למה לא כתבת מההתחלה את הגיל שלך?
עכשיו כשכתבת שאתה בן 23, היה אפשר לחסוך לך את כל הקריאה של ששת העמודים שהנושא הזה צבר.
אתה בן 23.
מה הלחץ?
זה טוב שהתעוררת, אם היית בתרדמת כל השנים האלה. כי יש כאלה שמנהלים זוגיות עוד לפני הגיל שלך.
אני הצלחתי להסיק מההודעות שלך שאתה מעל ל 35, לא יודע למה.
23 זה גיל שאתה עוד תלמד, תחווה, תתנסה, ושוב תלמד ותלמד ותלמד. ממה אתה דואג בדיוק?
קח עצה, בגלל גילך הצעיר, שים רגע בצד את הסולידי. לא לגמרי, אבל לפחות עד שתהיה לך זוגיות שאיתה אתה יודע שאתה הולך להקים משפחה.
אני יודע שיהיו כאלה שיבואו ויחלקו עלי, לכן אני יכול לכתוב לך את זה במסר, אבל אני מעדיף כאן.
כי אתה צריך להבין שזה שאנשים אומרים שאתה צריך לעמוד על שלך, זה לא משאיר אותם במקום. אלא רק אותך.
אז תעמוד על שלך, תהיה סולידי, וכך יעברו להם השנים. זה לא מה שאתה רוצה.
אל תהיה פזרן, ולא להתחיל לשרוף את כל החסכונות.
אבל כן, יש לך רישיון? תשכור לפעמים רכב. איפה ההנאות הקטנות של החיים? איפה הריגושים שאתה מקבל מהם את הכוח להמשך הדרך?
תקנה לך בגדים שתרגיש בהם נוח, שישדרו מה שאתה רוצה שישדרו (עוד משהו קטן במשחק הזה של החיזור), פשוט תהנה.
תצבור חוויות. תתנסה. תטעם. תלמד. תהנה.
אתה בן 23.
אם בכל זאת לא הצלחתי להשפיע עליך. לא נורא, לא זאת הכוונה, אלא יותר לתת לך נקודת מבט אחרת.
להיות סולידי אפשר כל החיים.
אין חוכמה בלפרוש בגיל 40, להיחשב סולידי אמיתי עם תעודות, חותמות והכל, ורק אז להתחיל לחיות בגיל 40, כי כבר פרשת ואתה לא במירוץ.
אז מה, חיכית לגיל 40 לחיות? אבל הגוף נשאר כמו שהיה בגיל 23? אז מה המטרה בסופו של דבר?
אם אנחנו מחכים לגיל מסוים, שרוצים לפרוש בו לפני הגיל שרוב האוכלוסיה פורשת, והפרישה היא משמע שיש לנו מספיק כסף לחיות בלי עבודה
אז אנחנו רוצים עם הכסף הזה לחיות = ליהנות, אז מה, אנחנו בעצם כן רוצים ליהנות, אבל כל הזמן הזה רק חיכינו לזמן המתאים? לפרישה?
לי זה לא מסתדר.
זה כל היופי בנו בני האדם, שלא כולנו אותו הדבר. כל אחד חושב בדרך אחרת.
זו החשיבה שלי, וזו דעתי. מאחל לך בהצלחה, ואם איך שזה נראה בסופו של דבר אתה תצחק על כל זה. אני פשוט חושב ככה מהמעט שהיה אפשר ללמוד עליך.