אכן כשהגעתי ליעד הנכסף ופרשתי, וכבר לא היו לי יעדים של 'חוות דעת, דרגה, לרצות את המנהלים, להגיע היתה בשלום' - שמתי לי יעד לשפר את מעגל החברים הקרובים שאוכל להיפגש, לשתף ולהתייעץ. אני מאוד אוהב לספר ולקבל פידבקים ונראה לי שניתן לראות זאת ביומן המסע שלי. הייתי בטוח שאני "אטרקטיבי" ואף "מצליחן" - כריזמטי, מלומד, מסודר כלכלית. אדם שעיתותיו בידיו ואיש שיחה שירצו את קרבתו. מה גם שהתחטבתי וטיפלתי בנראות וחשבתי שזה יירשים מישהו (בעיקר גייז אבל לא רק). אז חשבתי. די מבאס לגלות שהסביבה מראה לי שאני לא. יש לי מעט חברים טובים אבל הייתי רוצה יותר - התחושה היא שאחרים מנפים אותי מחייהם ולא ההפך (כפי שאת כותבת). הלכתי לטיפול פסיכולוגי של שנתיים בנושא מערכות יחסים- במבחן התוצאה ללא הצלחה בינתיים. הבנזוג שלי סגור בתוך עצמו ולא מבלה איתי (לדוגמא- חזרתי לאחרונה משני טיולים לבד בחו"ל של שבוע כ"א בהפרש של יומיים בינהם, בלעדיו) והוא טוען ש"אני רוצה חברים" נובע משעמום - אבל אני ממש לא חושב שאני משועמם, אני "חי באיטיות" כלומר לוקח את הזמן אבל הלוז שלי מלא (יכול לכלול שעה וחצי בבוקר לקפה ומוסיקה לצד גלישה ברשת) אבל עדיין מלא.
עבודה ממש לא חסרה לי, חוץ מהדברים הקטנים והקלים שאני עושה בשביל דמי כיס.