נעם, הכל בסדר... אל תזוע.
הפוסט מלפני חודשיים, אבל אין לכך משמעות כי טרחתי וווידאתי שהוא עדיין מסתובב כאן בימים האחרונים, שואל שאלות לרוב ובעיקר לא מקשיב לתשובות שטורחים להגיב לו.
כן, לפעמים אני לא מושי מושי ונחמד יותר מדי ותומך ומבין. מודע לזה וזה נעשה לשם מטרה מסויימת כשזה נעשה ונכתב בצורה הזו (בעיקר להזיז באי נוחות ולזעזע).
קראתי את כל השרשור לפני שהגבתי באריכות... התעמקתי כהרגלי ונתתי לזה לשקוע לפני שהגבתי.
שמתי לב לתשובות שלו אל מול התשובות של אחרים אליו. שמתי לב לעצות של אחרים אליו ואל מה שכתבו לו ואיך הוא הגיב ובאיזו צורה.
האמת?... אני לא מכיר אותו אישית, ובטח שגם לא מכיר אותו טוב כמו שאני מכיר פה ישויות אינטרנטיות אחרות, ואני מקווה שהוא מספיק בוגר להבין שזה לא אישי (מבטיח לך שהוא לא מתגובה קודמת שלו).
לפעמים ילדים זבי חוטם לא צריכים תמיכה, חיבוק, מילה טובה, הבנה, רגישות ונימוסין מזוייפים ומפונפנים אלא סטירה קלה באמצע של הלחי בכדי להתאושש מאהבת העצמי ואי ההקשבה למבוגרים שמנסים להכווין אותם לכיוון הנכון בכל האמצעים העומדים לרשותם.
הוא יתגבר על זה ויזכור אותי כזה שטרח לכתוב ולכתוב ולכתוב ולכתוב לו בצורה לא נחמדה, אבל אם משהו ממה שכתבתי חדר לו לקופסה אז עשיתי את שלי.