מתי ואיך יצאו הנשים לעבוד - המזון שאנו אוכלים

[c881]

בהמשך לשרשור על שר הבריאות...
הבטחתי ולכן שרשור בנושא.

כולם יודעים שהנשים יצאו למעשה לשוק העבודה בזמן מלחמת העולם ה-2. הגברים נקראו לשדה הקרב ועדיין היה צריך לתחזק מפעלים ולקיים תעשיה.
אז פנו לנשים.

אבל זהו רק חצי מהסיפור.
עד מלחמת העולם השניה, מה עשו הנשים? ישבו בבית עם כוס קפה ועוגה, חיכו שהגבר יחזור הביתה?
הלוואי, עליהן ועל כולנו.
לא!
כמו היום, גם אז... מישהו צריך לשמור על הבית נקי, שהילדים לא יהרגו אחד את השני, שיהיה אוכל בבית...
אשה נמדדה ביכולתיה בבישול, נקיון וארגון.
לאפות לחם, לא היה כזו מטלה פשוטה. לא היו שמרים תעשייתיים כמו היום, אז לחם היה "לחם מחמצת", אין מקרר - הכל צריך להכין כל יומיים~שלושה. כלומר, כבר התחיל להיות.. אבל לא באופן נפוץ בבית.
ואז הגיע הלחם הלבן. כבר לא צריך להכין לבד לחם, אפשר לקנות והופ התפנו להם כמה ימים.

ולמה המלח והסוכר כל כך נפוצים במאכלים שלנו כיום?
בתור חומרי שימור.
הרי לוקח למפעל X שעות/ימים להכין מוצר מזון X ועוד יום להפיץ בסופר הוא ישב עוד שבוע ובבית יחזיק עוד שבוע שבועיים.
כמות הבקטריות שתתפתח בזמן הזה שואפת לכלות כבר את המוצר במצב טבעי, אם הוא קצת רטוב אז העובש יגיע כבר לפני שהמוצר יגיע לסופר.
אז מוסיפים מלח וסוכר לשימור המזון, עיכוב התפתחות הבקטריות שעליו, חומרים משפרי טעם וריח כי הוא אוחסן זמן מה במקררים/מקפיאים.

 

[c881]

הלחם הלבן - https://he.wikipedia.org/wiki/לחם_לבן
מקרר - https://he.wikipedia.org/wiki/מקרר
איך שימרו פעם מזון - https://he.wikipedia.org/wiki/שימור_מזון

 

[בת העמק]

עד מלחמת העולם השניה, מה עשו הנשים? ישבו בבית עם כוס קפה ועוגה, חיכו שהגבר יחזור הביתה?

תיקון קטן... עד המהפכה התעשייתית, רוב אנשים היו חקלאים ורוב הנשים עבדו בשדות (וגם בבית כמובן).
בעקבות המהפכה ועם עליית העיור והבורגנות העירונית, התחילה להתבסס תפישה שנשים מקומן בבית שהחזיקה מעמד עד סוף שנות ה-50 (מלחמת העולם היתה אתנחתא מהתפישה בלית ברירה) ורק מאבקי הנשים לזכות ללימודים אקדמאים וכניסה לפוליטיקה, למשפט, לצבא וכו'- הוציאו אותנו מהכלוב (לפחות ברוב העולם המערבי).

כמו היום, גם אז... מישהו צריך לשמור על הבית נקי, שהילדים לא יהרגו אחד את השני, שיהיה אוכל בבית...
אשה נמדדה ביכולתיה בבישול, נקיון וארגון.

לצערי, אישה נמדדת בכך גם היום ולא משנה אם ובמה היא עוסקת מעבר לכך. נשים רבות מתגאות בכך ש"בעלי עוזר לי בבית" כאילו הוא עושה לה טובה ולא מדובר בביתו ובילדיו (ואני חוששת שאתה, @c881 , די חריג).

ואז הגיע הלחם הלבן. כבר לא צריך להכין לבד לחם, אפשר לקנות והופ התפנו להם כמה ימים.

נו, אל תגזים. לא לקח ימים שלמים להכין לחם. תראה סרטונים ביוטיוב על הכנת מחמצת. זה לא שהאישה ישבה והסתכלה על התפתחות המחמצת.
לכאורה, מה שפינה זמן היה פיתוח הטכנולוגיות בכביסה ובמטבח אבל אז אנשים פיתחו סטנדרט יותר ויותר גבוה לניקיון ובישול כך שזה ביטל את חיסכון הזמן.

 

[c881]

@בת העמק אנחנו אסופה של חריגים מעצם ההתכנסות כאן.
לא נכנסתי לעומק של כפר ועיירה מול עיר.
לא המשכתי לגידול חיות משק בית למאכל בלי שצריך ללכת לסופר...
לגבי נשים ולימוד...
מכיר כמה סיפורים על נשים שעבדו כעוזרות מחקר ולמעשה מי שחתום על המאמרים זה הפרופסור שהכיר בידיעותיהן והעסיק אותן, עד שגם האוניברסיטה הכירה בעובדה ונתנה להן לעבוד במשרת לימוד.
מניח ששחורים יראו יותר את מה שהפריע להם עד האינטגרציה, לדוגמה הסרט על איך המציאו את הניתוח לב פתוח ב-ג'ון הופקינס.

מדהים איך דתות שכיבדו את "אמא אדמה" נתנו לכהנים לשמור את האשה למטה, קרוב לאדמה.

 

[tlc m]

@c881 תודה!
כשהתעוררה לאחרונה המלחמה של משרד הבריאות בלחם הלבן, התחלתי לתהות למה זה צריך להיעשות במלחמה ולא פשוט להחליף את הסבסוד מקמח לבן לקמח מלא. אולי העמידות של הלחם הלבן כפי שהבאת בקישור מוזילה אותו, ותורמת לחוסר הרצון לסבסד אותו.

 

[tlc m]

לצערי, אישה נמדדת בכך גם היום ולא משנה אם ובמה היא עוסקת מעבר לכך.

זה נכון. אבל למה נשים ממשיכות את המגמה הזו?
נשים לא יכולות גם להמשיך לעודד באופן אקטיבי את המגמה הזו, וגם להתלונן עליה. כלומר - יכולות! אך אני רואה כאן סתירה מובנית.

 

[האופטימית]

השינוי העיקרי מאז שנשים יצאו לעבוד הוא שאוכלים היום הרבה יותר אוכל תעשייתי מאשר אוכל ביתי. מנות חמות, שניצל עוף טוב, חטיפים למיניהם, עוגת הבית, תבשילים מוכנים של אורז, אבקה להכנת פירה או פנקייקס או כל דבר אחר. מעבר לעובדה שהדברים הללו הם זבל מפוצצים במלח סוכר ודברים שעושים לנו נזק לגוף, הם גם מחליפים דברים שלרוב זמן ההכנה שלהם הוא במקרה הגרוע 10 דקות יותר מאשר החימום וההכנה של המוצר התעשייתי.

פעם היו גם שיעורי כלכלת בית, היו מלמדים אנשים לבשל גם דברים בסיסיים בבית ספר רק כדי שידעו איך לעשות זאת גם בנים וגם בנות, כי להיות מסוגל להאכיל את עצמך זה כישור חיים בסיסי. היום זה נראה שבישול ביתי הופך להיות פחות רלוונטי. אנשים יוצאים למסעדות, קונים ארוחות מוכנות או במקרה הטוב מקבלים קופסאות מההורים. יש לי חבר טוב מהילדות שמבחינתו ומבחינת כל משפחתו להכין אוכל היה לשים במיקרוגל והתבלין היחיד שהם הכירו זה קטשופ.

בארה"ב זה אפילו יותר גרוע, כמעט קשה לקנות אוכל לא מוכן או ללא תוספות של חומרים גרועים. אמא שלי קנתה פעם פירורי לחם, נשמע פשוט ובסיסי לא? אז הפירורי לחם הגיעו עם תוספת של בייקון וגבינה כמובן מפוצץ במלח. בבית הספר היו מגישים לנו ארוחות צהריים, יום אחד פיצה האט, יום אחר המבורגר, יום אחר סלופי ג'ו בקיצור פח זבל שבתור ילדה הייתי אוכלת ממש קצת ומחכה לחזור הביתה לאכול אוכל אמיתי. האם כל זה רק כי נשים יצאו לעבודה או כי נהפכנו לחברה של אינסטנט שהכל צריך להיות מהיר כאן ועכשיו או אולי זה בכלל שיווק ופרסום אינטנסיביים שגורמים לאנשים לחשוב שבישול זה ממש עבודה קשה והנה תשלמו קצת יותר ונחסוך מכם את כל הכאב ראש הנוראי הזה של לעשות משהו בכוחות עצמכם.

 

[בת העמק]

אבל למה נשים ממשיכות את המגמה הזו?
נשים לא יכולות גם להמשיך לעודד באופן אקטיבי את המגמה הזו, וגם להתלונן עליה. כלומר - יכולות! אך אני רואה כאן סתירה מובנית.

הרבה נשים מסביבי הן ממש לא פמיניסטיות ולא מודעות להיסטוריה של הגעתן למצב של אפשרות בחירות בחיים. בסביבה כזאת, הערך נבנה אם הבית שלך מסודר(לא משנה אם העוזרת היא זו שמנקה), וכמה טוב את מאכילה את משפחתך וחברים. מי שמפעיל את הלחץ החברתי אלו דווקא הנשים (השכנות, האמהות והחברות). מה שאומר שערכי הפטריארכיה הוטמעו כל-כך טוב ע"י הנשים שהן דואגות בעצמן להמשכיות.
נשים שנמצאות בסביבה פמיניסטית לא חוות את כל זה, ואם כן אז לא באותה עוצמה, והערך האישי שלהם לא נבנה על זה. לכן זו לא סתירה אלא פשוט סביבות שונות.

מדהים איך דתות שכיבדו את "אמא אדמה" נתנו לכהנים לשמור את האשה למטה, קרוב לאדמה.

מסכימה איתך.

 

[TunaGolem]

התחלתי לתהות למה זה צריך להיעשות במלחמה ולא פשוט להחליף את הסבסוד מקמח לבן לקמח מלא.

פשוט משום שהלבן טעים יותר.

 

[tlc m]

פשוט משום שהלבן טעים יותר.

 

[c881]

נו, אל תגזים. לא לקח ימים שלמים להכין לחם. תראה סרטונים ביוטיוב על הכנת מחמצת. זה לא שהאישה ישבה והסתכלה על התפתחות המחמצת.

לא לשבת ולחכות את כל הזמן... אבל יום א... יום ב... וכל יום לעשות שלב זה או אחר.

נ.ב.
אבא שלי הגיע ממצרים ובמשפחה יש מסורת של תבשילים מסויימים.
אחד מהם זה "מרק מלוחייה" (יש מי שמכין רוטב).
היום, אפשר לקנות שקית עם 200~500 גרם מלוחייה מוכנה, רק להוסיף למרק.
אני עוד זוכר בתור ילד, אבא שלי מביא מהשוק חבילה של ענפים, אותי והאחים שלי מקלפים את העלים (2~3 שעות) בשביל שאפשר יהיה לשטוף ולפרוס על כל השיש ליומיים יבוש, לפני שטוחנים.
וזה עוד כשאמא שלי אמרה לו להביא כל פעם כמות גדולה שתספיק להקפיא לעוד כמה סירים (כי יומיים יבוש כל פעם זה "התיק").

 

[בת העמק]

אחד מהם זה "מרק מלוחייה" (יש מי שמכין רוטב).

אני עוד זוכרת שגידלנו מלוחיה (ומכרנו לשכנים הערבים). אבל עשינו תבשיל פשוט במחבת עם בצל וביצה
אמא שלי היתה מספרת על סבתא שלה (שגרה יחד איתם בגרמניה שלפני המלחמה) שפעם בחודש היתה מכינה איטריות לחודש הבא. זה כלל הכנת יריעות בצק דקיק שהיו מונחות על כל המיטות והשולחנות בבית לייבוש.
אני חושבת שהמשימה הקשה ביותר היתה כביסה אבל לא נהגו לקנות כל-כך הרבה בגדים וגם לא זרקו לכביסה כל יום. מאז המצאת מכונת הכביסה, גם סטנדרט הניקיון עלה וגם קל יותר לכבס כל יום ולכן אפשר להתנהג בקלות ראש גם עם קניות וגם עם התחלופה.

 

[may]

הרבה נשים מסביבי הן ממש לא פמיניסטיות ולא מודעות להיסטוריה של הגעתן למצב של אפשרות בחירות בחיים. בסביבה כזאת, הערך נבנה אם הבית שלך מסודר(לא משנה אם העוזרת היא זו שמנקה), וכמה טוב את מאכילה את משפחתך וחברים. מי שמפעיל את הלחץ החברתי אלו דווקא הנשים (השכנות, האמהות והחברות). מה שאומר שערכי הפטריארכיה הוטמעו כל-כך טוב ע"י הנשים שהן דואגות בעצמן להמשכיות.
נשים שנמצאות בסביבה פמיניסטית לא חוות את כל זה, ואם כן אז לא באותה עוצמה, והערך האישי שלהם לא נבנה על זה. לכן זו לא סתירה אלא פשוט סביבות שונות.

מסכימה איתך.

אפשר גם להיות פמנסיטית בעצמך אבל כשמתלוננים מסביבך כל הזמן, שהרבה גברים גורמים לך להרגיש לא טובה מספיק אם את לא כזו נקיה מסודרת ומבשלת טוב (וגם ככה קשה למצוא זוגיות ולשרוד בה אז בואו נוסיף עוד סעיף גבר שיוויוני=חיה נדירה) זה לא פשוט, אה ואם את בעניין של לאכול בריא וגם להיות חסכונית יותר אז צריך למצוא לא סתם גבר שלא אכפת לו לאכול מבחוץ או כריך (לא בריא) אלא גם שירצה בעצמו להשתתף בבישול ובניקיון, עכשיו מהצד השני אל תשכחי שגם את הערך והביטחון העצמי הורידו לנשים שלא עובדות בחוץ, הן נחשבות עצלניות, נצלניות וכו' ככה שאין הרבה בחירה

 

[בת העמק]

ואוו, שכחתי מהשרשור הזה כבר...דווקא יש לו לאן להתפתח

אפשר גם להיות פמנסיטית בעצמך אבל כשמתלוננים מסביבך כל הזמן, שהרבה גברים גורמים לך להרגיש לא טובה מספיק אם את לא כזו נקיה מסודרת ומבשלת טוב

פמיניסטית צריכה לחפש גבר מסביבה מתאימה, כזה שגדל בבית פמיניסטי (כמו הבן שלי ).

עכשיו מהצד השני אל תשכחי שגם את הערך והביטחון העצמי הורידו לנשים שלא עובדות בחוץ, הן נחשבות עצלניות, נצלניות וכו'

פמיניסטית דואגת לפרנסתה, חד משמעית!
זוג שיוויוני שמחליט להביא ילדים לעולם, מבין שמתווספת לו עוד הרבה עבודה (בחינם, ללא זיכוי במס לצערנו) ומקבל החלטה ביחד איך לפזר את העומס הזה. אפשרות אחת היא שהזוג ממשיך לעבוד מלא/חלקי בחוץ ולוקח אחרים שיטפלו בילדיו ובביתו (בשכר ו/או בחינם).
אפשרות אחרת היא שמחליטים על תקופה שאחד מבני הזוג נמצא עם הילדים והשני מביא כסף הביתה. עדיין שני בני הזוג עובדים מלא אבל אחד מהם עובד בחינם.
כל עוד ברור לשני בני הזוג שגם מי שנמצא עם הילדים עובד קשה לא פחות, יש הערכה הדדית. אם זה שעובד בחוץ מתבלבל וחושב שרק הוא עובד (כי רק הוא מקבל כסף על עבודתו) אז נדרש טיפול מהיר לשינוי החשיבה שלו ואם זה נכשל- אין ברירה אלא לשים את הילדים במעון/להביא מטפלת ולצאת מיד לעבודה מתגמלת בכסף כי אחרת העובד בחוץ עלול לחשוב שהוא הקובע והמחליט (בעל המאה הוא בעל הדעה) או להתגרש.
בסופו של דבר, כל אדם צריך להיות אחראי על חייו (וילדיו, אם ישנם) וזה כולל פרנסה, דיור, תחזוקה, ניקיון ותזונה, השכלה ובילוי.