מאמר יפה. להבנתי הוא מציע לתכנן את התיק בסלים נפרדים לפי טווחי הזמן להן כל סל מיועד לשימוש על מנת להשיג יחס תשואה/סיכון מיטבי.
להלן דוגמא שלי למימוש העקרונות הללו:
כסף שמיועד לשימוש בטווח ארוך, יותר מ 10 שנים צריך להיות מושקע כולו במניות.
כסף שמיועד לטווח בינוני, בין 5 ל 10 שנים צריך להיות מושקע חציו במניות וחציו באג"ח.
כסף שמיועד לטווח קצר, בין 1 ל 5 שנים צריך להיות מושקע חציו באג"ח וחציו בפקדונות.
הבעיה במודל היא שהוא מחפש אופטימום מתמטי ולא מתחשב בסיבולת הריגשית של המשקיע: אם הולכים לפיו אז משקיעים צעירים צריכים להיות מסוגלים להתמודד עם נפילות של 50% בתיק שלהם כי נכון להם להיות מושקעים מלא במניות. לדעתי רוב האנשים לא בנויים לזה והתוצאה תהיה שהם יצאו מההשקעה בהפסד גדול.
להלן דוגמא שלי למימוש העקרונות הללו:
כסף שמיועד לשימוש בטווח ארוך, יותר מ 10 שנים צריך להיות מושקע כולו במניות.
כסף שמיועד לטווח בינוני, בין 5 ל 10 שנים צריך להיות מושקע חציו במניות וחציו באג"ח.
כסף שמיועד לטווח קצר, בין 1 ל 5 שנים צריך להיות מושקע חציו באג"ח וחציו בפקדונות.
הבעיה במודל היא שהוא מחפש אופטימום מתמטי ולא מתחשב בסיבולת הריגשית של המשקיע: אם הולכים לפיו אז משקיעים צעירים צריכים להיות מסוגלים להתמודד עם נפילות של 50% בתיק שלהם כי נכון להם להיות מושקעים מלא במניות. לדעתי רוב האנשים לא בנויים לזה והתוצאה תהיה שהם יצאו מההשקעה בהפסד גדול.