצלם להורי הכלה יש מספר דירות ולהורי החתן אין. מבחינת מיצוב כלכלי זה שונה כי משפחת הכלה משתכרת מהשכירויות, בעוד שאצל משפחת החתן הכסף הוא לפנסיה/שעת צרה שלהם. החתן קיבל עזרה משמעותית בדיור לפני הנישואין, קנה דירה לפני כעשור. לאחר הנישואין הורי הכלה רצו שהיא תעבור לגור בעיר שלהם ומעבר הדירה הצריך מכירת אחת הדירות שלהם. הורי החתן סירבו להשתתף כי כבר עזרו לו בדיור לפני הנישואין ורוצים לדאוג לשאר האחים הלא נשואים בעתיד.

 

[קפיצת הדרך]

הסכם הממון עם ההפרדה הרכושית היה יותר מטעמים שלכל אחד יהיה את החופש להשקיע כראות עיניו, ולשאת בחובות שלו בעצמו.

להשקיע כראות עינך - אני מבינה.
אבל מה זאת אומרת לשאת בחובות שלו בעצמו?
איך זה בכלל יכול לעבוד?
אתה בטוח שהסכם ממון מגן על בן הזוג מהנושים??
(אני בספק רב, אבל לא מבינה בזה מספיק)

אגב, מי רצה את הסכם הממון?
לדעתי הוא מתכתב לגמרי עם הרצון שלה ו/או של ההורים שלה לשמר את ההון האישי/המשפחתי.
אז לא כל כך ברורה ההפתעה כשהם רצו להשוות את ההון שניתן לכם כזוג לדירה.

מרגיש לי כמו פנקסנות.

האם הסכם הממון עורר אצלך אנטגוניזם? כי זה גם סוג של פנקסנות.

ההורים שלי שאמרו שמה שהם יוכלו לתת הם יתנו מכל הלב, גם אם הצד השני לא ייתן כלום.

יופי.
אז ההורים שלך יתנו מכל הלב את מה שהם יכולים לתת, וההורים שלה יתנו מכל הלב את הסכום שההורים שלך נתנו.
וכולכם תצאו מרוצים.

אלא אם כן…
מה שההורים שלך ״יכולים לתת״ זה ממש מעט, כי הם לא מתכוונים למכור את הנכסים שלהם, ולכן גם אין להם בעיה ״לתת מכל הלב״ כי זה חלק יחסית קטן מההון שלהם.
ואצלך זה יוצר אנטגוניזם כי…

לא מבינה למה זה צריך ליצור אנטגוניזם…
(אלא אם כן אתה חושש שההורים שלך לא יתנו סכום גדול ובגלל זה גם ההורים שלה לא יתנו סכום גדול)

 

[קפיצת הדרך]

מכירה סיפור דומה, אצלם להורי הכלה יש מספר דירות ולהורי החתן אין. מבחינת מיצוב כלכלי זה שונה כי משפחת הכלה משתכרת מהשכירויות, בעוד שאצל משפחת החתן הכסף הוא לפנסיה/שעת צרה שלהם. החתן קיבל עזרה משמעותית בדיור לפני הנישואין, קנה דירה לפני כעשור. לאחר הנישואין הורי הכלה רצו שהיא תעבור לגור בעיר שלהם ומעבר הדירה הצריך מכירת אחת הדירות שלהם. הורי החתן סירבו להשתתף כי כבר עזרו לו בדיור לפני הנישואין ורוצים לדאוג לשאר האחים הלא נשואים בעתיד.

לא לגמרי מבינה מה הבעיה…
הרי לחתן יש דירה שהוריו עזרו לו בעבר לרכוש.
הוא מוכר את הדירה, הורי הכלה מוסיפים את החלק שלהם והסכום המשולב מאפשר לקנות דירה משודרגת בעיר של ההורים.
למה הורי החתן צריכים לתת שוב כסף?…

 

[שלומו]

אצלנו במשפחה מה שנהוג הוא שההורים והסבים מחליטים מראש כמה הם יתנו ובאיזה שלב באופן שיוויוני לכל ילד ונכד.
אצל המשפחה של אשתי נותנים לפי היכולת והצורך (לפעמים גם בגלל לחצים מהצד השני). והם נותנים גם באופן חודשי כשזה מה שמסתדר וצריך. הם השקיעו בעיקר בנדל"ן אז עזרה חודשית היה להם יותר קל.

אני זוכר שההורים שלי ושלה נפגשו לפני או אחרי האירוסין. ההורים שלה שאלו איך הם מתכוונים לעזור. הם אמרו שהם כבר החליטו על סכום קבוע לכל ילד בחתונה ובקניית דירה. נראה לי שהם אפילו לא אמרו מה הסכום. ההורים של אשתי כיבדו את זה.

אולי זה יותר פשוט אם ההורים באים בגישה טובה כזאת ומדברים ישירות ביניהם. אני ואשתי כמובן לא דרשנו מאף הורה משהו. להפך אמרנו להם שנוכל להתפרנס בכוחות עצמנו.