העצמאות בשבילי, בתרומה הכי גדולה היא הורדת הלחץ בחיים - כלומר החל משהייתי סטונדט, וגם לפני תמיד היה לחץ ללמוד, להצליח, לעבוד וכו'. בשבילי העצמאות, או האקסל עם ההגעה ליעד הוא אלמנט הורדת לחץ בעיקרו, שפוגע לי באיכות החיים. אני רוצה להרגיש שאני יכול פשוט לומר - וואלה, כל ההשוואות בין מי מרוויח יותר, או מי התקדם יותר בעבודה, או מי עובד פחות, או מי עובד יותר, היא לא משנה לי כבר.
כשראיתי שאני מתקרב לעצמאות כלכלית, ואני די שם אם מחשיבים עוד הכנסות שיש לי (אני מחשב לפי הכי סטריקט של 3% + ללא שום הכנסות פרט לתיק ההשקעות הנזיל כלומר ללא שווי הנדל"ן או פנסיה, ושם אני כשנתיים מהיעד), זה נותן לי קצת בוסט ביטחון בהתנהלות שלי מול המנהלים, איך אני מסתכל על הקריירה וכ'ו.
לגבי פרישה, אני מקשיב למה שבוער לי באותו הרגע בבטן. כרגע דווקא כשאני מתקרב ליעד, בוער לי להחליף לעבודה יותר איכותית, בחברה יותר טובה, ולהיות על האדג', לדעתי נטו מתוך צורך להוכיח לעצמי, כי אני מרגיש חוסר ביטחון בחיפוש העבודה ומשהו בתוכי רוצה לפתור את זה. אולי אחרי זה ארגע.
עוד נושא שבוער לי, שדווקא הייתי רוצה לעבוד עליו, אבל לא נותן לעצמי רשות עד עכשיו בכלל הזמן שהולך לעבודה וללימודים, הוא להחזיר לעצמי את היכולת להכיר ולמשוך בנות זוג איכותיות. זה משהו שהזנחתי, והחלום שלי הוא להיות חופשי, ולעבוד רק על זה, או בעיקר על זה, לשדרג את עצמי מבחינת מראה, ביטחון עצמי, איך שאני מגיש את עצמי לצד השני. בוא נאמר שהחיים במשרד לא הכי תורמים לזה.
ובעיקר איזון, אני מחפש את נקודת האיזון הנכונה בין כל מה שכתבתי למעלה - שני הדברים שבוערים לי בבטן.