איך מפסיקים לדחות את הטיפול בדחיינות?

[Shamamal]

אהלן!
בעקבות הפוסט הקודם והדי מוצלח שנתן לי המון טיפים ודרכי מחשבה (שאני משתדל ליישם), החלטתי לנצל את חוכמת ההמונים (הדי ייחודית) בפורום.

קצת רקע עליי:
בן 25, סטודנט למדעי המחשב באת״א עם ממוצע די גבוה ויפה (תקופת מבחנים טובה, עלה בנקודה- 95).
עובד בעבודה פיזית שמכניסה כסף סביר ב 70% משרה (מעדיף לאמץ את הגוף ולא את המוח עד סוף השנה - ב׳) עד שאמצא בסוף השנה עבודת סטודנט בתקווה לקבלה לחברות הגאמפא.
מגדל כלבה חמודה וגר לבד בשכירות.

איפה הבעיה אתם שואלים?
תחת לחץ של משימות, אני מתפקד יופי.
תנו לי מטלה במבני נתונים ב4 בבוקר כשצריך להיות ב8 בבוקר באוניברסיטה ולעבוד עד 11 בלילה בעבודה? נהדר! אני על זה.

תנו לי שבועיים למטלה וחופש מהעבודה?
מוצא את עצמי יושב בבר למטה ומעשן שכטה או שתיים, מחכה לארבע בבוקר ביום ההגשה ונהנה מהלחץ. אבל לא באמת.

תמיד קינאתי באותם אנשים שקמים ב6, יוצאים לרוץ או להתאמן, מתחילים את המטלה ברגע שהיא עולה לאתר הקורס, ובכלל, חיים ללא דחיינות.

אני? אני דוחה.
הכל. כל מה שאי אפשר לדחות? אני דוחה.
מטלה של שעתיים עבודה ברוטו? אחכה ליום שלפני.
צריך לשלם חשבון גז? אוי! יש עד ה15. מה הלחץ?
ובגדול, סדר היום שלי בנוי ממה שחייב לעשות, אבל ממש חייב.

משתדל למלא את המשימות בtrello, להתמיד בשימוש באפל קלנדר, להרשם לחד׳׳כ (לא הכי סולידי מצידי).
אבל לא מצליח להפטר מהדחיינות!
אני מודה שבניתי מעטפת מאוד יפה של ״מוצלחות״ שעוטפת את כל הדחיינות ברשימת הישגים שמהווים לי מקור לגאווה ודרך להשתיק את הקול הפנימי שמתחנן שאטפל בזה.

מחדד - מאמין שהשימוש בוויד יגרום לחלק מהאנשים לצעוק עליי, שכנראה שהוא הגורם.
גם בתקופות בהן לא עישנתי- שירות ביחידה טכנולוגית (8 לא מאתיים) בתפקיד מאוד עמוס, עבודה במגזר הבטחוני- דחיתי הכל.
גם את שעת הקימה בבוקר.

הדחיינות לא פוגעת לי באמביציה, לא פוגעת בהישגיות, ולא פוגעת בהישגים האישים, על הנייר.
בפועל היא יוצרת לחץ מיותר שמקשה עליי לחיות בנחת, כי היום נהנים אבל מחר אהיה בלחץ פסיכי.

איך אתם אנשים לא דחיינים, חיים?
ויותר מעניין אותי, יש אנשים שחוו את זה ויצאו מזה? מרגיש שאני חי ככה כבר מאז גיל 15 וקשה לי לשנות, אבל מאמין שזה הזמן לטפל בתכונה הנוראית הזו.

 

[דוג]

תנסה לדחות משימה מאוד חשובה בזה שאתה דוחה אותה עם משימה אחרת שהיא גם מאוד חשובה(כלומר תמיד תחזיק כמה דברים סופר חשובים שצריך לעשות). זה דומה למה שכתבת שקורה אינטואיטיבית כשיש לך יום עמוס לגמרי ואז כן יוצא שאתה פרודוקטיבי.

גם הייתי קורא/שומע את ה essay שנקרא the art of procrastination, זה היה mind f**k בשבילי

+ תפסיק לעשן. זה משהו שאני ממליץ עליו אחרי הפרישה, כשהמטרה היא להירגע ולנוח. לא כשאתה צריך לבנות את העתיד שלך

 

[בת העמק]

הדחיינות לא פוגעת לי באמביציה, לא פוגעת בהישגיות, ולא פוגעת בהישגים האישים

מצויין, לכולנו יש צד דחייני ולחלקנו הוא מזיק ממש אז כבר הרווחת.

בפועל היא יוצרת לחץ מיותר שמקשה עליי לחיות בנחת, כי היום נהנים אבל מחר אהיה בלחץ פסיכי.

נכון להיום, כנראה שרק לחץ מוציא ממך תוצרים טובים ולכן המוח שלך דואג לייצר את התנאים הטובים ביותר לכך.

מאמין שזה הזמן לטפל בתכונה הנוראית הזו.

למה היא נוראית? איך אתה מדמיין שייראו החיים שלך אם תבצע כל משימה ברגע שחשבת עליה? איך אתה מדמיין את החיים של אנשים לא דחיינים?
ממה שאני ראיתי מסביבי, אנשים ששונאים דחיינות הם כל הזמן עסוקים במשימות (משנאת הדחיינות, לא מאהבת המשימות).
המצב הטוב ביותר הוא לחיות באיזון - לא אפס או מאה - ולזהות מתי דחיינות מועילה לך ומתי היא מזיקה, ובמילותיך

תנו לי שבועיים למטלה וחופש מהעבודה?
מוצא את עצמי יושב בבר למטה ומעשן שכטה או שתיים, מחכה לארבע בבוקר ביום ההגשה ונהנה מהלחץ

 

[The Stoic]

שמע אנחנו דומים מאוד... אני גם בן 25, עובד בהייטק וסטודנט "מהצד" בממוצע 95, ומעשן וויד.

במה אנחנו שונים... אמא שלי טיפטפה לי מגיל 0 "קודם חובות אחר כך כיף" ו"תיפטר מכל המטלות לבית ספר ותהיה בראש שקט", וקשה להתווכח עם ההיגיון שלה. ועד היום אני ככה עם הכל. לא מחכה לרגע האחרון, מסיים עם דברים בהקדם האפשרי (לא לחרטט ולהגיש, כן? להקדיש את הזמן אבל לא לבזבז אותו סתם על כלום) ונהנה מהזמן שלי בראש שקט. ככה גם לא צריך להתמודד עם החרדה של "פאק למתי צריך להגיש את העבודה הזאת?" או "מההה עבר הדדליין???" או "אוף אני צריך לשלם ריבית על החוב הזה לחברת חשמל". לדעתי זה שריר שצריך לבנות, ככל שתעשה את זה יותר ככה זה יהפוך לטבע השני שלך. תופעת לוואי אפשרית - יהיה לך יותר קשה להתבטל ותמיד תחפש מה לעשות.

לגבי הוויד... סם האריס פעם אמר משהו בסגנון של, "אני חושב שאדם שעישן (וויד) רק פעם אחת בחיים יכול להרוויח מלעשן יותר, ואני חושב שאדם שמעשן כל יום יכול להרוויח מלעשן פחות". ככל שהזמן עובר אני מוצא שאני מוותר יותר ויותר על דברים, ואפילו על אנשים, לטובת הטקס הקבוע הזה של העישון, ועם הזמן אני עושה את זה פחות מרצון ויותר מצורך ורוטינה בלי שזה באמת מביא לי משהו. זה גם רוצח מוטיבציה רציני כי תמיד הדבר הכי סבבה לעשות זה ללכת לשבת במרפסת עם איזה ג'וינט ולא לאמץ את המוח. אני מצליח לצלוח את העבודה ואת הלימודים במינימום מאמץ ועם הברזות אבל לא יודע אם זאת הדרך הכי טובה לחיות, אולי כדאי לנסות להיות פיכח יותר. בינתיים אני לא מיישם את זה בעצמי.

 

[השמח בחלקו]

ראשית, זה מצויין שאתה מזהה את זה כבר בשלב הזה. שנית, כנראה אין כאן בעיה גדולה, אל פשוט צורת התנהלות שאיתה תמשיך בחיים. כמו שאמרו למעלה, זה עדיף על פני להתעזסק כל הזמן במשימות. אתה עובד טוב בלחץ, כי כנראה זה מאפשר לך להתרכז יותר טוב, ולהמנע מהסחות דעת. יש המון יתרונות להצליח לעבוד תחת לחץ. מתי שהוא, כשתצא מלימודים לחיים האמיתיים, כנראה תתפקד יותר טוב מאחרים.

אז מה כן?
(1) תבין שמדובר במנגנון שלך לניהול סטרס פנימי. ותשתמש בו. אם יש משהו מלחיץ שאתה דוחה, תשתמש בדחיינות כדי לסיים דברים אחרים שמלחיצים אותך רק באופן בינוני.
(2) תזהה דברים שאתה לא מצליח לעשות בגלל שהם מלחיצים אותך. למשל לעבוד בעבודה שתקדם את הקריירה שלך, במקום בעבודה פיזית.

נקודה נוספת: תתחיל לנהל את עצמך לא לפי "מה אני צריך לעשות" אלא לפי "לאיפה אני רוצה להגיע".

 

[הקלקלן]

איך אתם אנשים לא דחיינים, חיים?
ויותר מעניין אותי, יש אנשים שחוו את זה ויצאו מזה? מרגיש שאני חי ככה כבר מאז גיל 15 וקשה לי לשנות, אבל מאמין שזה הזמן לטפל בתכונה הנוראית הזו.

כן, אני הייתי כזה, והצלחתי לצמצם את הדחיינות למינימום האפשרי.

"תכונה", כפי שאתה מתאר אותה, היא לא גזירת אל. בסה"כ מדובר בחיווט מסויים שהשתרש במוח שלך (אתה בעצמך אמרת שזה מגיל 15).
זה בהחלט אפשרי לחווט בצורה שונה את המוח, זה קשה, אבל אפשרי.
החיווט זה החומרה, והפעולות שלך הם התוכנה. לפעולות שלך (קרי, לדחות משימה), ז"א לתוכנה שרצה על החומרה, קל לרוץ עליה, מכיוון שהיא מוכוונת לכך. המוח שלך לוקח אותך למקום שנוח לו.
זה נכון לכל דבר אגב, לא רק לדחיינות. גם לעניין של הוויד.

ממליץ לקרוא ספרים\חומר על הנושא. תתחיל ב"חוק חמש השניות". תגלל.

 

[breezblock]

הנה - את פעולת עישון הוויד אתה לא דוחה, אז כנראה שזה לא גורף?

וברצינות -
כנראה שעוד לא נתקלת במשהו שמספיק חשוב לך כדי לא לדחיין אותו.
למה זה כל כך מעיק עליך?
נשמע שסה״כ אתה אדם מצליח.

בכל מקרה, אני ממליץ על ספר בשם:
Atomic Habits
אולי תתחבר לחלק מהמתודות כדי לעזור לך להגיע ליעדים ספציפיים
(בעייני טיפול בדחיינות כשלעצמו הוא לא באמת מטרה)

 

[optimum]

למה היא נוראית? איך אתה מדמיין שייראו החיים שלך אם תבצע כל משימה ברגע שחשבת עליה? איך אתה מדמיין את החיים של אנשים לא דחיינים?
ממה שאני ראיתי מסביבי, אנשים ששונאים דחיינות הם כל הזמן עסוקים במשימות (משנאת הדחיינות, לא מאהבת המשימות).
המצב הטוב ביותר הוא לחיות באיזון - לא אפס או מאה - ולזהות מתי דחיינות מועילה לך ומתי היא מזיקה, ובמילותיך

תגובה מעולה!
דחיינות זו התגובה הטבעית שלנו לעצור ולשאול למה בכלל אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, ומה נרוויח מביצוע המטלות שיש לנו לבצע?
זה זמן למחשבה ותכנון קדימה, שבלעדיו אנחנו נמצא את עצמנו עסוקים במשימות שיתבררו כבזבוז זמן במקרה הטוב או שיגרמנו לנזק במקרה הרע.

קצת כמו בשוק ההון (הכל עובד כמו בשוק ההון), לעיתים קרובות לא לעשות כלום יניב תוצאות טובות הרבה יותר מאשר לעשות פעולות כלשהן ללא מחשבה תחילה.

 

[Shamamal]

תנסה לדחות משימה מאוד חשובה בזה שאתה דוחה אותה עם משימה אחרת שהיא גם מאוד חשובה(כלומר תמיד תחזיק כמה דברים סופר חשובים שצריך לעשות). זה דומה למה שכתבת שקורה אינטואיטיבית כשיש לך יום עמוס לגמרי ואז כן יוצא שאתה פרודוקטיבי. ככה אני חי, אורח החיים הזה מביא הצלחות והישגים אבל לעניות דעתי הוא לא בריא, לא לי ולא בטווח הרחוק לפחות.

גם הייתי קורא/שומע את ה essay שנקרא the art of procrastination, זה היה mind f**k בשבילי - אגגל, תודה על ההמלצה!

נכון להיום, כנראה שרק לחץ מוציא ממך תוצרים טובים ולכן המוח שלך דואג לייצר את התנאים הטובים ביותר לכך. - כמו שרשמתי מקודם, זה מה שאני רוצה לשנות, נמאס לי לחיות בלחץ.

למה היא נוראית? איך אתה מדמיין שייראו החיים שלך אם תבצע כל משימה ברגע שחשבת עליה? איך אתה מדמיין את החיים של אנשים לא דחיינים?
ממה שאני ראיתי מסביבי, אנשים ששונאים דחיינות הם כל הזמן עסוקים במשימות (משנאת הדחיינות, לא מאהבת המשימות).
המצב הטוב ביותר הוא לחיות באיזון - לא אפס או מאה - ולזהות מתי דחיינות מועילה לך ומתי היא מזיקה, ובמילותיך

כמו שאריסטו (והרמב׳׳ם) כתב, הדרך האמצעית היא הטובה ביותר והיא שביל הזהב של החיים שלנו, אבל לצערי זה מושג שקשה מאוד ליישם, ליצור איזון בין משימות לפנאי ומנוחה זו המשימה הקשה ביותר (לי, כמובן לי).

ראשית, זה מצויין שאתה מזהה את זה כבר בשלב הזה. שנית, כנראה אין כאן בעיה גדולה, אל פשוט צורת התנהלות שאיתה תמשיך בחיים. כמו שאמרו למעלה, זה עדיף על פני להתעזסק כל הזמן במשימות. אתה עובד טוב בלחץ, כי כנראה זה מאפשר לך להתרכז יותר טוב, ולהמנע מהסחות דעת. יש המון יתרונות להצליח לעבוד תחת לחץ. מתי שהוא, כשתצא מלימודים לחיים האמיתיים, כנראה תתפקד יותר טוב מאחרים. היום זה כיף. עוד שנה או עוד שנתיים אצא מהטייטל המאוד ׳׳עמוס׳׳ הזה של סטודנט, שם תווצר בעיה, מפחד שבתור עובד בשוק ההיטק אהיה ׳׳טוטאלי׳׳ מידי ולא אצליח לבנות חיים עשירים כמו שבתור סטודנט מובן שאני לא חווה חיים עשירים אלא עובד לומד ומידי פעם יוצא.

אז מה כן?
(1) תבין שמדובר במנגנון שלך לניהול סטרס פנימי. ותשתמש בו. אם יש משהו מלחיץ שאתה דוחה, תשתמש בדחיינות כדי לסיים דברים אחרים שמלחיצים אותך רק באופן בינוני.
(2) תזהה דברים שאתה לא מצליח לעשות בגלל שהם מלחיצים אותך. למשל לעבוד בעבודה שתקדם את הקריירה שלך, במקום בעבודה פיזית. -אתייחס לזה מטה

נקודה נוספת: תתחיל לנהל את עצמך לא לפי "מה אני צריך לעשות" אלא לפי "לאיפה אני רוצה להגיע". -ביצה ותרנגולת- רוצה להצליח, אבל אני לא מצליח להפטר מהתכונה הזו, בעיקר כי היא לא מונעת ממני להצליח במאקרו.

כן, אני הייתי כזה, והצלחתי לצמצם את הדחיינות למינימום האפשרי. איך?
ממליץ לקרוא ספרים\חומר על הנושא. תתחיל ב"חוק חמש השניות". תגלל. אגגל!

הנה - את פעולת עישון הוויד אתה לא דוחה, אז כנראה שזה לא גורף? אתייחס למטה
וברצינות -
למה זה כל כך מעיק עליך?
נשמע שסה״כ אתה אדם מצליח. פה בידיוק מקור הבעיה- וכאן ארחיב.
בכל מקרה, אני ממליץ על ספר בשם:
Atomic Habits אגגל.

תגובה מעולה!
דחיינות זו התגובה הטבעית שלנו לעצור ולשאול למה בכלל אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, ומה נרוויח מביצוע המטלות שיש לנו לבצע?
זה זמן למחשבה ותכנון קדימה, שבלעדיו אנחנו נמצא את עצמנו עסוקים במשימות שיתבררו כבזבוז זמן במקרה הטוב או שיגרמנו לנזק במקרה הרע.- זו בידיוק הבעיה.

יצא לי מאוד ארוך אבל לדעתי ראוי שאקדיש לכל תגובה (שהאדם הוירטואלי מאחוריה) הקדיש לי זמן, וזה לא מובן מאליו בעייניי. תודה.

לעניין המוצלחות למול הדחיינות, אנצל את הפלטפורמה האנונימית ואתייחס (וקצת אתרברב, סלחו לי, בחיים האישים בחיים לא הייתי מעלה על דעתי לדבר ככה).
עד היום, ברוב תחנותיי, כולל קורס קצינים, שירות עמוס, תעודת בגרות עמוסה בכמה וכמה מגמות, חלקן אקסטרניות דרשו ניהול זמן ומשימות ברמה גבוהה, תואר עמוס וכד׳, לא נתקלתי ב׳׳אתגר׳׳.
אתייחס לדוגמא לפסיכומטרי:
כולם הלחיצו אותי, גרמו לי לחשוב שהנה פגשתי אתגר, שם הדחיינות שלי תפיל אותי.
החשתי פעמיי ושילמתי לקורס הכי יקר (נו זה שהקים את פתח תקווה, גבע).
בפועל? לא למדתי המון, דחיתי את הלמידה ולקיחת החופש מהעבודה לשבועיים האחרונים, אומנם קרעתי את התחת, אבל פחות מכולם. הוצאתי את הציון שרציתי. (772).
כנראה שאם הייתי לומד יותר, הייתי מצליח אפילו יותר, אבל במדידה אובייקטיבית של הצלחה? הצלחתי.
כנ׳׳ל בתואר, כולם יושבים לקבוצות למידה, ׳׳קורעים את התחת׳׳ נון-סטופ ואני מוצא את עצמי מבריז המון ולפעמים קצת ׳׳זורק׳׳ - בפועל? אני כן מחזיק הצלחה (שוב, אובייקטיבית, כי אולי יכלתי להצליח יותר).

אני בחור נבון, דבר שהוא ברכה גדולה שאני מחבק ומעריך אבל מהווה מכשול בתרבות שבה אנשים קורעים את התחת, יגעת ומצאת תאמין, לא יגעת ומצאת? אל תאמין, בסוף יגיע אתגר , והלחץ הוא ליפול בו, לא בא לי ליפול.

+ תפסיק לעשן. זה משהו שאני ממליץ עליו אחרי הפרישה, כשהמטרה היא להירגע ולנוח. לא כשאתה צריך לבנות את העתיד שלך

לעניין הוויד-
בעבר (עם בואו של השחרור מהצבא והארגון הבטחוני), הוויד ניהל אותי, אשכרה ניהל אותי.
אמר לי זה הזמן לעשן, ועישנתי.
היום אני נמצא במקום מאוד בריא (לאחר טיפול מעמיק בנושא הוויד) בנוגע אליו, אנחנו מנהלים מערכת יחסים יותר בריאה (לא בריאה אלא בריאה יותר).
אני מנהל אותו, בכיף מוצא את עצמי שלושה שבועות לא מעשן כי זה לא הזמן ׳׳לשרוף׳׳ את המוח.
בתקופות מבחנים כדרך קבע לא מעשן כדי להמנע ממריחת זמן לא נשלטת (אבל מורח בצורה נשלטת- בכיף ).
התייחסתי אליו בפוסט משתי סיבות:
א. כי עם כמה שאני טוען שאני מנהל אותו, אני אומנם בוחר מתי לקחת את השכטה, אבל ברגע שלקחתי, הופה התהפכו היוצרות והוא מנהל אותי.
ב. עניין אותי היחס של אנשים מבוגרים ממני, שנמצאים בתחנות מתקדמות בחיים משלי, על הוויד.

לגבי העבודה- מופנה בעיקר ל׳׳שמח בחלקו׳׳.
מקבל מלגות רציניות, מה׳׳יפות׳׳ בשוק.
עובד בחיי הלילה (לא ארחיב מפאת האנונימיות), מרוויח שכר לא רע, ובעיקר? נהנה מאוד, מנהל אורח חיים לא שגרתי של סטודנט למדמ׳׳ח.
ביום שאכנס לעולם ההיטק (לשם מכוון כמובן), לא אוכל לחזור לשם, זו תקופה, היא לא ארוכה וכדאי לי לנצל אותה עד תומה.
במקביל כבר חושב על תואר שני למול כניסה מידיית לתעשייה (עולם הml מושך אותי חזק לאקדמיה), אז ׳׳דוחה׳׳ את ההחלטה בנוגע למשרת הייטק עד לבשלות הרעיונות שלי.
אבל מאמין שזה כבר סיפור ליום אחר.

 

[Shamamal]

שמע אנחנו דומים מאוד... אני גם בן 25, עובד בהייטק וסטודנט "מהצד" בממוצע 95, ומעשן וויד.

במה אנחנו שונים... אמא שלי טיפטפה לי מגיל 0 "קודם חובות אחר כך כיף" ו"תיפטר מכל המטלות לבית ספר ותהיה בראש שקט", וקשה להתווכח עם ההיגיון שלה. ועד היום אני ככה עם הכל. לא מחכה לרגע האחרון, מסיים עם דברים בהקדם האפשרי (לא לחרטט ולהגיש, כן? להקדיש את הזמן אבל לא לבזבז אותו סתם על כלום) ונהנה מהזמן שלי בראש שקט. ככה גם לא צריך להתמודד עם החרדה של "פאק למתי צריך להגיש את העבודה הזאת?" או "מההה עבר הדדליין???" או "אוף אני צריך לשלם ריבית על החוב הזה לחברת חשמל". לדעתי זה שריר שצריך לבנות, ככל שתעשה את זה יותר ככה זה יהפוך לטבע השני שלך. תופעת לוואי אפשרית - יהיה לך יותר קשה להתבטל ותמיד תחפש מה לעשות.

לגבי הוויד... סם האריס פעם אמר משהו בסגנון של, "אני חושב שאדם שעישן (וויד) רק פעם אחת בחיים יכול להרוויח מלעשן יותר, ואני חושב שאדם שמעשן כל יום יכול להרוויח מלעשן פחות". ככל שהזמן עובר אני מוצא שאני מוותר יותר ויותר על דברים, ואפילו על אנשים, לטובת הטקס הקבוע הזה של העישון, ועם הזמן אני עושה את זה פחות מרצון ויותר מצורך ורוטינה בלי שזה באמת מביא לי משהו. זה גם רוצח מוטיבציה רציני כי תמיד הדבר הכי סבבה לעשות זה ללכת לשבת במרפסת עם איזה ג'וינט ולא לאמץ את המוח. אני מצליח לצלוח את העבודה ואת הלימודים במינימום מאמץ ועם הברזות אבל לא יודע אם זאת הדרך הכי טובה לחיות, אולי כדאי לנסות להיות פיכח יותר. בינתיים אני לא מיישם את זה בעצמי.

אל התגובה שלך לא התייחסתי, בעיקר כי אתה נמצא במירוץ דומה לשלי אבל ׳׳ניצחת׳׳ את המירוץ כי הרעיונות שלך בשלים ואתה פחות אבסטרקטי ממני בדרך החשיבה.

ככה אני רוצה לחיות, ואני לא מצליח.
ההורים שלי אנשים נהדרים, לימדו אותי המון.
אבל אנחנו אנשים פשוטים מאחת הפריפריות הקטנות בדרום הרחוק, וניהול משימות לא היה חלק רווח מהחינוך בבית.
זה הפער שאני חייב לגשר עליו.

לגבי הוויד, התייחסתי למעלה, קח לעצמך כמה שבועות של עבודה ממשית בנושא, לי זה עזר, אפילו ניפגשתי עם פסיכולוג בנושא (אני מתמוגג פה על האנונימיות).
ביום שתצליח לנהל אותו ותאבד את ׳׳הרוטינה׳׳ (המקוללת, גם אני מכיר אותה בייחוד בימי הסגרים הראשונים), תלמד לשחרר ולהפוך את ההרגל הרע לברייק.
כמו שאלכוהול אני מאמין שאתה לא שותה כל יום, וויד תפס לעצמו משבצת של ׳׳מגניבות׳׳, דבר מאוד גרוע בעיניי.
אומנם הוא לא בא עם כל החסרונות של אלכוהול, אבל ברמה המוחיתֿֿֿֿ/בפגיעה בפרודקטיביות, בעייני הם די דומים.

 

[breezblock]

אני בחור נבון, דבר שהוא ברכה גדולה שאני מחבק ומעריך אבל מהווה מכשול בתרבות שבה אנשים קורעים את התחת, יגעת ומצאת תאמין, לא יגעת ומצאת? אל תאמין, בסוף יגיע אתגר , והלחץ הוא ליפול בו, לא בא לי ליפול.

ולמה נראה לך שכשיגיע המכשול ״תיפול״?
ומה זה אומר בכלל?
ואם תיפול? מה יקרה?
אתה יודע - מכשלונות לומדים.
נשמע שאתה בחור צעיר ובריא שנהנה מהחיים ומאכיל את עצמו סרטים על איזה תסריט עתידי שלא ברור אם יגיע אי פעם.

איך שאני רואה את זה, אתה לא דחיין, אתה דווקא מנהל אנרגיה בצורה טובה.
אתה משיג את כל המטרות שלך בהצלחה ועומד בדדליינים.אין שום סיבה הגיונית לעשות דברים מראש רק כדי לומר ש״עשית״.

 

[Shamamal]

ולמה נראה לך שכשיגיע המכשול ״תיפול״?
ומה זה אומר בכלל?
ואם תיפול? מה יקרה?
אתה יודע - מכשלונות לומדים.
נשמע שאתה בחור צעיר ובריא שנהנה מהחיים ומאכיל את עצמו סרטים על איזה תסריט עתידי שלא ברור אם יגיע אי פעם.

איך שאני רואה את זה, אתה לא דחיין, אתה דווקא מנהל אנרגיה בצורה טובה.
אתה משיג את כל המטרות שלך בהצלחה ועומד בדדליינים.אין שום סיבה הגיונית לעשות דברים מראש רק כדי לומר ש״עשית״.

כי היום, כמו שרשמתי בתגובה של ׳׳השמח בחלקו׳׳ שציטטתי למעלה, אני עומד על טייטל של סטודנט.
הטייטל הזה גורם לי ולסביבה מולי להכיל את העובדה שאני לא עוסק בהמון וחיי לא מלאים.
אין לי מחויביות על הראש, נכון יש קצת שכ׳׳ד, יש טיפול בכלבה, יש עבודה, ויש את התואר, אבל ׳׳מצופה׳׳ מסטודנטים להיות טוטאלים לזה.
בשוק העבודה וחיי ניהול משפחה, מצופה לשמור על החבל מתוח לשניי הצדדים, להיות מוצלח גם בזה וגם בזה, בעודף כ׳׳כ משמעותי של משימות אולי יווצר אתגר שה׳׳הלחצה׳׳ העצמית הזו תגרום לכך.

ולמה? כי לא חוויתי אתגרים משמעותיים, צלחתי את רוב התחנות ב׳׳דילוג׳׳ (שוב, סליחה על הסגנון היהיר).
ואולי עוד שנה, או שנתיים או אפילו בסמסטר הבא, אגיע למצב בו לא אחזיק את החבל?
מעדיף לעבוד על תכונה רעה (בעייני) לפני שהיא פוגמת באורח החיים שלי.
גם פרפקציונזם הוא לעיתים תכונה רעה, אבל לא פוגשים את ה׳׳רעות׳׳ שבה עד שמגיעים לשלב שבו הגזמת ועברת את הגשר מאדם שרוצה שלמות לאדם שמחפש שלמות שלא קיימת.

אביא דוגמא, קורא אדוק של הבלוג עוד מגיל צעיר מאוד. (לא הרשתי לעצמי להרשם לפורום עוד שם כי לא הרגשתי שיש לדעותי מקום בין סך כמו מגוון ורחב של אנשים עם דעות בשלות משלי). ֿ
מחזיק בעו׳׳ש סכום כסף נחמד (יחסית לסטודנט שלא עובד עדיין בהייטק), אבל דוחה את ההחלטה להשקיע ליום שבו אכנס להייטק וארוויח משכורות רציניות יותר, כי רוצה להחזיק קרן חירום ליום שבו אולי אאלץ להפסיק לעבוד (החלטה שקיבלתי כחודשיים לפני תחילת התואר כעצה מהמון חברים מסביב, לא השתמשתי בה עדיין).

 

[Minimi]

אופרטיבית זה יפגע בך בעבודה. בתור מנהל לעובדים אני מצפה שהעבודה תתנהל בצורה רציפה עם נקודות ביקורת כדי שאפשר יהיה לזהות בעיות ולשנות כיוון. כמובן שככל שיש יותר אמון יש פחות בקרה וזה פונקציה של נסיון.
עובד שדוחה הכל ומגיב רק בקטסטרופות, לא יחזיק הרבה זמן באף מקום.

יותר פשוט להתמודד עם עשייה. תבחר שיטה או כיוון ותתחיל ללכת.
למשל: זה נכון שלא כל משימה היא חשובה ודחופה אבל כשאתה מול משימה, תדרג אותה מ1 עד 4 כש4 זה דחוף ו1 זה חפיף.
4 ברור שהוא מיידי אבל בשלב ראשון תנסה להתייחס ל3 כמיידי.
2 ו 1 אפשר לדחות למועד X (שהוא לפני המועד הרשמי והאחרון) אבל כשיגיע המועד, תתייחס אליהם כ 3 או 4.

אפשרות אחרת היא להתייחס לכל משימה גדולה כאל כמה משימות קטנות ולעשות כמה כשהן ב 1 או 2 ולא לחכות כשכולן ב 4.

 

[breezblock]

תראה, אני קצת כמוך.. גם לי הכל הגיע בקלות בחיים מבחינות מסוימות. קלאס באפס מאמץ.
אני כאמור, לא ראיתי בעצמי דחיין אלא יותרמתנהל בחוכמה בשימור אנרגיה .
העובדה שתמיד הייתי מצטיין ומצליח הסוותה הייטב את העובדה שאני חתיכת עצלן.
אבל במציאות, גם כשהגיעה הזוגיות, העבודה, הרילוקיישן, הילדים, הורים חולים ושאר ה״צרות״ של מבוגרים - דברים פשוט נפלו למקום.
זה לא שאף פעם לא נכשלתי או נפל לי כדור מהידיים, אבל פרופורציות.
בסופו של דבר אני ומשפחתי מצליחים, מאושרים.

יש דברים ש״לא מגיעים אליהם״.
התיקים הפיננסיים שלי הם בלאגן אחד גדול, עם חצאי תיקי השקעות במדינות שונות, ואני פשוט מתעצל להתחיל לעשות העברות.
ארון הבגדים של הילדים לא מויין כבר 3 עונות.
כל הניירת של השנה האחרונה יושבת בסלסלה בתוך המזנון בסלון (כדי שהאורחים לא יראו).
פעם בחודש מגלים במקרר קופסת אוכל לא מזוהה.
בסתיו גיליתי שקית בגדי ים רטובים ומצחינים בתוך התיק של הים.
אתה יודע.. המציאות של הורים קרייריסטים


ואתה יודע מה? הכל בסדר.
אנחנו עובדים, מתקדמים, הילדים אחלה, אנחנו מטיילים.
הכל בסדר פלוס אפילו.

ובכל זאת, אם חוסר הוודאות לגבי העתיד יושב עלייך, אני מציע לך לקחת על עצמך מחויבויות מול אנשים אחרים, ולראות איך זה זורם לך, והאם באמת אתה עדיין דחיין כשאתה מחוייב מול אדם אחר, או שזה רק מול המשימות הפרטיות שלך?

כמה רעיונות:
1. להתנדב עם ילדים ולהבטיח להם הבטחות - נראה אם אתה הבנאדם ששובר אותן או לא
2. לאמץ כלב, אפילו אומנה
3. להצטרף ליוזמה שמשפצת בתים ולהגיע לאירועים
4. להתחייב מול קשיש במשפחה לבקר אותו כל שבוע, ולהביא לו אוכל מבושל שאתה הכנת, לקחת להצגה, או מה שהוא אוהב
5. להצטרף ללהקה (אם אתה מוזיקלי)
6. להצטרף לקבוצת ריצה (אם אתה רץ)

 

[Shamamal]

אופרטיבית זה יפגע בך בעבודה. בתור מנהל לעובדים אני מצפה שהעבודה תתנהל בצורה רציפה עם נקודות ביקורת כדי שאפשר יהיה לזהות בעיות ולשנות כיוון. כמובן שככל שיש יותר אמון יש פחות בקרה וזה פונקציה של נסיון.
עובד שדוחה הכל ומגיב רק בקטסטרופות, לא יחזיק הרבה זמן באף מקום.

יותר פשוט להתמודד עם עשייה. תבחר שיטה או כיוון ותתחיל ללכת.
למשל: זה נכון שלא כל משימה היא חשובה ודחופה אבל כשאתה מול משימה, תדרג אותה מ1 עד 4 כש4 זה דחוף ו1 זה חפיף.
4 ברור שהוא מיידי אבל בשלב ראשון תנסה להתייחס ל3 כמיידי.
2 ו 1 אפשר לדחות למועד X (שהוא לפני המועד הרשמי והאחרון) אבל כשיגיע המועד, תתייחס אליהם כ 3 או 4.

אפשרות אחרת היא להתייחס לכל משימה גדולה כאל כמה משימות קטנות ולעשות כמה כשהן ב 1 או 2 ולא לחכות כשכולן ב 4.

לגבי החלק הראשון, תודה.
אתה גורם לי להבין ש׳׳הלחץ׳׳ שלי לא נובע מהאוויר וזו באמת תכונה לא רצויה.
לגבי החלק השני, ניסיתי בעבר שיטה דומה, לא עבדה לי. ׳׳לשקר׳׳ לעצמי ש3 הוא כמו 4 לא עבד.
ניהלתי טבלאת אקסל (על אותו רציונל)- אחרי שבוע מצאתי את עצמי חוזר לסורי.

 

[Shamamal]

תראה, אני קצת כמוך.. גם לי הכל הגיע בקלות בחיים מבחינות מסוימות. קלאס באפס מאמץ.
אני כאמור, לא ראיתי בעצמי דחיין אלא יותרמתנהל בחוכמה בשימור אנרגיה .
העובדה שתמיד הייתי מצטיין ומצליח הסוותה הייטב את העובדה שאני חתיכת עצלן.
אבל במציאות, גם כשהגיעה הזוגיות, העבודה, הרילוקיישן, הילדים, הורים חולים ושאר ה״צרות״ של מבוגרים - דברים פשוט נפלו למקום.
זה לא שאף פעם לא נכשלתי או נפל לי כדור מהידיים, אבל פרופורציות.
בסופו של דבר אני ומשפחתי מצליחים, מאושרים.

יש דברים ש״לא מגיעים אליהם״.
התיקים הפיננסיים שלי הם בלאגן אחד גדול, עם חצאי תיקי השקעות במדינות שונות, ואני פשוט מתעצל להתחיל לעשות העברות.
ארון הבגדים של הילדים לא מויין כבר 3 עונות.
כל הניירת של השנה האחרונה יושבת בסלסלה בתוך המזנון בסלון (כדי שהאורחים לא יראו).
פעם בחודש מגלים במקרר קופסת אוכל לא מזוהה.
בסתיו גיליתי שקית בגדי ים רטובים ומצחינים בתוך התיק של הים.
אתה יודע.. המציאות של הורים קרייריסטים


ואתה יודע מה? הכל בסדר.
אנחנו עובדים, מתקדמים, הילדים אחלה, אנחנו מטיילים.
הכל בסדר פלוס אפילו.

ובכל זאת, אם חוסר הוודאות לגבי העתיד יושב עלייך, אני מציע לך לקחת על עצמך מחויבויות מול אנשים אחרים, ולראות איך זה זורם לך, והאם באמת אתה עדיין דחיין כשאתה מחוייב מול אדם אחר, או שזה רק מול המשימות הפרטיות שלך?

כמה רעיונות:
1. להתנדב עם ילדים ולהבטיח להם הבטחות - נראה אם אתה הבנאדם ששובר אותן או לא - לא שובר הבטחות מול אנשים מעולם, מה שלא יכול להגשים, לא מבטיח.
2. לאמץ כלב, אפילו אומנה יש לי כלבה נהדרת!
3. להצטרף ליוזמה שמשפצת בתים ולהגיע לאירועים- עשיתי בעבר, לא מוצא זמן במקביל להתנדבות בארגון הצלה כשיש זמן.
4. להתחייב מול קשיש במשפחה לבקר אותו כל שבוע, ולהביא לו אוכל מבושל שאתה הכנת, לקחת להצגה, או מה שהוא אוהב - לא מתחבר, את סבא וסבתא שלי אני לא מבקר מספיק.
5. להצטרף ללהקה (אם אתה מוזיקלי)- מוזיקלי כמו שאני רץ, אני לא.
6. להצטרף לקבוצת ריצה (אם אתה רץ)

תיארת אותי באופן מושלם.
יכול לקבל 100 במטלות הגשה, לעזור לחבר לשפץ את הבית, לקבל 98 באינפי 2, אבל עדיין חי מהסל כביסה
קניתי לוח שעם כדי לנהל את החשבונות והניירת, בפועל? הכל מונח בערימה מתחת ללוח.
הגבתי על ההצעות באדום.

 

[בת העמק]

אבל אנחנו אנשים פשוטים מאחת הפריפריות הקטנות בדרום הרחוק, וניהול משימות לא היה חלק רווח מהחינוך בבית.

מה זאת אומרת? ההורים שלך היו חייבים לנהל משימות כדי לצלוח גם התפרנסות וגם גידול ילדים וגם טיפול בבית ובחשבונות וגם ניהול חיי החברה והמשפחה הקרובה והרחוקה וגם למצוא זמן לפנאי ובילוי... לא כתבתי עם פסיקים, כדי שייגמר לך האוויר בקריאת רצף של גם וגם וגם
גם אתה מנהל משימות - עבודה, לימודים, חשבונות, בילויים ואפילו הוויד לא מגיע אליך לבד.

 

[Shamamal]

מה זאת אומרת? ההורים שלך היו חייבים לנהל משימות כדי לצלוח גם התפרנסות וגם גידול ילדים וגם טיפול בבית ובחשבונות וגם ניהול חיי החברה והמשפחה הקרובה והרחוקה וגם למצוא זמן לפנאי ובילוי... לא כתבתי עם פסיקים, כדי שייגמר לך האוויר בקריאת רצף של גם וגם וגם
גם אתה מנהל משימות - עבודה, לימודים, חשבונות, בילויים ואפילו הוויד לא מגיע אליך לבד.

הקטע עם הפסיקים נהדר, העלית לי חיוך.
כמו שאמרתי קודם, בתור ׳׳מבוגר׳׳ מצופה ממך למשוך את החבל משני הצדדים, אז עושים. גם כשלא תמיד חושבים על ייעול.
לפעמים האינרציה מניעה יותר מהמחשבה, לא בא לי לחיות ככה.
אני לא מנהל משימות, זו הבעיה העיקרית.
אני עצלן, דחיין, המשימות (ויותר נכון לומר הדדליינים), מנהלות אותי.

 

[breezblock]

כול לקבל 100 במטלות הגשה, לעזור לחבר לשפץ את הבית, לקבל 98 באינפי 2, אבל עדיין חי מהסל כביסה
קניתי לוח שעם כדי לנהל את החשבונות והניירת, בפועל? הכל מונח בערימה מתחת ללוח.

אתה נשמע לי די מושלם.
אם הילדים שלי היו קצת יותר בגילך הייתי מציע שידוך.

אולי אתה פשוט צריך להיות פחות נוקשה עם עצמך?


אולי בכל זאת מילה על הדוגמה של לוח בשעם, וניהול המשימות באופן כללי.
לקח לי זמן מה ללמוד איזה כלים טכנולוגיים ופיזיים עוזרים לי בניהול המשימות.
יותר מזה, בגלול הקודם שלי ממש התמחיתי בארגון מרחבים פיזיים כדי לשפר איכות חיים ופרודוקטיביות.
אני חוזר על ההמלצה על Atomic Habits שמדבר הרבה על ארגון המרחב והלו״ז לצורך שיפור הפרודוקטיביות ומוסיף גם ספר בשם Gritt שמדבר על התמדה.

אם הלוח שעם לא עובד לך - זה לא כי אתה עצלן, זה כי זו לא השיטה הנכונה לך להגברת פרודוקטיביות. אולי אתה צריך לטפל בניירת רק פעם בשנתיים. אולי אתה צריך ישר לסרוק לדרייב עם תוויות ולזרוק לפח, אולי אתה צריך להזמין נער פעם בחודשיים שיסרוק לך תמורת תשלום.
חי מהסל כביסה: מה החלק הקשה בלהכניס אותו לכביסה?
אני יכול לספר לך שהפתרון שלי היה לקנות מכונה שהיא גם מכונה וגם מייבש וכל המשפחה רגילה ללכת לסל הכביסה הנקייה שנמצא בצמוד למייבש ולחפש שם בגדים נקיים (אנחנו מקפלים ומפזרים כביסה אולי פעם בשבועיים), וזה הפך את המטלה לפי 4 פשוטה יותר. אני מכיר אנשים שפשוט קנו יותר בגדים ומכבסים פעם בשבועיים במכונה מאוד גדולה שהם קנו, או פשוט שולחים למכבסה שאוספת ומחזירה.

אני יכול להמשיך לספר לך מה עוזר לי לנהל משימות, אבל בגדול נראה לי שתצטרך להיכנס לכמה שנים של ניסוי וטעייה כדי למצוא לעצמך את הרוטינות הנכונות.

ועוד משהו, צריך גם להבין שלא הכל חשוב. יש הרבה דברים שאנחנו עושים כי ״צריך״ וברוח הפורום הזה - זה לדעתי בדיוק מה שנקרא ״מרוץ העכברים״.
תעשה מה שחשוב לך, ומה שלא, תעשה מתישהו.למי איכפת?

 

[Shamamal]

אתה נשמע לי די מושלם.
אם הילדים שלי היו קצת יותר בגילך הייתי מציע שידוך.

אולי אתה פשוט צריך להיות פחות נוקשה עם עצמך?

הבעיה נופלת דווקא בתחום האישי, כל חבר יודע שכשהוא יצטרך עזרה אני הראשון שיצוץ, גם שעל הנייר אני עם הלוז העמוס ביותר.
אם ידידה צריכה לתלות טלווזייה בדירה חדשה אני הראשון שאגיע עם מקדחה.
אבל לי?
לי יש תמונה בחדר כבר חודשיים שלא תליתי.

כן, אני נוקשה עם עצמי, אין ספק.
זה מינוס, ברור לי. אבל אני מאמין שבשעה הזוו שבה אני בונה את עצמי, כדאי לי להיות נוקשה.