תחשוב למשל על מישהו שכבר יש לו מספיק חסכונות לפרישה מוקדמת, נניח אפילו עם מקדם בטחון גדול. אחד כזה לא צריך להשקיע במניות, גם אם היחס תשואה/סיכון הוא הטוב ביותר. פשוט אין לו צורך לקחת את הסיכון הזה.
אני יודע שזו רק הערה שלך לצורך העברת נקודה, אבל זה משהו שמעניין אותי לנתח.
אמנם לא הגדרת מה כוונתך ב'מספיק', אבל זה מאוד תלוי בכמות החסכונות, כמות השנים שנותרו לו לחיות ובאחוז המשיכה.
בטבלה הנ"ל, קל לראות שעבור 40+ שנים ואחוז משיכה של מעל 3%, אם תעביר את התיק שלך לאפיקים סולידיים בלבד התיק כנראה לא ישרוד.
כלומר, כדי שלמשפחה ממוצעת יהיה מספיק כסף למחיה רק מתיק ללא מניות (בהנחה שהוא לפחות צמוד למדד המחירים):
הוצאה חודשית ממוצעת של משפחה בארץ היא בערך 15K לחודש.
נניח טווח פרישה של 60 שנה (אמרנו פרישה מוקדמת?)
זה אומר שהם יצטרכו חסכונות של כלפחות 10.8M ש"ח (כמובן שלא התייחסתי לקצבאות פנסיה עד סוף החיים, קצבת זקנה וכו' שיקטינו את הסכום הדרוש כמובן, אבל אני מניח שזה עדיין יהיה סכום נכבד מאוד).
לא יודע לכמה אנשים יש כאלו סכומים, לכן אני מניח שרוב מי שיפרוש מוקדם, ויש לו עתיד של כ60 שנה לחיות, הוא יהיה
חייב לפחות 50% מניות בתיק. יוצא מצב שאו שאתה צריך להיות עשיר מאוד מלכתחילה או שאתה
חייב לקחת סיכון גם אם כבר פרשת (שלפי המחקרים, כנראה שיתבטא בעיקר ב10 שנות הפרישה הראשונות) ע"י החזקת חלק נכבד של התיק במניות.
אשמח להערות, הארות וכו', אני בעיקר מנסה לראות שאני מנתח נכון את הנתונים, כלל ה3% והמחקרים שבוצעו עליו.
מה שקצת מבלבל אותי זה שאם לפי המחקרים אחזקה של 50% מניות לפי משיכה של 3% לדוגמא אמורה להוות 100% הצלחה, מדוע אנו קוראים לזה סיכון אם יש 100% הצלחה? אני אענה לעצמי שזה בגלל שמדובר על נתוני עבר וכמובן שזה לא מבטיח כלום לגביי העתיד, סיבה נוספת שנכונה יותר לישראלים היא שלא נוכל (או לא כדאי, בגלל סיכון מט"ח) להשקיע בחלק הלא מנייתי באותה צורה כמו במחקר, האם יש עוד סיבה שאני מפספס?