הק-לבריפין
משתמש רשום
- הצטרף ב
- 1/6/21
- הודעות
- 9
- דירוג
- 9
אז ככה,
אני בן 38, נשוי +6, ודי מבסוט מחיי מלבד ההתפתחות המקצועית שלי.
אני עצמאי בתחום הפיזיותרפיה מזה כ11 שנים ולקח לי זמן להבין שהגעתי למיצוי והעבודה משעממת אותי.
האמת, שאני לא מצטער על המסלול שעברתי ובחרתי, אני מבין שזו הייתה העבודה שהייתה טובה לי לתקופה זו, אפשרה לי גמישות שמאוד נצרכת למשפחה עם ילדים קטנים ואולי גם לאופי שלי, שאבתי ממנה סיפוק ומירב האנרגיה שלי הוקדשה לבניית המשפחה והילדים, לבסוס הבית מבחינה כלכלית, ולאפשר התפתחות מקצועית של אשתי.
על אף ששנינו לא מכניסים הרבה, כ13 אש'ח נטו כל אחד, אנחנו חיים בתחושת רווחה וברווחה אמיתית מבחינת השאיפות שלנו, יש לנו בית חלומות שבנינו לפני 10 שנים ועוד מעט מסיימים את המשכנתא עליו, נכס להשקעה שקנינו לאחרונה , זוגיות טובה וילדים מקסימים.
החסרונות שלי בעבודה היום הם:
1.שעמום
2.רבדים שלמים באישיות (בעיקר הצד השכלי) שלא מאותגר ולא בא לידי ביטוי בעבודה.
3.אני על מסלול שטוח הן מבחינה מקצועית והן מבחינת שכר ולא בשום מסלול עם התקדמות מובנת שקיימת במרבית העבודות.
4. עבודה בדד ולא חלק מצוות או משו גדול
5. ההבנה שאני ממש לא מעוניין לבלות את שארית חיי העבודה שלי כמטפל.
באופן פרדוקסלי, אני חש, שלמרות שהמחויבויות שלי בחיים כיום גדולות מלפני מספר שנים, מתאפשר לי לבצע מעבר חד ולהיות קצת יותר מוכוון לעצמי ולהגשמה העצמאית אם ארצה.
( בשיחות עם חברים טובים מהתיכון שאני רץ איתם פעם בשבוע , שעובדים במגוון תחומים, עולה האמת שרובנו בשלב דומה , וכל אחד בטוח שהעבודה של השני יותר מעניינת, מספקת או מגניבה, אבל נשאיר את זה רגע בצד או לפורמט ראיליטי מוצלח, או לחברת השמה מהפכנית).
תחום ההייטק מעולם לא עניין אותי, ואני מוצא את עצמי לפתע משתעשע ברעיון ללמוד תכנות או אפילו תואר במדעי המחשב מבלי שיש לי מושג קלוש אמיתי מה זה אומר, ואיך באמת סביבת העבודה והאתגר והלחץ.ובטח בגיל כזה.
אם אני מנסה לדייק מה מביא אותי לכיוון הזה:
1.הגשמה של יכולות אנליטיות שאני סבור שיש לי.
2.תחושת ערך עצמי וערך חברתי.
3.להיות חלק ממשו גדול יותר
4.שכר גבוה ומתפתח
החסרונות שלי הם:
1.אנגלית ברמה של כיתה א.
2.חוסר היכרות מוחלט עם העולם הזה.
3. גיל.
4.שונא לעבוד בלחץ.
5. פחד מצמית שאחרי כל השינוי והמחירים הנלווים לא יהיה סיפוק ואתגר בעבודה ואגיע שוב מהר לתחושת מיצוי.
אשמח לעצות מאנשים שבתחום, או שעברו חוויה דומה בגיל דומה.
תודה!
אני בן 38, נשוי +6, ודי מבסוט מחיי מלבד ההתפתחות המקצועית שלי.
אני עצמאי בתחום הפיזיותרפיה מזה כ11 שנים ולקח לי זמן להבין שהגעתי למיצוי והעבודה משעממת אותי.
האמת, שאני לא מצטער על המסלול שעברתי ובחרתי, אני מבין שזו הייתה העבודה שהייתה טובה לי לתקופה זו, אפשרה לי גמישות שמאוד נצרכת למשפחה עם ילדים קטנים ואולי גם לאופי שלי, שאבתי ממנה סיפוק ומירב האנרגיה שלי הוקדשה לבניית המשפחה והילדים, לבסוס הבית מבחינה כלכלית, ולאפשר התפתחות מקצועית של אשתי.
על אף ששנינו לא מכניסים הרבה, כ13 אש'ח נטו כל אחד, אנחנו חיים בתחושת רווחה וברווחה אמיתית מבחינת השאיפות שלנו, יש לנו בית חלומות שבנינו לפני 10 שנים ועוד מעט מסיימים את המשכנתא עליו, נכס להשקעה שקנינו לאחרונה , זוגיות טובה וילדים מקסימים.
החסרונות שלי בעבודה היום הם:
1.שעמום
2.רבדים שלמים באישיות (בעיקר הצד השכלי) שלא מאותגר ולא בא לידי ביטוי בעבודה.
3.אני על מסלול שטוח הן מבחינה מקצועית והן מבחינת שכר ולא בשום מסלול עם התקדמות מובנת שקיימת במרבית העבודות.
4. עבודה בדד ולא חלק מצוות או משו גדול
5. ההבנה שאני ממש לא מעוניין לבלות את שארית חיי העבודה שלי כמטפל.
באופן פרדוקסלי, אני חש, שלמרות שהמחויבויות שלי בחיים כיום גדולות מלפני מספר שנים, מתאפשר לי לבצע מעבר חד ולהיות קצת יותר מוכוון לעצמי ולהגשמה העצמאית אם ארצה.
( בשיחות עם חברים טובים מהתיכון שאני רץ איתם פעם בשבוע , שעובדים במגוון תחומים, עולה האמת שרובנו בשלב דומה , וכל אחד בטוח שהעבודה של השני יותר מעניינת, מספקת או מגניבה, אבל נשאיר את זה רגע בצד או לפורמט ראיליטי מוצלח, או לחברת השמה מהפכנית).
תחום ההייטק מעולם לא עניין אותי, ואני מוצא את עצמי לפתע משתעשע ברעיון ללמוד תכנות או אפילו תואר במדעי המחשב מבלי שיש לי מושג קלוש אמיתי מה זה אומר, ואיך באמת סביבת העבודה והאתגר והלחץ.ובטח בגיל כזה.
אם אני מנסה לדייק מה מביא אותי לכיוון הזה:
1.הגשמה של יכולות אנליטיות שאני סבור שיש לי.
2.תחושת ערך עצמי וערך חברתי.
3.להיות חלק ממשו גדול יותר
4.שכר גבוה ומתפתח
החסרונות שלי הם:
1.אנגלית ברמה של כיתה א.
2.חוסר היכרות מוחלט עם העולם הזה.
3. גיל.
4.שונא לעבוד בלחץ.
5. פחד מצמית שאחרי כל השינוי והמחירים הנלווים לא יהיה סיפוק ואתגר בעבודה ואגיע שוב מהר לתחושת מיצוי.
אשמח לעצות מאנשים שבתחום, או שעברו חוויה דומה בגיל דומה.
תודה!