MajorMajor
משתמש סולידי
- הצטרף ב
- 29/1/15
- הודעות
- 47
- דירוג
- 15
היי,
אני קורא את הבלוג במשך הרבה זמן. הוא שינה לי את נקודת המבט לחלוטין.
אני מניח שהשאלה הבאה עומדת להיות מעורפלת, אבל אני מתחבט בה כבר זמן מה ולפעמים אני מרגיש אבוד. אני לא כל כך יכול להתייעץ עם אנשים מסביבי, כי רק למעטים מהם יש את השיקולים שמופיעים בבלוג וזה לא צד שרוב האנשים, מנסיוני לפחות, מעריכים.
קצת רקע לפני כן, אולי זה ישפיע באיזושהי צורה. אני בשירות קבע וחוסך היום חלק ניכר מאוד מהמשכורת שלי (גר בבית של ההורים. עם רכב - שנקנה לי כמתנת הפתעה, אבל למען האמת אין כל כך ברירה במקום שאני גר בו. לומד לתואר שני, בגלל האהבה שלי למקצוע, על חשבון הפקדון). כלומר הרכב היא ההוצאה הכמעט יחידה שלי ואני ממעט לנסוע בו, רק בחלק מהימים ורק לרכבת וחזרה, כך שגם עם ביטוח ודלק אני כמעט ולא מרגיש את זה. יש פה עוד עניין - אצלי המניע לכל הדברים האלו הוא לא בדיוק פרישה מוקדמת. אני בא מרקע מספיק בסדר (לא שאני נוהג ברכבי יוקרה וחובש מונוקול) ובהנתן ההוצאות הנמוכות שלי בכל מקרה, אני לא חייב לחסוך באופן כל כך אגרסיבי. חלק מהעניין אצלי, שאולי נשמע מצחיק, הוא גם התחושה שאני רוצה שזה יהיה בזכות עצמי. אני דווקא מאוד, מאוד, אוהב את העבודה שלי אבל עצם המחשבה של לא להיות תלוי בה משמחת אותי. חוץ מזה, אף פעם לא רציתי לתת יותר מידי משקל לכסף בחיים שלי והתחושה של להסתדר עם מעט גם טובה עבורי.
אני מוצא את עצמי תוהה איפה לשים את הגבול. איך אתם מחליטים שהוצאה כן שווה לכם את המחיר? מה התמורה שאתם צריכים לקבל? אני אציג שתי דוגמאות לסיטואציות שאני מאוד מתלבט לגביהן.
* אני גר במרחק לא נוח מהבסיס שלי. כשאני נוסע ברכבת, לוקח לי סדר גודל של שעה ועשרים להגיע לבסיס. עד לא מזמן, הייתי ישן הרבה בבסיס, אבל אני מגיע לרוויה מזה - שישה אנשים בחדר, מיטות קומותיים, כל הלילה אנשים נכנסים ויוצאים. עמדו בפני שלוש אופציות והן לשכור דירה עם חברים, להמשיך לגור בבית אבל לנסוע יותר עם האוטו לבסיס (אם אני יוצא מאוחר, זה יכול לקחת לי סדר גודל של 40 דקות לכיוון) או לנסוע בתח"צ (חלק מהימים יש לי טרמפ וחלק אני נאלץ להסתדר עם לנסוע באוטו לרכבת ולהשאיר אותו שם). בחרתי באופציה השלישית. אבל שתי האופציות הראשונות גם "שוות" מבחינתי, כשזה נוגע לזמן ועייפות. אני גם קצת חושש מ"לפספס" את החוויה של לגור עם חברים באזור מרכזי (הישוב שלי קטן, בלי אווירת העיר), אבל האמת שבזכות הבלוג אני רואה את זה כפחות משמעותי. האופציה הראשונה תעלה לי עוד 2500~ לחודש, בעוד האופציה השניה תעלה לי עוד 700~ לחודש.
* עד לפני שלושה שבועות, הייתי עם חברתי כשנה וחצי. היא יכלה לראות את השינוי שחל בי בשידור חי והיא לא מאוד התחברה אליו. היו לנו דיונים ארוכים על דברים בסגנון אלו שמופיעים בבלוג. היא הרגישה שאני לא מוכן להשקיע בקשר והריב האחרון (והסופי) נגרם מכך שהיא ישנה אצלי ולמחרת רציתי שנסע ברכבת ביחד והיא רצתה שאסיע אותנו, כיוון שכך יכולנו לקום יותר מאוחר ולהיות פחות עייפים למחרת. זה לא רק זה והיו לנו בעיות אחרות, אבל זה חלק מהעניין. אני מאמין שהיא לא אהבה את הכיוון שבו אני מתקדם והיא לא רצתה למצוא את עצמה בקשר שמגביל אותה (לא מאוד התלהבתי מהרעיון של לטוס לחו"ל, ללכת למסעדות וכו').
אני חושש שהדברים האלו נובעים מכך שאולי יש לי נטייה לקחת דברים לקיצוניות. אולי אני מגזים יותר מידי לצד אחד. איך אתם יודעים לשים את הגבול?
אני קורא את הבלוג במשך הרבה זמן. הוא שינה לי את נקודת המבט לחלוטין.
אני מניח שהשאלה הבאה עומדת להיות מעורפלת, אבל אני מתחבט בה כבר זמן מה ולפעמים אני מרגיש אבוד. אני לא כל כך יכול להתייעץ עם אנשים מסביבי, כי רק למעטים מהם יש את השיקולים שמופיעים בבלוג וזה לא צד שרוב האנשים, מנסיוני לפחות, מעריכים.
קצת רקע לפני כן, אולי זה ישפיע באיזושהי צורה. אני בשירות קבע וחוסך היום חלק ניכר מאוד מהמשכורת שלי (גר בבית של ההורים. עם רכב - שנקנה לי כמתנת הפתעה, אבל למען האמת אין כל כך ברירה במקום שאני גר בו. לומד לתואר שני, בגלל האהבה שלי למקצוע, על חשבון הפקדון). כלומר הרכב היא ההוצאה הכמעט יחידה שלי ואני ממעט לנסוע בו, רק בחלק מהימים ורק לרכבת וחזרה, כך שגם עם ביטוח ודלק אני כמעט ולא מרגיש את זה. יש פה עוד עניין - אצלי המניע לכל הדברים האלו הוא לא בדיוק פרישה מוקדמת. אני בא מרקע מספיק בסדר (לא שאני נוהג ברכבי יוקרה וחובש מונוקול) ובהנתן ההוצאות הנמוכות שלי בכל מקרה, אני לא חייב לחסוך באופן כל כך אגרסיבי. חלק מהעניין אצלי, שאולי נשמע מצחיק, הוא גם התחושה שאני רוצה שזה יהיה בזכות עצמי. אני דווקא מאוד, מאוד, אוהב את העבודה שלי אבל עצם המחשבה של לא להיות תלוי בה משמחת אותי. חוץ מזה, אף פעם לא רציתי לתת יותר מידי משקל לכסף בחיים שלי והתחושה של להסתדר עם מעט גם טובה עבורי.
אני מוצא את עצמי תוהה איפה לשים את הגבול. איך אתם מחליטים שהוצאה כן שווה לכם את המחיר? מה התמורה שאתם צריכים לקבל? אני אציג שתי דוגמאות לסיטואציות שאני מאוד מתלבט לגביהן.
* אני גר במרחק לא נוח מהבסיס שלי. כשאני נוסע ברכבת, לוקח לי סדר גודל של שעה ועשרים להגיע לבסיס. עד לא מזמן, הייתי ישן הרבה בבסיס, אבל אני מגיע לרוויה מזה - שישה אנשים בחדר, מיטות קומותיים, כל הלילה אנשים נכנסים ויוצאים. עמדו בפני שלוש אופציות והן לשכור דירה עם חברים, להמשיך לגור בבית אבל לנסוע יותר עם האוטו לבסיס (אם אני יוצא מאוחר, זה יכול לקחת לי סדר גודל של 40 דקות לכיוון) או לנסוע בתח"צ (חלק מהימים יש לי טרמפ וחלק אני נאלץ להסתדר עם לנסוע באוטו לרכבת ולהשאיר אותו שם). בחרתי באופציה השלישית. אבל שתי האופציות הראשונות גם "שוות" מבחינתי, כשזה נוגע לזמן ועייפות. אני גם קצת חושש מ"לפספס" את החוויה של לגור עם חברים באזור מרכזי (הישוב שלי קטן, בלי אווירת העיר), אבל האמת שבזכות הבלוג אני רואה את זה כפחות משמעותי. האופציה הראשונה תעלה לי עוד 2500~ לחודש, בעוד האופציה השניה תעלה לי עוד 700~ לחודש.
* עד לפני שלושה שבועות, הייתי עם חברתי כשנה וחצי. היא יכלה לראות את השינוי שחל בי בשידור חי והיא לא מאוד התחברה אליו. היו לנו דיונים ארוכים על דברים בסגנון אלו שמופיעים בבלוג. היא הרגישה שאני לא מוכן להשקיע בקשר והריב האחרון (והסופי) נגרם מכך שהיא ישנה אצלי ולמחרת רציתי שנסע ברכבת ביחד והיא רצתה שאסיע אותנו, כיוון שכך יכולנו לקום יותר מאוחר ולהיות פחות עייפים למחרת. זה לא רק זה והיו לנו בעיות אחרות, אבל זה חלק מהעניין. אני מאמין שהיא לא אהבה את הכיוון שבו אני מתקדם והיא לא רצתה למצוא את עצמה בקשר שמגביל אותה (לא מאוד התלהבתי מהרעיון של לטוס לחו"ל, ללכת למסעדות וכו').
אני חושש שהדברים האלו נובעים מכך שאולי יש לי נטייה לקחת דברים לקיצוניות. אולי אני מגזים יותר מידי לצד אחד. איך אתם יודעים לשים את הגבול?